ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המטכ"ל שניתן בתיק מט/279/07 (רס"ן אלכסנדר רון - שופט; סרן אילנית ווהל - שופטת; סרן אלחי אהרוני - שופט) בתאריך 24/1/2008 ובתאריך 20/10/10. הערעור (הכרעת הדין וגזר הדין) התקבל.
פ ס ק - ד י ן
בפתח הדיון הודיעונו הצדדים, כי בעקבות הערותינו התגבש ביניהם הסדר אשר נוגע לפרטי הרשעתו של המערער ולעונשו. מצאנו את הסכמת הצדדים סבירה בנסיבות העניין ואנו מוצאים לאמצה.
חלף האמור בפסק דינו של בית-הדין קמא, מורשע המערער בעברה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
חלף ההוראות העונשיות שבפסק הדין של בית-הדין קמא, מוטלים על המערער שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עברות שמהותן עברות לפי סימן ו' לפרק י"א לחוק העונשין וכן 20,000 ש"ח קנס שישולם בעשרה שיעורים חודשיים שווים החל ב-1/3/2012. אי תשלום כל שיעור משיעורי הקנס במועדו יביא למאסרו למשך 10 ימים.
נימוקינו יינתנו בנפרד.
ניתן והודע היום, י' בטבת התשע"ב, 5 בינואר 2012, בלשכה, ויועבר לצדדים על ידי המזכירות.
______________ ______________ ______________
המשנה לנשיא שופט שופט
נ י מ ו ק י פ ס ק - ה ד י ן
1. כנגד בח"ג מ.ז. (להלן: המערער), הוגש ביום 22.4.2007 כתב אישום, שייחס לו עברה של ידיעות כוזבות, לפי סעיף 108(2) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, ועברה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 414 ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. עניינן של העברות היה בכך, שבמשך כ-4 שנים (בין יולי 2002 לאוגוסט 2006), לא עדכן המערער את מקום מגוריו החדש ברישומי הצבא, עת עבר מכרמיאל לחיפה, בניגוד לנדרש בפקודות הצבא. במשך אותה תקופה, אף מילא המערער טפסים שונים, שבהם כתב כי הוא מתגורר בכרמיאל. עקב דיווח כוזב זה, זכה המערער לתוספת חודשית לשכרו, בגין "זמן נסיעה" למקום עבודתו בעיר חיפה, שעמדה על כ-55,570 ש"ח ברוטו, שהם כ- 20,341 ש"ח נטו.
2. ביום 24.1.2008 הורשע המערער בבית הדין המחוזי, לאחר שמיעת ראיות, בעברה של ידיעות כוזבות, אך חלף ההרשעה בעברת קבלת דבר במרמה שיוחסה למערער בכתב האישום המקורי, הורשע המערער בשתי עברות חלופיות - הוצאת רכוש מרשות הצבא, לפי סעיף 77(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי, ואי קיום הוראות המחייבות בצבא, לפי סעיף 133(א)(1). בית הדין קמא, ברוב דעות, מצא להרשיעו בעברות החלופיות, שכן - "ברור לנו שהמשך העסקת הנאשם בצה"ל תועמד בעקבות הכרעת דין זו לשיקול דעת חוזר. מעריכים אנו, שלפרטי הרשעות הנאשם ולשאלה אם יקבלו ביטוי במרשם הפלילי, עשויה להיות השלכה על שיקול הדעת בשאלה חשובה ביותר זו...באשר ייתכן שפגיעה במקום עבודתו של הנאשם תהיה חמורה ובלתי מידתית, מצאנו להמיר את סעיפי האישום במגמה מקלה". בנסיבות העניין, בית הדין מצא לגזור על המערער פיצויים בסך 10,000 ש"ח, וכן שנת מאסר מותנית למשך שלוש שנים, אם יעבור עברה נוספת מאותן עברות שבהן הורשע.
3. על פסק הדין של הערכאה קמא הוגשו ערעורים על ידי התביעה וההגנה, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש (ע/23,25/08). לאחר הגשת הערעורים, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שלפיה המערער יופנה לשירות המבחן לצורך קבלת המלצה לעניין הרשעתו ולעניין עונשו. ביום 18.5.2009 קיבל בית הדין הצבאי לערעורים את בקשת הצדדים בעניין, והפנה את המערער לשירות המבחן כמוסכם. בתסקיר שנערך ב-19.8.2009, הומלץ להימנע מהרשעת המערער, כשהנימוק המרכזי לכך הוא הפגיעה במקום עבודתו. הומלץ להטיל על המערער 180 שעות שרות לתועלת הציבור. נוכח נימוקי התסקיר, ערכה התביעה בירור עם היועץ המשפטי של מרכז תעסוקת עובדי צה"ל לעניין אפשרות הפסקת תעסוקתו של המערער, אם יורשע בעברה הנושאת רישום פלילי. נמסר כי, בהתאם להסכמים בין צה"ל לאזרחים עובדי צה"ל, שאלת המשך העסקת אזרח עובד צה"ל אינה תלויה כלל בשאלת קיומו או אי קיומו של רישום פלילי, אלא עצם קביעת בית הדין, כי נעברה עברה, מקימה את הסמכות להביא לפיטוריו של אזרח עובד צה"ל. לאור עמדה זו, ביקשה התביעה מבית הדין שעניינו של המערער יוחזר לבחינתה של קצינת המבחן. ואכן, בהתאם להחלטת בית דין זה, נערך ביום 11.5.2010 תסקיר משלים, אך המסקנות בתסקיר המשלים לא השתנו. התסקיר המשלים לא התייחס מפורשות לסוגיית השלכת הרישום הפלילי על המשך העסקתו של המערער בשורות הצבא.
4. כדי ללבן את סוגיית הרישום הפלילי והשפעתו על המערער עד תום, הסכימו הצדדים, והסכמתם אומצה בפסק דינו של בית דין זה מיום 6.7.2010, כי תבוטל הכרעת הדין של הערכאה קמא, וכי התיק יוחזר לדיון לצורך "..שמיעת טענות הצדדים באשר לשאלת אי ההרשעה, בהסתמך על תסקיר שרות המבחן" (לשון ההחלטה).
5. ביום 20.10.2010 הוחזר הדיון לבית הדין קמא ונשמעו טענות הצדדים בעניין אי ההרשעה. בית הדין קמא הורה, לאור צבר נסיבות לקולא בעניינו של המערער (חלוף הזמן, גילו המתקדם, עברו הנקי, העונש הכספי הכבד), ולאור החשש לפגיעה במשלח ידו, על ביטול הרשעת המערער וכפועל יוצא מכך גם על ביטול עונש המאסר המותנה שהוטל עליו. בית הדין קמא הטיל על המערער צו שרות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות, בהתאם להמלצת שירות המבחן, ופיצויים לצבא בסך 20,000 ש"ח.
6. על החלטתו המחודשת של בית הדין קמא ערערה התביעה, בכמה היבטים: ראשית, לפי הבנתה את פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים, ביטול הכרעת הדין המקורית והחזרת הדיון לשלב שלפני הכרעת הדין, משמעו דיון בשאלה האם יש להרשיע את המערער בעברות המיוחסות לו בכתב האישום המקורי, ולא בעברות החלופיות שבהן בחר בית הדין קמא להרשיעו בהכרעת הדין, לפני שבוטלה בערעור. שנית, בית הדין קמא פירש את החלטתו של בית הדין הצבאי לערעורים, כמצדדת בהחלטה להימנע מהרשעה, או לפחות כרואה את החלטתו הראשונה של בית הדין קמא, כסבירה בנסיבות העניין, ולכן הכריע כפי שהכריע. לדעת התביעה הצבאית, מדובר בפרשנות שגויה, שהובילה להכרעה שגויה. שלישית, סברה התביעה כי במקרה דנן, עצם המרת סעיפי האישום, יסודה בטעות.
7. ביום 11.4.11, הגיש בא כוח המערער בקשה למתן ארכה להגשת ערעור שכנגד. נוכח היבטיה הייחודיים של ההשתלשלות הדיונית, אושרה הבקשה, והערעור שכנגד הוגש. עיקר עניינו בקביעת בית הדין קמא, כי הוכח מעל לכל ספק סביר קיומו של יסוד נפשי הנדרש לשם הרשעתו בעברות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי. לטענת הסנגור, קביעתו זו "איננה מתמודדת עם מכלול הנסיבות שנפרסו בפניו, המצביעות על העדר מודעותו של המערער למשמעות הכספית הנגזרת מאי הדיווח". בנוסף, טען כי הממונים על המערער ידעו על שינוי מקום מגוריו, וכי המעבר היה בעיקרו זמני, ולכן לא שונתה כתובת מקום מגוריו. התבקש, על כן, לזכות את המערער כליל, ולחילופין לאמץ את המלצות שרות המבחן בעניינו.