פסק-דין בתיק תא 1235/01

            ההליך

1.         מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר, בה ביקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סכום של 299,547 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

העובדות

2.         במסגרת הליך שהתקיים בין הנתבע ובין התובע בהתאם לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992 (להלן - חוק ההסדרים), ניתן ביום 17.7.94 פסק משקם חלקי על ידי המשקמת על פי החוק הנ"ל, בו נקבע, בין השאר, כי סכום החוב של התובע בדיון זה לנתבע הינו 152,105 ש"ח, סכום ההפחתה שהועמד בגובה סכום החוב לאגודה, הינו 152,105 ש"ח, וסכום החוב בשל חלף ערבות הינו 11,354 ש"ח.

            כמו כן, נקבעו בפסק הנ"ל הוראות ביחס לאופן פרעון החוב הנ"ל:

א.         בעקבות הפסק הנ"ל זיכה הנתבע בדיון זה את התובע בסכום של 152,105 ש"ח בכרטיסו לפי ערך 30.6.94.

במועד מאוחר יותר ביטל הנתבע את פעולת הזיכוי האמורה וחייב את         התובע בחשבונו בסכום זהה של 152,105 ש"ח בפעולה של "ביטול רישום".

ב.         בתאריך 6.12.95 פנה הנתבע בדיון זה אל המשקמת בבקשה לקבוע כי התובע בדיון זה ואחרים אינם זכאים להחזר תשלום בגין סכומי המחיקה שנפסקו להם, הואיל והמשקמת התעלמה בקביעתה הנ"ל מן העובדה שהתובע בדיון זה ואחרים פרעו את חובם הכולל ליום 31.12.91 כבר במהלך שנת 1992, ולאור זאת לא היה זכאי התובע לקבל החזר בגין סכום המחיקה, לו היה זכאי, לולא פרע את חובו.

ג.          בתאריך 30.8.99 ניתנה על ידי המשקמת החלטה בה נדחתה הבקשה בנימוק כי אין בסמכות המשקמת לדון בבקשה, אך ציינה בהחלטתה כי ההפחתה על פי חוק ההסדרים הינה הפחתת סכומים מהחוב הכולל של החייב, ובאין חוב כולל אין הפחתה, שכן אין ממה להפחית, וכן שסכומי ההפחתה שנקבעו על ידיה נקבעו על פי נתוני החוב הכולל של החייבים לאגודה ליום 31.12.91, כפי שהיו ידועים לה בעת מתן פסקי המשקם, ויתכן כי אילו היו הצדדים מביאים לידיעתה שהחוב הכולל, כולו או מקצתו, נפרע עובר למתן פסקי המשקם, היתה קובעת את סכומי ההפחתה בהתחשב במידע הנ"ל.

בקשר לכך הצביעה המשקמת על פסיקתו של סגן הנשיא של בימ"ש המחוזי , השופט י. לויט, בתיק 1124/93 (המ' 9531/93) החקלאי מושבות יהודה אגודה שיתופית בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, בה נקבע שאם גורם חקלאי פרע מכספו חוב בסיסי או חוב כולל, בין לפני 31.12.91 ובין לאחר מכן, שוב אין המשקם יכול להתערב בכך. זאת כתנאי שהפרעון כאמור נעשה בהסכמת הגורם החקלאי ועד כמה שאין עילת ביטול לפי דיני חוזים, וכן שאם גורם חקלאי קיבל אשראי לאחר 31.12.91, והשתמש בו ביודעין ובהסכמה, לפרעון של החוב הבסיסי או הכולל, כולו או בחלקו, שוב אין המשקם יכול להתערב בחוב שסולק, למרות שאלמלא סילק את החוב הסדרו היה בסמכותו של המשקם.

ד.         בתאריך 14.10.99 הגיש הנתבע בדיון זה בקשה לבית  משפט זה לביטול החלטת המשקמת האמורה או לתיקונה , ולהחזרת הדיון למשקמת להשלמה או לתיקון הפסק, או לחלופין לקבוע כי יש לחשב את ההפחתה על פי פסקי המשקם על פי יתרת החוב הכולל כפי שהיתה נכון למועד מתן פסקי המשקם, בהתחשב בעובדה שהחובות הכוללים נפרעו כולם או חלקם לפני מתן פסקי המשקמת.

במבוא לבקשה צוין שהיא הוגשה למען הזהירות בלבד, בלי לגרוע מהטענה כי הגם שהמשקמת קבעה את סכום ההפחתה, אין לפרוע את סכום ההפחתה מכיוון שבפועל פרעו החייבים את יתרת חובם הכולל לפני שניתנו פסקי המשקם הנ"ל.

כן צוין בסעיף 12 לבקשה הנ"ל, כי משמעות הקביעה בפסקי המשקם החלקיים הינה כי כביכול המבקשת (הנתבע בדיון זה) צריכה לשלם למשיבים (כגון התובע בדיון זה) כספים, בעוד שעל פי הדין ההפחתה מכוח חוק ההסדרים, משמעה אך ורק הפחתה מחוב קיים ולא ביצוע תשלום על ידי הנושה לחייב שכבר פרע את חובו.

ה.         טרם הדיון בבקשה האחרונה הגיש הנתבע ביום 31.7.00 בקשה למחיקתה, בנימוק שהמשיבים, שהיו צריכים להיות מעונינים בהכרעה לגוף הענין, שהם  העלו נימוקים פרוצדורליים, וכי הוא סבור שהוא פעל כהלכה בכך שלא שילם למשיבים כספים שנתבעו על ידיהם. לאור זאת, נמחקה הבקשה ביום 31.7.00 תוך חיוב הנתבע בהוצאות בסך 1000 ש"ח.

ו.          ביום 6.8.00 פנה ב"כ התובע לנתבע בדרישה כי תבוטל פעולת החיוב בסך 152,105 ש"ח בערך 30.9.94, אך פנייתו נדחתה.

ז.          ביום 11.10.00 הגיש התובע לבית משפט זה הודעה בדבר אישור פסק בורר ביחס לפסק המשקם בהתאם לחוק הבוררות. ביום 23.10.00 הגיש הנתבע הודעה לפיה אינו מתנגד לאישור הפסק, ולאור זאת ניתן בו ביום פסק דין המאשר את פסק המשקמת האמור.

ח.         בתאריך 20.12.00 הגיש התובע את התביעה שבדיון זה, בה ביקש לחייב את הנתבע בסכום הקרן ליום 30.6.94 בסך 152,105 ש"ח, הפרשי הצמדה בסך 86,873 ש"ח והפרשי ריבית בסך 60,569 ש"ח.

בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף נדחתה על ידי השופטת ח. סלוטקי בהחלטה מיום 7.1.02, ובקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי הנתבע לבית המשפט העליון, נדחתה בהחלטה מיום 29.10.02, בנימוק שעילת התביעה היא חיוב חשבונו של התובע בסכום ההפחתה בניגוד לפסק המשקמת, שכן עילת התביעה שונה מעילת התביעה שהיתה בפני המשקמת, שענינה היה מהו חובו של המשיב נכון ליום ההסדר.

ט.         בתאריך 6.9.01 הוגשה בקשת רשות להתגונן בתביעה נשוא דיון זה ובתאריך 5.8.03 ניתנה על ידי השופטת ו. מרוז החלטה ליתן לנתבע רשות להתגונן, בנימוק שראויה לדיון השאלה אם קמה לנתבע זכות לשוב ולחייב את חשבון התובע שזוכה בגין ההפחתה על פי הפסק, לאור העובדה שהתובע הקדים ופרע את חובו בטרם ניתן פסק המשקם (בשא 8753/01).