ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
82901-01
07/09/2005
|
בפני השופט:
חיים טובי
|
| - נגד - |
התובע:
1. דנקנר השקעות בע"מ
2. א.מ.ת.ש השקעות בע"מ
3. צבי אברמוביץ
4. רות זיתוני
עו"ד ע. מאירי ואח'
|
הנתבע:
1. לוי אליהו
2. לוי ישי
עו"ד נ. עזרן
|
| פסק-דין |
זוהי תביעה לפינוי ולסילוק ידם של המחזיקים והמתגוררים במבנים, אשר נבנו במקרקעין שבבעלות התובעים.
מבוא ורקע עובדתי.
1. התובעים הינם הבעלים הרשומים של חלקה 476 בגוש 6107 (להלן -
"המקרקעין") המצויה בשכונת גבעת עמל ב', הממוקמת בצפונה של העיר תל אביב (להלן -
"השכונה").
2. הנתבעים הינם בניו של מר נח לוי (להלן -
"נח לוי" או
"אבי הנתבעים") המחזיק ומתגורר, למן שנת 1967, במבנה המצוי בשכונה, במתחם מגודר המכונה מתחם משפחת לוי (להלן -
"מתחם לוי").
3. בשנים 1989-1988 הגישו התובעים בבית משפט זה, 16 תביעות לפינויים ולסילוק ידיהם של חלק מתושבי השכונה (להלן -
"התושבים"), המחזיקים במקרקעין שבבעלותם ובכלל אלה הורי הנתבעים ה"ה נח וברכה לוי (להלן -
"הורי הנתבעים").
התביעות כולן, שש עשרה במספר, נידונו במאוחד בתיק אזרחי 40071/88. ביום 22.11.95 ניתן פסק דין חלקי (נספח ד' למוצגי התובעים) בתביעות האמורות, על ידי כב' השופטת מ. רובנשטיין (להלן -
"פסק הדין").
יצויין, כי הערעור אשר הוגש על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי (ע.א. 941/96) נדחה ובקשת הרשות לערעור לבית המשפט העליון נמחקה ביום 22.02.03 (ראו: נספחים ה' ו- ו' למוצגי התובעים).
4. בפסק הדין קבעה כב' השופטת רובנשטיין, כי על התושבים ובכלל אלה הורי הנתבעים - לפנות את המבנים המוחזקים על ידם, אולם ביצועו של צו הפינוי נדחה עד לתום הדיון בשאלת הפיצויים המגיעים לתושבים מחד ובשכר הראוי שעליהם לשלם לתובעים מאידך.
בית המשפט קבע בפסק הדין, שאף לא אחד מן התושבים - שכנגדם הוגשו התביעות נשוא פסק הדין - זכאי לדיור אקוויולנטי חלף הפינוי, הואיל ואלה החלו להתגורר במקום, ביחידות עצמאיות, לאחר המועד הקובע - 24.02.61 (
"המועד הקובע").
עם זאת הכיר בית המשפט במתיישבים, כבני רשות מכללא וכבעלי רישיון שניתן בלא תמורה (סעיף 13 לפסק הדין) ובשל כך זכאים הם לפיצויים, בגין השקעותיהם בבניית המבנים.
באשר להורי הנתבעים קבע ביהמ"ש בפסק דינו (עמ' 19 לפסק הדין) כי מר נח לוי החל להחזיק, למן שנת 1967, במבנה שמידותיו 40 מ"ר וברבות השנים (1973-1988) הורחב המבנה, כך שלמעשה הוכפל שטחו.
על פי ממצאי פסק הדין ניתן לקבוע, כי בשנת 1988, לכל המאוחר, המבנה אשר הוחזק ע"י הורי הנתבעים, נכון למועד מתן פסק הדין, הינו כ-80 מ"ר (להלן -
"המבנה המקורי").
העתירה וטענות הצדדים.
5. בתביעה שבכאן טענו התובעים, כי למן המועד בו ניתן פסק הדין (11/95) פלשו הנתבעים לשטחים הסמוכים למבנה המקורי ובנו עליהם שני מבנים, המסומנים א' ו-ב' בנספח ב' לכתב התביעה.
עוד טענו התובעים, כי הנתבעים הגדילו עשות עת החלו, בסמוך לפני הגשת התביעה דנן בבנייתו של מבנה חדש צפונית למבנה ב' ובצמוד לו, תוך שהם מסתירים את הבנייה בבד יוטה (להלן -
"המבנה החדש").
לטענת התובעים, המבנים א' ו-ב' והמבנה החדש (להלן -
"המבנים") נבנו שלא כדין וללא
זכות חוקית, בלא שניתנה לכך הסכמת התובעים או מי מהם ומבלי שנתקבלו אישורים
ו/או היתרים מטעם הרשויות - לבנייתם.
התובעים עותרים, אפוא, בתביעתם להורות על סילוק ידי הנתבעים מהמבנים, להורסם,