פסק-דין בתיק ת.א. 76037/04

התביעה

1.         בתאריך 16.6.02, השכירה התובעת לנתבע, רואה חשבון במקצועו, משרדים בבניין ברח' הצפירה 17 ת"א , להלן: "המושכר" לתקופה של שנה מיום 9.5.02 ועד ליום 9.5.03 בדמי שכירות של 13,500 ש"ח בתוספת מע"מ לחודש לניהול משרד לראיית חשבון.

בתום תקופת השכירות הוסכם בין הצדדים להאריך את השכירות לתקופה נוספת ונתנה  לנתבע הרשות לסיימה ע"י מתן הודעה מוקדמת של 60 יום מראש.

ביום 17.8.03, הודיע הנתבע על רצונו לפנות את המושכר בתום 60 יום. בפועל חדל הנתבע להשתמש במושכר בסוף חודש אוקטובר 2003 ואולם לא החזיר את החזקה במושכר, פנוי מכל חפץ והותיר במושכר ציוד רב והתובעת סרבה לקבל את המפתחות, טרם שייפנה את הציוד.

הציוד שנותר כלל את הפריטים הבאים: 2 ארונות ו- 4 ארונות קטנים, שולחנות משרדיים, 4 שידות, 4 מחשבים ו- 3 מדפסות (להלן:"הציוד").

2.         הנתבע נדרש להוציא את הציוד, לפנות את המושכר ובעניין זה צורפו לכתב התביעה העתקי מכתבים.

משלא פינה הנתבע את הציוד הגישה נגדו התובעת ביום 24.5.04 תביעה לפינוי ולסילוק יד, אך טרם מועד הדיון פינה הנתבע את הציוד ביום 4.10.04 וביום 12.10.04 ובמועד זה מסרה נציגת הנתבע את מפתחות המושכר לתובעת.

התובעת טוענת כי במחדלו להוציא את הציוד לא פינה הנתבע את המושכר והפר את חוזה השכירות הפרה יסודית ועל כן עליו לשאת בדמי השכירות בכל התקופה בה המושכר נותר בחזקתו.

התביעה הינה לתשלום דמי שכירות חוזיים לתקופה מיום 8.10.03 ועד ליום 12.10.04, בהפחתת דמי שכירות ששילם הנתבע ע"ח החוב בסך של 7,158 ש"ח בתוספת מע"מ.

כן נתבע לשלם מיסים עירוניים וחשמל לתקופה הנ"ל.

עילת התביעה הינה חוזית, התובעת רואה את חוזה השכירות כנמשך עד ליום 12.10.04, ועל כן תובעת דמי שכירות, עפ"י מה שנקבע בהסכם.

הגנת הנתבע

3.         עיקרי העובדות אינן שנויות במחלוקת.

הנתבע טוען כי בשל עיכוב קל במעבר למשרד חדש הוסכם עם מנהל התובעת להאריך את השכירות מיום 10.10.03 ועד ליום 25.10.03 ואכן פינה את המושכר יומיים קודם לכן ושילם עבור השבועיים הנוספים דמי שכירות, כפי שהתובעת מאשרת שקבלה.

ביום 30.10.03, ביקש הנתבע להעביר לתובעת את מפתחות המושכר ואולם מנהל התובעת סירב לקבלם והחלו חילופי מכתבים.

הנתבע מודה שהשאיר פריטי ציוד במושכר בעלי שווי לא מבוטל, כמחווה של רצון טוב כלפי התובעת לשימושם של שוכרים עתידיים וטוען כי השארת הציוד לא מנעה את קבלת החזקה במושכר אלא השביחה את ערכו.

לתובעת לא הייתה כל מניעה להכנס למושכר שכן היו ברשותה מפתחות רזרביים.  לאחר הגשת תביעת הפינוי פנה לתובעת וביקש רשותה להוציא את הציוד ונענה על ידה כי הדבר ייעשה לאחר תיאום מראש.

מכך טוען הנתבע כי התובעת ראתה עצמה כמי שמחזיקה במושכר ומציין כי עלות הוצאת הציוד הסתכמה בסך של 450 ש"ח בלבד.

ההליכים בתיק

4.         בדיון מיום 21.3.05, הסכימו ב"כ הצדדים על מנת רשות להתגונן, התצהיר ישמש כתב הגנה ויוגשו תצהירי עדות ראשית.

            לאחר שהוגשו התצהירים הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר דיוני לפיו וויתרו על חקירות נגדיות וביקשו לסכם את טענותיהם.