פסק-דין בתיק ת.א. 7138-07

1.         ראשיתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים, בבקשה לצו מניעה זמני, במעמד צד אחד, שהגישו התובעים נגד חלק מהנתבעים, ביום 06.6.2007, בטענה של השתלטות על רכוש משותף בבניין הנמצא ברחוב הצפירה 1 פינת רחוב עמק רפאים 38 בירושלים, ורשום כבית משותף בלשכת המקרקעין בירושלים כחלקה 80 בגוש 30010 [בש"א 4545/07] (להלן: " הבניין" ולהלן: " הבקשה"). לא ניתן צו במעמד צד אחד אלא הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. דא עקא במועד הדיון התבקשה דחייה, ופרקליטם של התובעים אף ביקש להגיש בקשה מתוקנת ולצרף נתבעים נוספים. בהסכמה ניתן צו זמני עד לדיון במעמד הצדדים, בבקשה המתוקנת לכשתוגש [עמ' 4 בפרו' בש"א 4545/07]. 

2.         בתאריך 26.6.2007, בטרם דיון בבקשה, ערכתי ביקור במקום, בנוכחות בעלי הדין ופרקליטיהם, ובנוכחות מר יעקובי בעל חנות בבניין, המצאת בין החנות של מור לבין החנות של בלאן. עמדתי מקרוב על העסקים המנוהלים בבניין, לרבות החלקים ברכוש המשותף בהם נעשה שימוש על ידי מי מבעלי הדירות בבניין, כולל הנתבעים. בחנתי את שטח הרכוש המשותף בתוך הבניין: חדר המדרגות, והמחסן מימין בכניסה לחדר המדרגות. המחסן נראה מוזנח, חלקי ציוד וריח טחב חזק. בתקרה רלסים מברזל, שהתקין בן דוד, לדבריו על פי יעוץ מהנדס, כדי לתמוך ברצפת המסעדה. בקיר פתח ממנו יוצא צינור ביוב חדש, שהותקן גם על ידי בן דוד. נכנסתי לדירה של גור בקומה הראשונה, הנמצאת מעל המסעדה של בן דוד. נראית מחסן עמוס ציוד, לא ראויה למגורי אדם. התברר שהיא מושכרת זמן רב לחנות "גידי חום", מעבר לכביש מול הבניין. בחנתי גם את שטח הרכוש המשותף, המצוי בצדו העורפי של הבניין, החצר הפנימית, והתגלו מתקנים שונים, צנרת וארובה שהתקין שמחוביץ בעל דירה בבניין. בחנתי גם את שטח הרכוש המשותף, המצוי בחזית הבניין הפונה לרחוב עמק רפאים. הרחבה לפני החנות של יעקובי, מרוצפת, ובצד הותקן מתקן לממכר סיגריות, וסככה עד מעקה הגדר [ראו דו"ח ביקור במקום עמ' 7 - 9 בש"א 4545/07].

3.         כשבוע לאחר הגשת הבקשה, הגישו התובעים ביום 14.6.2007 תביעה לצו מניעה קבוע וסילוק יד מהרכוש המשותף, וביקשו מבית המשפט לחייב את הנתבעים להרוס כל תוספת בניה שעשו ברכוש המשותף, ולהחזיר המצב לקדמותו.

4.         לאור מהות הסכסוך וכתבי הטענות הצעתי לצדדים לעבור לדון בתיק העיקרי, אולם פרקליט התובעים עו"ד א' ציטרום, התנגד וביקש לדון בבקשה [עמ' 10 בפרו' בש"א 4545/07]. גם לאחר שפרקליטי הנתבעים הסכימו שינתן צו מניעה זמני, עמד עו"ד ציטרום על כך שיתקיים דיון בבקשה [שם, עמ' 12 בפרו'].

            בתאריך 11.7.2007 התקיים דיון ארוך בבקשה, המצהירים נחקרו נגדית על תצהיריהם, והוגשו סיכומים בכתב. בתאריך 7.8.2007 נתתי החלטה, לפיה אין הצדקה ליתן את הסעדים הזמניים, מהנימוקים כמפורט בהחלטה, ומבלי להביע עמדה ביחס לתביעה וסיכוייה [עמ' 40 - 46 בפרו' בש"א 4545/07]. יחד עם זאת, לאור הסכמת פרקליטי הנתבעים, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון ביום 11.7.2007 הותרתי על כנו את צו המניעה הזמני [עמ' 46 בפרו' בש"א 4545/07]. לא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה.

5.         בעלי הדין וזכויותיהם בבניין.

            בפתח הדברים יוער, כי לא נתבעו בתביעה זו, בעלי דירות וחנויות בבניין, כגון, יעקובי, גיל, ושמחוביץ, שעשו ועושים שימוש ייחודי ברכוש המשותף לאורך שנים, בידיעתם המלאה של התובעים ובהסכמתם. תובעת מס' 3 אסתר כהן הסבירה בבית המשפט " שכל שאר הדיירים עשו ביניהם דילים וחילקו את כל השטחים" [עמ' 25 בפרו']. כמו כן, לא צורפו כנתבעים חליפיהם של נתבעים 4, 5, אשר אין חולק שאינם מנהלים עוד עסקים במקום, למעלה משנה, ולכך אתייחס בהמשך.

            התובעים 1 ו-2, יצחק ותמר גור, בני זוג (להלן: " גור"), היו בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה, בעלי הזכויות, בחלקים שווים, בדירה בקומה הראשונה בבניין, בשטח של 73.10 מ"ר, הרשומה כתת חלקה 6, ולה צמודים 73/394 חלקים ברכוש המשותף.

            בחקירתו הנגדית של יצחק גור בגדר הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, התברר שהוא ואשתו מעולם לא התגוררו בדירה.

            כמו כן, התברר בשלב הראיות בגדר התביעה, כי בין השנים 2001 - 2006 הם לא היו רשומים כבעלי זכויות בדירה אלא בתם הבגירה דנה. בשנת 2006 בתם החזירה להם הזכויות ללא תמורה. עובדות אלה צצו רק בתצהיר העדות שנתן גור בגדר התביעה.  

            בשלב הסיכומים התברר מבקשה דחופה שהגישו הנתבעים ביום 29.1.2012, כי גור מכרו זכויותיהם בדירה במהלך המשפט, במועד כלשהו, מבלי שהודיעו זאת לפרקליטי הנתבעים ולבית המשפט, אף לא בגדר הסיכומים שהגיש פרקליטם בתחילת חודש דצמבר. הדבר נודע לנתבעים במהלך התכנסות הדיירים בבניין בחודש דצמבר 2011, למרות שהזכויות הועברו על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין, כחצי שנה קודם לכן בתאריך 21.6.2011, כפי שעולה מנסח רישום שצירפו הנתבעים לבקשה.

גור אישר מידע זה בתגובה ובתצהיר שהגיש לבית המשפט, אולם נמנע מלציין את תאריך חוזה המכר או לצרף העתק הימנו. לטענתו " בהסכם מכירת הדירה שיירנו ושמרנו לנו את מלוא הזכויות להמשיך ולנהל את ההליכים בתיק זה וכן לתבוע מן הנתבעים סעדים כספיים" וכי " הקונה ידע והסכים מראש לכך שנמשיך בהליכים נשוא תיק זה" [תצהיר גור מיום 05.02.2012]. לטענת פרקליטם, עו"ד ציטרום, אין בעובדה זאת כדי לגרוע מזכותם של גור להמשיך ולנהל המשפט, ולמעלה מן הצורך, כלשונו, אין לתובעים התנגדות שרוכש הזכויות בדירה בנימין מיכל שמו, יצורף לתיק כתובע נוסף ובלבד שהדבר לא יעכב " את השלמת הליך הגשת הסיכומים ומן פסק דין בתיק" [סע' 18 בתגובה].

אכן, ברמה העקרונית צודק עו"ד ציטרום. לפי תקנה 37 בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, לא תיפגע תובענה על שום שתוך כדי הדיון הועבר או נסב נכס או הועברה זכות הקניין וגו'. אולם כל מקרה נדון לפי נסיבותיו. העובדה שתובע מכר דירתו לצד שלישי אינה מעלה ואינה מורידה, כאשר מדובר למשל, בתביעה כספית לפיצויים בגין הפרת חוזה או תביעה בגין ליקויי בניה. אך לא כך, כאשר התביעה הינה לצו מניעה קבוע ביחס למקרקעין, בעילה של מטרד והפרת חובה חקוקה, ולתובעים אין עוד זכויות בדירה בבניין. צו מניעה לא יינתן אלא אם כן מטרתו להגן על זכות בדין של התובע או זכות מכוח דיני היושר או מכוח הסכם מפורש או מכללא. התובע צריך להראות שיש לו מעמד ועניין ממשי בתוצאות. זכות העמידה של התובע צריכה להיות מבוססת [ראו ד"ר א' וינוגרד " צווי מניעה" חלק א' הוצאת הלכות בע"מ, עמ' 91 ואילך, ועמ' 170 ואילך]. מרגע שגור מכרו את דירתם, השתנה המצב המשפטי, אין להם זכות עמידה בתביעה לצו מניעה, מכיוון שאין להם יותר זכות חוקית בדירה ובבניין, הם לא מחזיקים בדירה (מעולם גם לא גרו בה) ואין בפיהם טענה של סכנה או נזק שנגרם להם. גור בעדותו בבית המשפט אישר בחקירה נגדית שלא נגרם להם באופן אישי שום נזק. בנסיבות אלה, אין להם אישית עילה. לא די בטענה שגור שיירו לעצמם את הזכות להמשיך בתביעה. בהתנהלות זו גור לקחו סיכון בנוגע להשלכות שיש לאי גילוי העובדות, ניקיון הכפיים, ומאזן הנוחות, על רקע אי צירופו של הקונה כתובע נוסף. צירוף הקונה אינו יכול להיעשות כלאחר יד, באמרת אגב ומשיכת קולמוס בתגובה לבקשת הנתבעים.

אני סבורה, כדעת פרקליטי  הנתבעים עו"ד חברוני ועו"ד שילה, כי אין לחסוך את שבט הביקורת מגור. מתחילת המשפט ולאורך עדותו, התברר שגור מעיד בצורה מגמתית, משמיט ומסנן עובדות, ומצהיר רק מה שנראה חשוב בעיניו. המצג העובדתי לקה בחסר החל מהעדות בבקשה וכלה מהעדות בתביעה. עובדות מהותיות התגלו בביקור במקום ובחקירות הנגדיות (למשל, הדירה השכרה למחסן, למשל, הפגישה והמגעים שקיים לפני נקיטת ההליכים, עם בעלי דירות בבניין ונתבע מס' 4 בן דוד בקפה הלל, החתימה שלו ושל אשתו על טופס הסכמה לבקשה להיתר בניה שהגישו מור. התשובות שנתן כלאחר יד " אז זה נשמט" [עמ' 14 בפרו' בש"א 4545/07] או " אני מספר בחקירה. אין ויכוח שזו חתימתי וחתימת אשתי" [שם עמ' 15 בפרו'], כרסמו כרסום של ממש בתום הלב.  

נפסק לא אחת, כי על בעלי דין ופרקליטיהם, ליידע את בית המשפט בכל פרט מהותי, שעשויה להיות לו השלכה למשפט. בעשיית פעולה משפטית, האוצרת בחובה מערכת של חובות וזכויות, סוככת עליה מטריית תום הלב, ופעולה בדרך מקובלת הקבועות בסעיף 61(ב) בחוק החוזים (חלק כללי). לחובה של בעלי דין לנהוג בהגינות ובסבירות בד"כ, יש משקל רב במיוחד, כאשר דנים בתביעה המבוססת על דיני היושר. מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד שמקורו בדיני היושר, חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט. המבחן לקביעת תום לבו של תובע הוא אובייקטיבי, ויכול להתבטא גם בעצימת עיניים או מחדל רשלני [ראו רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם בע"מ, פ"ד נ"ה(4), 433]. הוכח במשפט שגור העלים/התעלם מעובדות מהותיות. לא בכדי לא התייחס בתצהירו לתאריך מכירת הדירה. אין ספק שאם העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין נעשתה בחודש יוני 2011, הרי שהמכירה נעשתה למעלה מחצי שנה קודם לכן. יש משקל לעובדה זו, בשני מישורים: ראשית, היא מכרסמת כרסום של ממש במהימנות של גור, אשר נחקר חקירה נגדית בתאריך 17.11.2010 כחצי שנה קודם לרישום הזכויות בטאבו, והעיד כאילו הוא עדיין הבעלים של הדירה. שנית, ניקיון כפיים ותום לב, כאשר עסקינן בתביעה לצו מניעה המבוססת על דיני היושר. סיכומו של דבר, גור היו בעלי זכויות בדירה בבניין, ובמהלך המשפט מכרו זכויות אלה לצד שלישי, אשר לא צורף לתביעה. לכן אין להם יותר אינטרס בתביעה זו, אין להם עילה לסעד של צו מניעה קבוע ואין יותר יריבות בינם לבין הנתבעים.

התובעת 3, אסתר כהן (להלן: " אסתר"), הינה בעלת הזכויות בדירה בקומה השנייה בבניין, בשטח של 77 מ"ר, הרשומה כתת חלקה 7, ולה צמודים 77/394 חלקים ברכוש המשותף. אסתר ובעלה המנוח שנפטר בשנת 1994, רכשו את הדירה בשנת 1973 ומאז גרו בבניין.

נתבע מס' 1 סובחי סלים בלאן (להלן: " בלאן") הינו בעל הזכויות בחנות הנמצאת בקומת הקרקע בבניין, בשטח של 27.90 מ"ר, הרשומה כתת חלקה 2, ולה צמודים 28/394 חלקים ברכוש המשותף. במשך שנים רבות, למעלה מארבעים שנה, ניהל בלאן בחנות אטליז למכירת בשר. בלאן, אדם מבוגר מעל גיל 78, בריאותו אינה טובה בשנים האחרונות אינו יוצא מהבית, ולכן לא העיד במשפט אלא בנו יוסף בלאן (להלן: " יוסף"), המכיר את העובדות מידיעה אישית.

נתבעים 2, 3, מור אסתר (אלמנתו של מור יצחק ז"ל הנתבע המקורי, אשר הלך לעולמו במהלך המשפט) ומור אלברט  (להלן: " מור"), הינם בעלי הזכויות בחלקים שווים בחנות הנמצאת בקומת הקרקע בבניין, בשטח של 13 מ"ר, רשומה כתת חלקה 4, ולה צמודים 13/394 חלקים ברכוש המשותף. במשך שנים רבות ניהלו האחים מור - יצחק ז"ל ואלברט יבל"א - חנות לממכר פירות וירקות. בשנת 2007, השכירו החנות לנתבעת מס' 5.

נתבע מס' 4 אבי בן דוד (להלן: " בן דוד"), הבעלים והמפעיל של מעדניית "איוו", שכר והחזיק בפועל בחנות של בלאן, לפי חוזה שכירות מתאריך 05.12.2006, למטרת מסעדת בשרים "איוו מיט בורגר"  (להלן: " איוו").