פסק-דין בתיק ת.א. 64931/04

1.    ב-4.7.1999, מיד לאחר עלייתם ארצה, פתחו עופר ואודליה דיהב חשבון עו"ש בסניף בן יהודה בירושלים של הבנק הנתבע, (להלן: " הבנק"). החשבון נפתח כחשבון משותף " בלי שיקים" כש" תנאי החתימה בחשבון: כל אחד לחוד"  (להלן: " החשבון").

כשנה לאחר מכן החליטו בני הזוג דיהב להפריד את חשבונותיהם, וב-22.10.00 חתם עופר דיהב על " בקשה לשינוי פרטי חשבון" וכן על " כתב המחאת זכויות וחובות בחשבון מס' 103407 עקב גריעת שותף" לפיו, בין היתר, הוא מאשר: "לא אהיה רשאי לפעול בחשבון ו/או לתת לכם הוראות לגביו".

התובעת, כפי שהתברר, לא חתמה על הטופס האחרון שיכונה להלן: " טופס הגריעה". הבנק אומר בתצהירו שהסיבות לכך אינן ידועות לו; התובעת העידה שהיא פשוט לא הונחתה לחתום על הטופס האמור.

כ-3 שנים לאחר שחתם על טופס הגריעה, וחרף התחייבויותיו, הועבר מהחשבון על פי הוראתו של עופר דיהב, סכום של 15,000$, לחשבון כלשהו בחו"ל.

בעת ההיא נישואי בני הזוג דיהב כבר היו בעיצומו של משבר, שאומנם הסתיים כעבור מספר חודשים, בגירושין.

לתובעת נודע על משיכת הסכום האמור מהחשבון עוד קודם לגירושיה, וב-6.5.2004, כשבוע לפני שנחתם הסכם הגירושין, פנה ב"כ התובעת לבנק במכתב ובו דרישה: " במסגרת אחריותכם לדאוג להחזרת הכסף לחשבון העו"ש של מרשתי בהקדם". הדרישה הזו לא נענתה, ומכאן התביעה שהועמדה על הסכום שנגרע מהחשבון, כפי ערכו בשקלים.

2.    התגובה הראשונה של הבנק לדרישה זו הייתה:

התובעת " ידעה היטב על דבר המשיכה בסמוך להתהוותה" ופנתה לבנק רק לאחר שחלפה שנה וחצי. הדבר תמוה ואומר דרשני;

עופר דיהב מסר לבנק שסכום המשיכה " קיבל ביטוי בהסכם הגירושין של מרשתך".

על יסוד הנימוקים הללו דחה הבנק את הדרישה. (תגובת הבנק במכתבו מה-30.8.2004 מצורפת כנספח 4 לכתב התביעה).

ואולם, משהוגשה תביעה זו מיקד הבנק את הגנתו בטענה אחרת: עופר דיהב היה " שותף חוקי בחשבון" בעת שמשך ממנו את הסכום של 15,000$ (סעיף 19 לכתב ההגנה).

וכיצד מנומקת הקביעה הזו -

רק עופר דיהב חתם ב-22.10.00 על " טופס הגריעה" כך ש" ללא חתימתה של התובעת לא נגרע מר דיהב מהחשבון, לחתימתו ללא חתימתה של הגב' דיהב אין כל ערך..." (סעיפים 13,19 לכתב ההגנה).

3.    בתצהיר עדות ראשית מטעמו, טוען הבנק לעובדות נוספות:

ב-14.4.03, כמחצית השנה לפני שניתנה הוראת המשיכה על ידי עופר דיהב, חתמו התובעת ובעלה דאז על " טופס הצהרה על נהנה בחשבון" אשר מצורף כנספח ג' לתצהיר מטעם הבנק;

התובעת החלה למשוך כספים מהחשבון בשנת 2004; אז הודיעה לראשונה שהיא עומדת להתגרש " ורק אז חתמה על טופס גריעתו של מר עופר דיהב מהחשבון" (סעיף 8 לתצהיר הנ"ל);

מהסכם הגירושין של בני הזוג דיהב עולה שעופר דיהב קיבל סכום של 27,000$ (ההסכם מצורף כנספח ז' לתצהיר הבנק).

הבנק טוען אפוא בסיכומיו:

"הגריעה" של עופר דיהב מהחשבון באוקטובר 2000 לא השתכללה לפי שהתובעת לא חתמה  על טופס הגריעה; החשבון נותר על כן חשבון משותף לו ולתובעת, והבנק פעל כדין כשמילא אחר הוראת המשיכה של עופר דיהב באוקטובר 2003;