פסק-דין בתיק ת.א. 64328/01

בפני תביעה כספית של חברת ליסינג, התובעת, כנגד הנתבעים בגין יתרת חוב עבור שכירות רכב. התביעה הוגשה במקור ע"ס 133,063 ש"ח, לאחר בירור המחלוקת בתיק, נותרה יתרת התביעה ע"ס 51,690 ש"ח נכון ליום 3.8.97.

המסכת העובדתית

1.         התובעת, חברת פמה ליסינג בע"מ, הינה חברה שעוסקת בליסינג מכוניות. ביום 28.9.95נחתם בין התובעת לנתבע הסכם ליסינג לפיו שכר הנתבע מהתובעת רכב רובר (להלן "הרכב"). מספר ימים לאחר מכן חתמה אחות הנתבע, היא הנתבעת 2, על מסמכים הנוגעים להסכם.

            ביום 30.6.96 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים. הוצאות התיקון הושתו על הנתבע והחזר ההוצאות שולמו ע"י חברת הביטוח לתובעת. סכום זה קוזז, עם חובות פיגורים שצבר הנתבע.

            מיד לאחר קרות התאונה, הזמין הנתבע שמאי על מנת שיעריך את ירידת ערך הרכב. עפ"י חוו"ד השמאי מיום 16.8.96 ערך הרכב ירד בכ- 30,000 ש"ח.

            ביום 6.7.97, לאחר שהנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי התובעת, חתם ראש ההוצל"פ באילת על צו למכירת הרכב.

            הנתבעים פנו בהליך של המרצת פתיחה לביהמ"ש השלום בחיפה (ה"פ 4181) בה ביקשו להצהיר, כי פרעו את חוב הפיגורים באופן חלקי וכי יתרת החוב תשולם בהוראת קבע חדשה. במסגרת הליך עיקרי זה התבקש גם סעד זמני של עיכוב ביצוע שטר המשכון ועיכוב הליכי מכירת הרכב.

            הליכי הביניים הסתיימו בהחלטה של כב' הש' פריאל לפיה נדחתה הבקשה לסעד זמני.  הדיון בעתירה להמרצת הפתיחה נקבע ליום 17.11.98. ביום 11.11.98 הוגשה בקשה מוסכמת לביהמ"ש למחיקת המרצת הפתיחה. באשר לתוכן ההסכמה יש חילוקי דעות בין הצדדים ועל כך נידון בהמשך.

            ביום 11.6.01 הוגשה התובענה שבכותרת כנגד הנתבעים ובתאריך 12.12.02 ביהמ"ש מינה בהסכמת בעלי הדין מומחה רואה חשבון לשם הכרעה בסוגיית היקפו של החוב.  ביום 8.2.04 השלים המומחה את חוות דעתו המקורית וקבע כי גובה החוב הינו 29,093 ש"ח נכון ליום 3.8.97..

            המומחה, כאמור בחוות דעתו, הותיר מספר עניינים להכרעת ביהמ"ש:

                        א. הטענה בדבר ירידת ערך הרכב בסך 30,000 ש"ח.

                        ב. עניין תשלום המע"מ בגין מכירת הרכב ע"י הכונס.

                        ג. הטענה לגבי גביית פרמיית ביטוח רכב מופקעת.

2.         לאחר קבלת חוות דעת המומחה, תוקנו כתב התביעה וכתב ההגנה ונקבעו הפלוגתאות הבאות להכרעת ביהמ"ש:

א.        האם הנתבעת מס' 2 חתמה על הסכם הליסינג כרוכשת או כערבה בלבד, ומה הנפקות לחיובה בתשלום החוב.

ב.         האם הצדדים הגיעו להסכם במסגרת המרצת הפתיחה, לפיה התובעת תוותר על כל תביעה כספית ותסתפק בתמורה שתתקבל ממכירת הרכב כנגד הסכמת הנתבעים שלא לעכב את הליכי מכירת הרכב.

ג.         נפקות טענת הנתבעים בדבר ירידת ערך הרכב בסך של 30,000 ש"ח וחובתה של התובעת לתבוע מחברת הביטוח את הסכום הנ"ל.

ד.         טענת הנתבעים כי גובה הפרמייה שנגבתה מהם מופרזת ובבחינת "עושק".

ה.        האם יש להוסיף לסכום החוב המוסכם את סכום המע"מ בסך של 19,214 ש"ח שלטענת התובעת היא הוציאה  בגין מכירת הרכב ע"י כונס הנכסים.

יצוין כי מחלוקת נוספת שהייתה לגבי תביעתה של התובעת לתשלום מע"מ על פיגורים בתשלום דמי שכירות בסך 3,127 ש"ח הורדה מסדר היום כאשר אישר ב"כ הנתבעים את הדרישה ואין צורך להוכיחה (פרוט מיום 28.10.04 עמ' 2 סיפא).