פסק-דין בתיק ת.א. 63984/95

 בתיק זה ניתנו על ידי מספר החלטות; ההחלטה האופרטיבית האחרונה ניתנה על ידי ביום 3.7.2005 והיא היוותה פסק דין בכל הנוגע לתביעה נגד מי שכונתה על ידי שם "תינהב" [ להלן: "החלטת 2005" ].

בהחלטת 2005 אוזכרה החלטה קודמה שניתנה על ידי והיא כונתה שם כ"ההחלטה הראשונה" או "ההחלטה הקודמת" ותואר דרך התגלגלותה של ההחלטה הראשונה עד אישורה הסופי בבית המשפט העליון והמשך ההליכים עד מתן החלטת 2005.

הואיל ופסק דין זה משלים את החלטת 2005 [ וגם את ההחלטה הראשונה ], איני רואה צורך לפרט מחדש את פרטי הדברים והעובדות הקשורות בתובענה ובפסק דין זה והן כתובות עלי ספר בשתי ההחלטות הנ"ל; במקביל, גם המונחים וההגדרות שנעשה בהן שימוש בשתי ההחלטות הנ"ל ישמשו לצורך החלטה זו שהיא פסק דין המסיים את עניינו של תיק זה, לפחות בערכאה זו, לפחות בשלב זה.

בהמשך להחלטת 2005, מונה על ידי שמאי, מר נתן בן חיים, לצורך קביעת ירידת ערך דירות התובעים והפיצוי המגיע להם, ככל שמגיע, מאת הנתבעת [ להלן: "השמאי" ].

ביום 9.4.08 נחתמה על ידי השמאי חוות דעתו ולפיה קבע השמאי, בעמ' 12 לחוות הדעת, את שיעורי הפיצויים המגיע מהנתבעת, לדעתו, למספר תובעים כפי המפורט שם.

יצוין: החלטת 2005 ניתנה לאחר שמיעת הראיות בתיק והגשת סיכומי הצדדים והיא הייתה אמורה לסיים את הדיונים בתיק [ וכך אכן היה בפועל לגבי תינהב ] אולם היא לא הפכה לפסק דין בכל הנוגע לתביעה נגד הנתבעת בהתחשב בכך שמצאתי לנכון להוסיף ראיה על ידי מינויו של השמאי.

לאמור: בשלב זה, שלאחר מתן חוות דעתו של השמאי, לא נותר עוד אלא לפסוק סופית את הדין בהתחשב, בצורה זו או אחרת, בחוות דעת השמאי.

הצדדים מסרו את עמדותיהם לעניין המשך ההליכים.

התובעים הסכימו למתן פסק דין ולו גם לפי הסמכות שניתן להעניק לבית המשפט לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984.

הנתבעת הודיעה לבית המשפט שאין היא מסכימה לפסיקה כאמור אולם הוסיפו כי אינם מעוניינים בחקירתו הנגדית של השמאי; ראוי להוסיף שהשמאי לא התבקש להשיב לשאלות הבהרה כלשהן ולמקרא הודעת הנתבעים, לפיה מתבקש בית המשפט לפסוק את הדין על פי חומר הראיות שלפניו, ברור שגם לא הייתה בכוונתם להציג לשמאי שאלות כאלה.

הארכתי מעט בעניין זה הואיל ובין השורות נדמה לי לראות מעין "טרוניה" או השארת פתח לטענות כביכול מצדה  של הנתבעת כנגד חוות דעת השמאי על כך שאותה חוות "...אינה מגובה בתחשיב".

אם סבורה הנתבעת שבכך היא שומרת לעצמה זכות כלשהי לתקיפה של אותה חוות דעת, דעתי שונה היא.

חוות הדעת היא מקיפה והשמאי הסביר במפורט כיצד הגיע למסקנותיו [ ראה פרק 10 לחוות הדעת ]; יתר על כן, השמאי מציין גם שקבע את מסקנותיו לפי "...מודל כלכלי נקודתי תיאורטי שפיתחתי במיוחד לצורך תיק זה" [ פיסקה 10.6 לחוות דעתו; להלן: "המודל" ] ובהתאם ועובר לכך מוסבר על ידיו גם הצורך בפיתוחו של אותו מודל.

בהעדר חקירה  נגדית על חוות הדעת, בהעדר פניה לשמאי להציג את המודל או כל שאלה בקשר אליו, ובעיקר, בהתחשב בעמדת הנתבעת לפיה על בית המשפט לפסוק את הדין על פי החומר שבפניו נראה לי ברור שאין כל מקום להסתייגות כלשהי מחוות דעת השמאי.

אשר לבית המשפט: השמאי מונה על ידי מכך שלא מצאתי יכולת להיעזר בפסיקת הדין בחוות דעת השמאים שהוגשו לי על ידי הצדדים והכל כמפורט בהחלטת 2005; בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל אין לי אלא לקבל את האמור בחוות דעת השמאי ולאמץ את האמור בה לעניין פסיקת הפיצויים כלשונה.

אני קובע על כן שהנתבעת תפצה את הנתבעים המפורטים בפיסקה 12 לחוות דעת השמאי בסכומים המפורטים שם, בצרוף ריבית כדין מיום הגשת התביעה וכן ריבית והצמדה ממועד חתימת חוות הדעת ועד התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות התביעה בצרוף ריבית והצמדה כדין וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.60,000 ש"ח ומע"מ.

ניתן היום י"ד באייר, תשס"ח (19 במאי 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדאר.