פסק-דין בתיק ת.א 59777/04

א)        מושא התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

1)         עניינה של תובענה זו הוא בשיערוך סכומים שהושבו בעקבו ביטול הסכם.

2)         טענות התובעים בקליפת אגוז הינן כדלקמן:

2.1.      בין התובעים, בני זוג, מזה ובין הנתבע מושב עובדים מזה, ניכרת ביום 29/12/99 הסכם לרכישת מגרש במושב משמרת. (להלן בהתאמה: "ההסכם"-"המגרש").

2.2.      אין חולק כי מכח ההסכם שילמו התובעים לנתבע סכום כולל בסך 542,662 ש"ח, שווה ערך לסך של 130,000 דולר, ע"פ השער היציג התקף (4.18 ש"ח לדולר).

2.3.      לימים בוטל ההסכם בין ביוזמת התובעים ובין ביוזמת הנתבע, וזאת מכח הודעות ביטול ששיגרו בעלי הדין זה לזה.

2.4.      לגירסת התובעים הוסכם בינם ובין עו"ד דן גינר, ב"כ הנתבע, כי בעקבות הביטול יוחזר לתובעים הסכום ששילמו במסגרת ההסכם בניכוי סך 10,000 דולר כפיצוי מוסכם לנתבע. (להלן:"הפיצוי המוסכם").

2.5.      לטענת התובעים העביר הנתבע לתובעת ביום 24/6/04 סך של 538,432 ש"ח בלבד.

2.6.      התובעים לא הסתפקו בהשבת סכום זה וביום 23/8/04, פנו באמצעות ב"כ אל ב"כ הנתבע בדרישה להוסיף ולשלם להם סך של 124,690 ש"ח המהווה לגירסתם את שווה הערך של הסכום הדולרי ששילמו התובעים ע"פ ההסכם בניכוי הפיצוי המוסכם (דהיינו סה"כ 120,000 דולר) ובתוספת הפרשי הצמדה למדד וריבית שנתית של 5% (להלן:"תוספת השיערוך")כפי שחושבה ליום הגשת התביעה.

3)         בכתב הגנתו כפר הנתבע בזכותם של התובעים לגבות ממנו את תוספת השיערוך.

4)         הנתבע טען כי יש לסלק את התביעה על הסף וזאת בשל מעשה בית דין בין הצדדים שבסיסו החלטת המשקם שמונה לנתבע ועיקל את נכסיו לרבות המגרש. לעניין זה מפנה הנתבע להחלטה מיום 5/5/04 לפיה הורה המשקם בין היתר כי על ב"כ הנתבע להחזיר לתובעים את התמורה ששילמו בניכוי ההוצאות.

5)         לגירסת הנתבע העביר לתובעים סך של 538,432 ש"ח וזעת ע"י כך שמתוך סכום התמורה ששילמו הרוכשים החדשים של המגרש - הוא הפקיד סך 120,000 דולר בחשבון נאמנות נושא פירות, והעבירו בניכוי הוצאות ניהול חשבון בלבד, לתובעים; בכך יצא הנתבע ידי חובתו ע"פ החלטת המשקם.

6)         הנתבע מוסיף וטוען כי מעולם לא הסכים להשיב לתובעים "תוספת השיערוך" ואין להעלות עליו כי היה מסכים להשיב כספים כשהם משוערכים באופן המחייב את הנתבע לממן מכיסו את הפרת ההסכם ע"י התובעים.

7)         הנתבע מוסיף וטוען כי מכל מקום סכום בסך של 59,000 דולר מתוך כלל הסכום של 120,000 דולר, מהווה תשלום עבור הוצאות פיתוח וכי מכח האמור בהסכם יש להשיבו בערכו הנומינלי.

הנתבע כופר איפוא בטענה כי עליו להשיב לתובעים את תוספת השיערוך.

ב)         המחלוקת

האם יש לזכות את התובעים בתוספת השיערוך, הנתבעת על ידם כולה או מקצתה.

ג)         דיון וממצאים

1.1.      משבוטל ההסכם שבין בעלי הדין, באה לעולם חובת ההשבה כאמור בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 ובגידרה בין היתר:

            "...הנפגע חייב להשיב למיפר את מה שקיבל ע"פ החוזה".