פסק-דין בתיק ת.א. 59594/06

התובע הינו הבעלים הרשום של דירת מגורים המצוייה בקומה השנייה בבניין הבנוי ברחוב הרא"ה 77 רמת גן והידועה כחלקת משנה 356/19 בגוש 6159 (להלן: " הדירה").

בהסכם מיום 1/12/02 (נספח ב' לכתב התביעה) ניתנה הרשות לנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה, וכלשון הוראת הסעיף " אורי נותן בזה רשות לאיוון להתגורר בדירה במשך כל ימי חייה" (להלן: " ההסכם").

בתביעה שבכאן, עתר התובע להורות על פינויה של הנתבעת מן הדירה, זאת בטענה כי האחרונה הפרה את הוראות ההסכם בכך שהרשתה לבתה, הלא היא הנתבעת 2, להתגורר עימה בדירה.

עוד טען התובע כי על הנתבעת לפנות את הדירה נוכח הדרדרות היחסים שבין האחרונה לבין אמו, הגב' קרן אגואיו, הידועה גם בשם גב' חיה קראוס (להלן: " גב' קראוס" או " חיה").

עוד הוסיף התובע וטען כי על הנתבעת לפנות את הדירה נוכח העובדה כי הוא זקוק לה למגוריו.

כאמור לעיל, לא מצאתי ממש בתביעה זו ודינה להידחות על הסף.

הוראות ההסכם ברורות המה. כאמור לעיל, ניתנה לנתבעת הרשות להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה ומעמדה בדירה הוא כברת רשות, כאמור בסעיף 6 להסכם.

אני דוחה על הסף את טענת ב"כ התובע כי  המדובר ברשות חינם, הניתנת לביטול בכל עת.

טענה זו שגויה היא בגין שלושה טעמים.

ראשית לכל, אין המדובר כלל ועיקר ברשות חינם אלא ברשות בתמורה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת השקיעה בשיפוץ הדירה סכומים כאלה ואחרים, הן באשר להתקנת מטבח חדש, כמו גם התקנת מזגן מיני מרכזי וכן החלפת החלונות בדירה כולה.

המחלוקת בין הצדדים ניטשה באשר לגובה הסכום שהושקע על ידי הנתבעת.

לשיטת הנתבעת, המדובר בהשקעה של בין 60,000 ש"ח ל 70,000 ש"ח, כאשר בסכום זה כוללת הנתבעת את דמי התיווך ששולמו על ידה בסך 12,305 ש"ח (נספח א' לתצהיר נ/2).

מנגד טענה חיה כי היא זו אשר שילמה את דמי התיווך, הגם שהקבלה הוצאה על שמה של הנתבעת.

אין בדעתי להיכנס למחלוקת לעניין זה, ברם ברור ונהיר לכל כי הנתבעת אכן השקיעה בשיפוצה של הדירה סכומים לא מבוטלים, הכל בהסכמת אם התובע ובעידודה.

הנה כי כן, אין שחר לטענת ב"כ התובע כי עניין לנו ברשות חינם אלא מדובר ברשות בתמורה.