פסק-דין בתיק ת.א. 57893/04

1.         בתאריך 21.5.04, חתמו הצדדים על זיכרון דברים לפיו מוכרים התובעים לנתבעים את זכויותיהם בבית ברח' מרזוק עזר 9 קרית אונו, (להלן:"הבית").

            זיכרון הדברים נחתם במשרדו של המתווך  בנוכחות עורך דין, אשר כנראה הובא על ידי המתווך.

            בסעיף 7 לזיכרון הדברים קבעו הצדדים סכום של 10,000 $ כפיצוי מוסכם למי מבין הצדדים אשר יפר את תנאי זיכרון הדברים.

            בתאריך 23.6.04  שלח  ב"כ הנתבעים הודעה לפיה אין בכוונת הנתבעים לרכוש את הבית, "לאור מצב רישום הזכויות בנכס ועוד".

            לאור הפרת זיכרון הדברים הוגשה התביעה ובה תבעו התובעים לקבל את סכום הפיצוי המוסכם ובנוסף סך של 10,000 ש"ח אשר שילמו לחברה הקבלנית, בגין הפרת ההסכם עמה, הסכם לרכישת דירה עליו חתמו בהסתמך על זיכרון הדברים.

2.         מטעם הנתבעים הוגש תצהיר של נתבע מס' 1 הטוען כי זיכרון הדברים לא נערך על פי מסמכים שבדק עורך הדין, כך למשל לא היה ברשותו נכס רישום, אשר הוצא רק לאחר מכן ואשר לא שיקף את מצבו הרישומי הנוכחי של הבית.

            בנסח מופיע שטח הבית כ- 30 מ"ר ואולם בעקבות תוספות בנייה שטח הבית הינו כ- 176 מ"ר.

            הנתבע טוען כי התובעים סירבו לשאת בעלות תיקון צו הבית המשותף ועדכון הרישום בלשכת המקרקעין וכן טוען כי הייתה רשומה משכנתא אשר לא נזכרה בעת עריכת זיכרון הדברים, והתובעים לא הצהירו עליה באותו מעמד.

עוד נטען כי בהתאם לנסח זכויות החכירה של התובעים אמורות היו להסתיים בחודש ספטמבר 2005, וחידוש החכירה היה כרוך בתשלומים וגם עניין זה לא נזכר בזיכרון הדברים. יחד עם זאת מאשר המצהיר כי עורך הדין הודיעו כי עלות הארכת חוזה החכירה המהוון הינו 15,000 ש"ח וכי התובעים יהיו מוכנים לשאת במחצית מהסכום, ואולם לטענתו לא הוצג לו אישור על כך ממינהל מקרקעי ישראל.

לאחר חתימת זיכרון הדברים ביצעו הנתבעים בירורים באמצעות עורך דינם, לרבות אפשרות לרשום צו בית משותף ובין היתר ביקרו אצל השכן אשר הודיעם כי לא יאפשר להיכנס לדירתו לצורך הכנת תוכניות ולא ישא בתשלום כלשהו בגין שינוי הרישום.

הנתבעים ביררו את עלות תיקון הבית  והוסבר להם כי יידרש משך זמן של שנה ויותר, והתוצאה הסופית לא תהיה ברורה נוכח העדר הסכמת השכן, ולאור כל האמור החליטו שלא לבצע את העסקה וביום 23.6.04, שלחו הודעה על כך לתובעים.

3.         בתצהיר אשר הוגש מטעם התובעים נטען כי קודם לזיכרון הדברים ביקרו הנתבעים בבית פעמיים, וקיבלו הסברים על הבנייה שנעשתה הבית לצורך הרחבתו, וכן נאמר להם על קיומה של המשכנתא אשר התובעים התחייבו לסלקה במסגרת עסקת המכר ולרכוש לעצמם דירה זולה יותר.

            עוד טוענים התובעים כי גם במעמד חתימת זיכרון הדברים נאמר לנתבעים על קיומה של המשכנתא ועל כך שהרישום בלשכת רישום המקרקעין איננו תואם את שטח  הבית בפועל, שכן הרישום לא עודכן ואולם הבנייה נעשתה בהיתר מינהל מקרקעי ישראל והעירייה וללא חריגות בנייה.

            ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב ומטעם ב"כ הנתבעים אף צורף מסמך, טיוטת חוזה מכר שהייתה חלק מהמו"מ לחתימת חוזה בין הצדדים בשלב ממועד חתימת זיכרון הדברים ועל לבטול העסקה, פרק זמן של כחודש ימים.

            על פי הדפסת הפקס הועבר ההסכם ביום 6.6.04, ומאזכר את המשכנתא, הארכת חוזה החכירה והסכמת התובעים להשתתף בהוצאות הדרושות לתיקון צו הבית המשותף.

            הצדדים הסכימו כי הפסיקה תיעשה על דרך הפשרה, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), ואכן בנסיבות העניין ראויה דרך זו לפתרון הסכסוך.

            המדובר בצדדים נורמטיביים אשר נקלעו לסכסוך שלא ברצונם ועקב חתימת זיכרון דברים במשרד מתווך ובנוכחות עו"ד אשר לא ברור כיצד נקלע למשרד המתווך באותו מעמד.

            ראוי היה לצדדים שלא למהר ולחתום על מסמך בכתב, טרם שיבררו בניהם את כל העניינים הטעונים בירור אשר יסוכמו בהסכם מכר, כגון עניין סילוק המשכנתא ואופן ביצוע הרישום בלשכת רישום המקרקעין על מנת שיתאים למצב שבפועל.

4.         מכתבי הטענות ומהתצהירים שהוגשו עולה כי הנתבעים היו מעוניינים לרכוש את הנכס, כפי שאף הצהיר נתבע 1 בחקירתו ביום 7.3.05, ואף אישר כי כדי להבטיח את העסקה חתם על זיכרון הדברים והתחייב לסכום הפיצויים למקרה של הפרה.