ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
55123-03,11201-04
06/08/2007
|
בפני השופט:
חיים טובי
|
| - נגד - |
התובע:
תקוה שגיא
עו"ד י. משיח
עו"ד ש. רוקח
|
הנתבע:
חן פרץ
עו"ד מ. גלוסקה
עו"ד מ. נגר
|
| פסק-דין |
מבוא
1. בפני שתי תביעות, שהדיון בהן אוחד, העוסקות בשאלת מעמדו של הנתבע בדירה בה החזיק סבו המנוח בדיירות מוגנת - כדלקמן:
א. התובענה בת.א. 55123/03 - בה עתרה התובעת להורות על פינויו של הנתבע מהדירה שבבעלותה, בהיותו פולש ומסיג גבולה.
ב. התובענה בת.א. 11201/04 - בה עתר הנתבע למתן פסק דין המצהיר כי הינו דייר מוגן בדירה האמורה, בהיותו "יורש" סבו המנוח.
2. יצויין, כי התובענה למתן פסק דין הצהרתי, כאמור, הוגשה במקורה בהליך של המרצת פתיחה לבית הדין לשכירות (ה.פ. 157/03), וזו הועברה לבית משפט השלום, בהעדר סמכות עניינית לבית הדין לשכירות לדון בה (ראו החלטת כב' השופטת הניג מיום 4/1/04).
3. יצויין עוד, כי במסגרתה של התובענה למתן פסק דין הצהרתי, הגיש הנתבע בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 1077/03) האוסר על עוה"ד יצחק משיח - הנאמן מטעם הבעלים - לפנות הנתבע מהדירה וזאת עד להכרעה בתובענה לגופה.
בדיון שהתקיים, במעמד הצדדים, ביום 26/8/03 - הוסכם על הצדדים כי הבקשה תימחק בלא לעשות צו להוצאות, זאת לאחר שעוה"ד משיח הצהיר כי לא תיעשה כל פעולה כוחנית, לפינויו של הנתבע מהדירה.
נוכח ההסכמה האמורה, הורה בית המשפט ביום 26/8/03 (כב' השופט ע. אל-יגון) על מחיקתה של הבקשה.
הנסיבות
4. התובעת - יחד עם אחרים - הינה הבעלים של הבניין הבנוי על חלקה 58 בגוש 6927 והמצוי ברח' עין יעקב 10, נווה צדק, תל-אביב (להלן: "
הבית" או "
הבניין") בו מצוייה, בין היתר, דירת מגורים בת 2 חדרים הממוקמת בקומת הקרקע בבניין (להלן: "
הדירה" או "
המושכר").
הזכויות בבניין ובדירה נרכשו על ידי התובעת והבעלים האחרים, מכוח ירושת המנוח אפריים דת, אשר היה בעלים של הבניין עד לפטירתו (להלן: "
הבעלים הקודמים").
5. סבו של הנתבע, המנוח אברהם שושני ז"ל (להלן: "
המנוח"), שכר בשנת 1943 את הדירה, בשכירות מוגנת, מבעליה הקודמים, ומני אז ועד לפטירתו התגורר בדירה ברציפות, כדייר מוגן.
המנוח הלך לבית עולמו ביום 30/7/03.
6. לשלמות התמונה העובדתית יצויין, כי למן המועד בו נפטר הבעלים הקודמים של הדירה (1983), שימש עורך הדין משיח (להלן: "
עוה"ד משיח") כנאמן מטעם היורשים, בכל הקשור בתיחזוק הבניין ובגביית דמי השכירות מדיירי הבית.
העתירות וטענות הצדדים
7. בתביעה שבכאן, עתרה התובעת להורות על פינויו וסילוק ידו של הנתבע מהדירה ולחייבו להחזיר החזקה בה לתובעת כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ.
לשיטת התובעת, הנתבע הינו מסיג גבול בדירה הואיל ולא "רכש" מעמד של דייר מוגן בה מכוח
חוק הגנת הדייר, (נוסח משולב), תשל"ב-1972 (להלן: "
החוק").
לטענת התובעת, סבו המנוח של הנתבע איבד את זכותו כדייר מוגן בדירה, נוכח אי תשלום דמי שכירות משך שנה תמימה, כמו גם בשל ביצוע בנייה (מחסן) בחצר הבית.
משאיבד המנוח זכויותיו לדיירות מוגנת - כך לתובעת - הנתבע אינו יכול לרכוש זכות כזו, שאיננה בנמצא, בעת פטירת המנוח.
עוד טענה התובעת, לחילופין, כי הנתבע איננו יכול לירש המנוח מכוח הוראת סעיף 20(ב) לחוק, הואיל והוא אינו "קרוב" - כמשמעותו בסעיף זה - ואף לא נתמלאו התנאים האחרים (שניים במספר) הדרושים על פי הסעיף האמור, על מנת שיוכר כדייר מוגן בדירה.
8. מנגד טען הנתבע - בעתירתו, כמו גם בכתב הגנתו - כי הוא רכש מעמד של דייר מוגן בדירה מכוח הוראת סעיף 20(ב) לחוק, נוכח מגוריו בדירה יחד עם סבו, למצער, משנת 2000 ועד למועד פטירתו, ולאור העובדה כי אין לו דירה אחרת למגוריו.
9. מטענות הצדדים עולה כי שתיים הן, איפוא, השאלות העיקריות השנויות במחלוקת בתיק זה - מהן מסתעפות שאלות משנה שתידונה אף הן - ואלו הן -