פסק-דין בתיק ת.א. 47217/05

1.         ערעור על החלטתה מיום  3.10.06 על כב' הרשמת לוי כוכבה לפיה נדחתה בקשתו של המערער לבטל את פסה"ד שניתן כנגדו ביום  4.1.06, בהעדר הגנה.

            הבקשה לבטול פסה"ד הוגשה על בסיס שיקול הדעת של ביהמ"ש לאחר שהמערער הודה כי קיבל העתק מכתב התביעה.

            את המחדל של אי הגשת כתב הגנה מתרץ המערער בצירוף של נסיבות אישיות שהסיחו דעתו מהגשת כתב הגנה, ואת הבקשה לבטול פסה"ד הגיש כחמישה חודשים לאחר מסירת התביעה.

2.         הרשמת הנכבדה התרשמה כי הסבריו של המערער למחדלו של אי הגשת כתב הגנה אינם אלא תירוצים שאינם מצביעים על התייחסות בכובד ראש לתביעה שקיבל.

            המסקנה היא שהמערער גילה רשלנות רבתי עת נמנע מלהתגונן במועד ורק כאשר נודע לו על פתיחת תיק ההוצל"פ התעורר לפעול.

            באשר לסיכויי ההגנה של המערער הטוען כי לאחר התאונה פיצה את הנפגעת, המבוטחת של המשיבה, קובעת הרשמת הנכבדה כי הגיעה למסקנה כי המערער לא ביסס סיכויים, ולו לכאורה, להגנתו.

            כך למשל לא הומצא תצהיר של המבוטחת המאשרת קבלת פיצוי כספי מהמערער, בהבדל ממסמך חתום לכאורה לפיו בוצע התשלום.

            כן לא פירט המערער את הסכום ששילם בפועל, את מועד התשלום ואף לא המציא אסמכתא לתשלום הנטען.

            עוד נקבע בהחלטה כי אשור המבוטחת על התשלום עומד לכאורה בסתירה להודעה שמסרה למשיבה על תאונת הדרכים, ואם אכן קבלה תשלום ישירות מהמערער לא דווחה למשיבה אשר מצידה הפעילה את פוליסת הבטוח.

3.         שני שיקולים עומדים בפני ביהמ"ש בבואו לשקול בקשה לבטול פסק דין במסגרת שיקול דעתו: הסיבה לאי התגוננות במועד וסיכויי ההגנה למקרה ויבוטל פסק הדין.

            הלכה פסוקה כי שיקולי ההגנה היא השאלה העיקרית והמכרעת וכל עוד אין למצוא בהתנהלותו של בעל הדין משום זלזול של ממש בהליכים המשפטיים, גם אם נגועה התנהגותו ברשלנות ואף ברשלנות בדרגה גבוהה.

            מקובלת עלי עמדתה של הרשמת הנכבדה לגבי התנהגותו של המערער והביקורת על אי הגשת כתב הגנה במועד, גם אם הנימוקים שטען לסיבת המחדל נכונים.

            יחד עם זאת, אינני סבור כי ניתן לקבוע שמדובר בזלזול בהליכי בית המשפט, גם אם מדובר ברשלנות רבתית.

            במצב דברים זה יש לבחון את הגנתו של המערער ולטעמי מדובר בטענות הגנה של ממש, שיש בהם כדי לאזן במידת מה, את מחדל אי ההתגוננות  ולהטות את הכף לכיוון קבלת הערעור.

4.         ראשית חשוב לציין שמדובר בתביעה שהוגשה על סף ההתיישנות בגין תאונה שארעה בחודש ינואר 1999 באופן שלא ניתן לצפות מהמערער שיזכור את פרטי העובדות, גם אם העיד על השתלשלות העניינים באופן כללי.

            אישורה של המבוטחת, גב' שלפמן, תומך בטענותיו של המערער ומדובר באישור שניתן לצורך בקשת הבטול, והנה גם המבוטחת זוכרת את הארוע וכי המערער פיצה אותה באופן מלא בגין נזקי התאונה.

            לטענת ב"כ המשיבה בסיכומיו מיום 3.10.06 התשלום שולם ישירות למוסך שהינו מוסך הסדר והמשיכה וטענה "איני יכולה לומר באופן וודאי איך נעשה התשלום, איני יושבת בחברת הבטוח".

            לו הייתה התביעה מוגשת בסמוך לאחר הארוע יכולה היתה ב"כ המשיבה למסור פרטים נוספים ומדויקים.

5.         תחושתי כי אם נכונה גרסתו של המערער אזי יגרם לו עוול אם לא יינתן לו יומו בביהמ"ש וייאלץ לשלם פעמיים את אותו החוב.