פסק-דין בתיק ת.א. 47109/06

התביעה

1.         בתאריך 29.3.04, נחתם חוזה שכירות לפיו השכירה התובעת לנתבעים ברוך חגית וברוך דניאל שלום דירה ברח' ביאליק 24 רמת השרון (להלן:"הדירה").

            את התובעת ייצג בנה מר מאיר סמולר אשר סיכם את תנאי השכירות וההתקשרות  הנתבע ונתבע נוסף בשם ברוך ריצ'רד ערבו עפ"י כתב הערבות, "ערבות אישית וסולידארית עם השוכר בערבות בלתי מותנית למילוי כל התחייבויותיו של השוכר עפ"י החוזה כלפי המשכיר".

            השוכרים נותרו חייבים יתרת דמי שכירות לחודשים אפריל ומאי  2005, ומחודש יוני 2005 ואילך חדלו לשלם דמי שכירות.

            אשר על כן תובעת התובעת את דמי השכירות מאפריל  2005 ועד  20.8.06 בסכום כולל של 15,677 דולר (600$ + 15,077$).

            התאריך של 20.8.06 הינו מועד שנקבע לפינויים של השוכרים מהדירה.

            בנוסף תובעת התובעת סך של  41,300 דולר בגין כל יום של אחור עפ"י סעיף 12 (ב) להסכם הקובע פיצוי של  100דולר בגין כל יום של אחור בפינוי הדירה.

            הפיצוי מחושב מיום 27.6.05 שהוא המועד בו נדרשו השוכרים לפנות את הדירה ועד לאוגוסט 2006.

            יצוין כי תשלום דמי השכירות, סכומם ומועדם נקבעו בהסכם בתור תנאים עיקריים שהפרתם תחשב כהפרה יסודית של ההסכם, ומכוח ההפרה של אי תשלום דמי השכירות דרשה התובעת מהשוכרים לפנות את הדירה.

            התובעת טוענת כי סך כל החוב הינו 56,977 דולר ומעמידה את סכום התביעה, לצורכי אגרה, ע"ס 30,000 דולר לפי שער של 4.4 ש"ח ל- 1 דולר, סך של 132,000 ש"ח.

            התובעת מודה כי קבלה מהנתבע סך כולל של 50,635 ש"ח אותו קיזזה מהחוב המלא, באופן שסכום התביעה בפועל נמוך מהחוב המלא בהפחתת הסך הנ"ל ששולם.

            יצוין כי סך כל הסכומים ששילם הנתבע הינם כ- 11,425 דולר.

            התובעת נמנעת מלציין בכתב התביעה איזה מבין רכיבי התביעה היא מפחיתה לצורכי אגרה. התובעת מחשבת את הסך הכולל של חוב דמי שכירות ופיצוי מוסכם ומהסך הכולל גוזרת את סכום התביעה המופחת, לצורכי אגרה.

            יצוין כבר עתה כי משהעמידה התובעת את התביעה ע"ס  132,000 ש"ח אין היא זכאית לקבל יותר מסכום זה שתבעה.

הגנת הנתבע

2.         הנתבע לא כופר כי חתם ערבות לטובת התובעת עבור השוכר אשר באותה עת עבד במשרדו.

            הנתבע טוען כי במעמד חתימת ההסכם התעקש עם בנה של התובעת כי ערבותו תהיה למחצית חוב השוכר, ככל שיהיה והמחצית השנייה תחול על הערב השני, וכי בנה של התובעת התרצה בסופו של דבר והסכים.

            כן טוען הנתבע כי הוסכם עם בנה של התובעת כי סעיף  הפיצוי המוסכם למקרה של אחור בפינוי לא יחול עליו ועל הערב השני.

            הנתבע מוסיף וטוען כי למרות היותו עורך דין לא עמד על רישום ההסכמות בהסכם הכתוב, שכן הייתה בינו לבין בנה של התובעת אווירה ידידותית והם סמכו האחד על משנהו.

            בהמשך טוען הנתבע כי התובעת לא פעלה בזריזות הדרושה כדי לפנות את השוכרים מהדירה ולהקטין בכך את סכום הערבות, לו הוא חשוף ואף לא פעלה לעיקול רכבה של השוכרת לצורך הקטנת החוב.

            נטען כי התובעת לא הזדרזה לפעול שכן סמכה על ערבותו הטובה של הנתבע, וכי יכולה הייתה לגרום לפינויים של השוכרים מהדירה, לפני מועד הפינוי בפועל שכן השוכרים לא עמדו בתנאים לעיכוב הליכים ולא הייתה מניעה לפנותם.