פסק-דין בתיק ת.א. 44187/04

1.         הנתבע הינו בעלים של חנות בתחנה המרכזית החדשה בת"א והתחייב לשלם דמי ניהול לתובעת.

            בגין חוב דמי נהול לתקופה יולי  2002- יוני  2004, הגישה התובעת את תביעתה ע"ס 120,923 ש"ח.

            בחקירתו הנגדית בעמ'  9 לפרוטוקול הסביר מנכ"ל התחנה מר חיים אביגל את אופן חישוב דמי הניהול. לדבריו בעת הקמת התחנה נשכר מהנדס שקבע מפתחות לדמי ניהול על בסיס שקלי ועל בסיס חישוב זה הוגשה התביעה.

2.         הנתבע הגיש בקשה בכתב למתן רשות להתגונן.

            בדיון מיום 22.3.06 הגישו ב"כ הצדדים הסדר דיוני מיום 21.3.06, לפיו תדחה הבקשה בכל הנוגע לטענות קיזוז של הנתבע המתייחסות לחנות אחרת של הנתבע בתחנה.

            תתקבל הבקשה בכל הנוגע לטענת הנתבע בדבר גובה דמי הניהול.

באשר לטענת ההגנה השלישית של אי מתן שירותי ניהול הוסכם כי ביהמ"ש יחליט לאחר טיעונים וללא חקירה נגדית של הנתבע.

בהחלטתי מיום  22.3.06, דחיתי את הטענה בדבר אי מתן שירותי ניהול, מהנימוקים המפורטים בהחלטה ועל כן כל שנותר לדון בתיק היה בעניין גובה דמי הניהול.

3.         לעניין גובה דמי הניהול ביקש הנתבע להסתמך על הסכם הרכישה מתאריך  11.11.88 בו הוסף בכתב יד: "מחיר התחזוקה המשוער יגיע לכ- 6$ למ"ר". על בסיס רישום זה סבור היה הנתבע כי עליו לשלם 6$X67 מ"ר (שטח החנות) 9,648$ ולפי 4.4 ש"ח לדולר,  42,451 ש"ח.

            בעדותו של מנכ"ל התובעת, הבהיר כי התחנה נפתחה בפועל והחלו לגבות דמי ניהול רק כחמש שנים לאחר חתימת ההסכמים מבלי שהתובעת היתה ערה לרישום של 6 דולר האמור.

            כאשר התעורר עניין גובה דמי הניהול הוסכם בין הצדדים, עפ"י מסמך חתום בידי מר הרצל בדוסה. המנכ"ל הקודם של התחנה מיום  8.3.01 (נספח ג' לתצהיר התובעת) כי החל מיום  1.4.01 ואילך יעמדו דמי הניהול ע"ס  2,310 ש"ח בתוספת מע"מ.

            הסכום השקלי של  2,310 ש"ח היה שווה ערך ל- 6$ בעוד דמי הניהול הנגבים בתחנה עומדים על 11$ למ"ר.

4.         מאז מרס 2006 ועד היום במשך שנה בקשו ב"כ הצדדים דחיות חוזרות ונשנות כדי לגבש הסדר פשרה.

            מההודעות שהוגשו לתיק ביהמ"ש עולה כי התובעת הסכימה לקבל את טענתו של הנתבע ולהעמיד את דמי הניהול לפי 2,310 ש"ח בתוספת מע"מ לחודש ואף העבירה הסכם פשרה לחתימה ואולם הסכם לא נחתם.

            הואיל ובין הצדדים מחלוקת האם הוסכם על עיכוב בצוע בתיק זה עד להכרעה בתיק האחר, טוען ב"כ התובעת שתנאי כאמור לא נכלל בהצעתו להסכם, ואציין כי ההסכם לא הוצג בפני ומכל מקום לא נטען כי נחתם הסכם מחייב, וב"כ הנתבע מסתמך על חלופת מכתבים.

            מהראיות שבפני ניתן לקבוע בוודאות כי הנתבע הוא זה שטרפד את חתימת ההסכם, ואף לא שילם מלכתחילה את דמי הניהול שבסכומם הודה.

5.         לקראת שלב ההוכחות תיקנה התובעת את תביעתה, גם אם לא באופן פורמאלי, באופן שקבלה את הטענה בדבר הסכם מיום  8.3.01, לגבי גובה דמי הניהול לפי  2,310 ש"ח האמורים, והעמידה את סכום החוב לתקופת התביעה ע"ס  70,380 ש"ח, ליום הגשת התביעה.

            בשלב שמיעת הסיכומים הסכים ב"כ הנתבע לסכום החוב המתוקן ולאופן חישובו לפי 2,310 ש"ח בתוספת מע"מ לחודש, ואולם טען כי יש לעכב את ביצועו של פסה"ד עד לפסק דין בתביעת הנתבע כנגד התובעת שהוגשה ומתנהלת בתיק אחר, וכן טען שאין לחייב את הנתבע בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

            בסופו של  יום, המחלוקת הינה בטענת " הקשר" בין שתי התובענות ובשאלת ההוצאות ושכר טרחה.