פסק-דין בתיק ת.א 4097/02

1.       האם נתנה על ידי הנתבעים 1-2 התחייבות בת תוקף לרשום משכנתא על בית מגוריהם, להבטחת הלוואה בסך 330,000 ש"ח שנטלו מהתובע נתבעים 3-4? מהו היחס בין זכויותיו של התובע על פי התחייבות זו, אם ניתנה, לבין זכויותיהם של נתבעים 5-6 אשר רכשו בנכס זכויות שונות לאחר מכן? אלה הן השאלות הצריכות הכרעה בתביעה שלפני.

          רקע עובדתי ודיוני

2.       הנתבעים 1-2 ("יהודה" ו"רינה") הם החוכרים הרשומים של קוטג' הנמצא ברח' הזמיר 20 מבשרת ציון  והידוע כגוש 30537 חלקה 134/4 ירושלים ("הנכס").

          הנתבעים 3-4 ("אהרון" ו"חגית") הם קרובי משפחה של יהודה ורינה. אהרון הוא אחיו של יהודה.

          הנתבע 5 הוא מוטב הערת אזהרה בגין התחייבות לרישום משכנתא על זכויות יהודה בנכס.

          הנתבע 6 הוא מוטב צו עיקול על זכויות יהודה בנכס.

3.       אין מחלוקת, כי התובע ("הבנק") העמיד ליהודה ולרינה הלוואה בסך של 375,000 ש"ח, אשר בגינה נרשמה לטובת הבנק משכנתא על הנכס ("ההלוואה הראשונה").

4.       אלא שהבנק טוען בכתב התביעה, כי בנוסף להלוואה הראשונה העמיד ליהודה ולרינה הלוואה נוספת בסך של 330,000 ש"ח ("ההלוואה השניה"). הלווים הפורמאליים על פי מסמכי ההלוואה היו אהרון וחגית, אך יהודה ורינה ערבו לחיוביהם והכסף היה מיועד עבורם. יהודה ורינה, כך נטען, התחייבו לשעבד לבנק את הנכס גם בגין הלוואה זו. דא עקא, לאחר שתשלומי ההלוואה השנייה לא שולמו במועד והבנק נקט בהליכים למימוש הנכס נוכח לדעת, כי עקב טעות נרשמה בלשכת רישום המקרקעין משכנתא רק להבטחת ההלוואה הראשונה. מכאן תביעתו של הבנק להצהיר כי הנו זכאי לרישום משכנתא גם להבטחת ההלוואה השנייה ולהורות לרשם המקרקעין לרשום לטובתו משכנתא גם בגין הלוואה זו,  שוות ערך למשכנתא שנרשמה בגין ההלוואה הראשונה וקודמת להערת האזהרה ולעיקול הרשומים לטובתם של נתבעים 5-6.

5.       יהודה ורינה טוענים מנגד, כי חתמו על הסכם ההלוואה השנייה כערבים בלבד, כי ההלוואה השנייה לא יועדה עבורם וכי לא הסכימו מעולם לשעבד את הנכס להבטחתה. נתבעים 5-6 תומכים בטענות אלה אך מוסיפים וטוענים, כי זכויותיהם עדיפות בכל מקרה על פני זכויותיו של הבנק.

6.       בקדם המשפט הוסכם, כי על בית המשפט להכריע בשתי הפלוגתאות שלהלן:

          א.       האם יהודה ורינה התחייבו התחייבות בת-תוקף לשעבד את הנכס לבנק גם להבטחת ההלוואה השנייה;

          ב.       אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, האם זכותו של הבנק בעניין זה עדיפה על פני זכויותיהם של נתבעים 5-6.

          אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את גרסתם של יהודה ושל רינה ולקבוע, כי אכן לא התחייבו לשעבד את ביתם להבטחת ההלוואה השנייה. מסקנה זו מייתרת את הדיון בשאלת היחס בין זכותו של הבנק לבין זכויותיהם של נתבעים 5-6. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי זו, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

          האם יהודה ורינה התחייבו לשעבד את הנכס להבטחת ההלוואה השנייה

7.       לביסוס עמדתו כי יהודה ורינה התחייבו לשעבד את הנכס גם בגין ההלוואה השנייה מסתמך הבנק על הוראותיו של הסכם ההלוואה והשעבוד, מחד, ועל הוראה בלתי חוזרת שנתנו יהודה ורינה לחברה המשכנת לרשום משכנתא, מאידך. בה בעת מדגיש הבנק את חוסר אמינותה הכללית של גרסת יהודה ורינה; את התנהגותו של יהודה המלמדת, לטענתו, כי ידע על השעבוד ועל אחריותו כממשכן; ואת התנהגותו של אהרון, המלמדת כי ההלוואה הייתה בטיפולו ובאחריותו של יהודה. נפנה ונבחן טענות אלה ביתר פירוט.

        (1)   הסכם ההלוואה

8.       מהמבוא להסכם ההלוואה השנייה (ת/2), אשר הלווים על פיו הנם אהרון וחגית, עולה, כי ההלוואה נלקחה על ידי אהרון וחגית בקשר לנכס הנמצא בבעלותם, שכן ביתם של יהודה ורינה מוצג בהסכם, משום מה, כביתם של אהרון וחגית. וזו לשונה של הפסקה הראשונה למבוא:

...הלווה פנה לבנק וביקש מהבנק הלוואה למטרות של מימון לרכישה או לשכירות ... או למטרה אחרת כלשהי בקשר לנכס הידוע כגוש 34991 חלקה 3 ...הנמצא בישוב מבשרת ציון רחוב הזמיר מס' 20 דירה מס 4. הנכס הנ"ל לרבות כל הזכויות בו כאמור בסעיף 12 יקרא להלן: 'הנכס' ...

          מסקנה זו מקבלת משנה תוקף למקרא סעיף 12ד'(2) להסכם ההלוואה, אשר על פיו התיימרו אהרון וחגית למשכן לטובת הבנק את ביתם של יהודה ורינה, בזו הלשון: