פסק-דין בתיק ת.א. 34862/06

העובדות

1.         עובדות המקרה התבררו מעדויותיהם של הצדדים.  חלק מהעובדות  מוסכם, חלק שנוי במחלוקת וחלקן של המחלוקות כלל לא רלוונטי להכרעה הנדרשת.

            כן קיימת מחלוקת פרשנית המתייחסת להסכם שכר הטרחה הכרוכה  בשאלת עובדתית ומשפטיות גם יחד.

            בשנת  2001 הגיש הנתבע, ללא יצוג משפטי לביהמ"ש המחוזי, תביעה כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") ע"ס 4.5 מליון ש"ח.

            בקשתו של הנתבע לפטור מאגרה נדחתה ולכן העמיד את התביעה ע"ס 100,000 ש"ח והתובענה הועברה לביהמ"ש השלום.

2.         בשנת 2003 זכה הבנק בפסק דין כנגד הנתבע בסך של  כמליון וחצי ש"ח, והגישו לבצוע בלשכת ההוצל"פ בהרצליה.

            סכום החוב, עפ"י דף חשבון למרס 2007 הינו  5,893,184 ש"ח (צורף לתצהירו המשלים של הנתבע). סכום החוב בספרי הבנק למועד הסדר הפשרה (ינואר 2006) היה 3,364,440 ש"ח (להסדר הפשרה אתייחס בהמשך).

3.         הליך משפטי נוסף הקשור לעניינינו מתייחס לבקשה למימוש משכון שהגיש הבנק בקשר לנכס מקרקעין ששיעבד הנתבע לטובת הבנק בשנת  1995.

            בשנת 1997 ערך הנתבע הסכם ממון עם אשתו, ממנה התגרש כשנה לאחר מכן, על פיו התחייב להעביר לה את המקרקעין הממושכנים.

            גרושתו של הנתבע וילדיו עתרו לביהמ"ש המחוזי להצהיר על זכויותיהם במקרקעין בהיותם סבורים כי זכויותיהם עדיפות על המישכון של הבנק.

4.         בחודש אוגוסט  2003 נדחתה התביעה של משפחת הנתבע ועל פסה"ד הגישו ערעור לביהמ"ש העליון.

            ביום 19.1.06 דחה ביהמ"ש העליון את הערעור כאשר בסמוך לפני מועד זה חתמו הבנק, משפחת הנתבע והנתבע על הסכם פשרה, כאשר הנתבע עצמו חתם בביהמ"ש העליון לפני הקראת פסק הדין.

לגבי הסכם הפשרה אתייחס בהמשך בהרחבה.

הסכם שכר הטרחה

5.         בתחילת שנת  2004 החליט הנתבע להמשיך בתביעתו כנגד הבנק באמצעות עורך דין וכך נוצר הקשר שלו עם התובע.

            התובע הינו עורך דין שעיקר עבודתו בתביעות כנגד בנקים ואף חיבר ספרים ומאמרים בנדון.

            בין הצדדים התקיימו שתי פגישות בקשר לשכר הטרחה, כאשר בפגישה הראשונה ביקש התובע לקבל שכר במזומן והנתבע לא יכול היה לעמוד בדרישה, ובפגישה השנייה ה וסכם על שכר המבוסס על אחוז מוסכם מהסכום שיפסק לזכותו של הנתבע בתביעתו עם הבנק, בנוסף לסכום ראשוני בלתי מותנה של 2,000 דולר ומע"מ.

            הסכום של 2,000 דולר שולם ואיננו חלק מהמחלוקת בתיק.

            בשתי הפגישות או באחת מהן השתתף גם בנו של הנתבע שהיה באותה עת בהתמחות ובהמשך קיבל רשיון עורך דין.

            לא מצאתי ממש במחלוקת לגבי מספר הפעמים בהם נכח הבן בהקשר להסכם שכר הטרחה, ואף לא למידת מעורבותו.

            ברור כי הנתבע לא הביא עמו לפגישה או לפגישות את בנו בתור "טרמפיסט" כטענתו אלא כדי שיתרשם גם הוא מהתובע, ואולי גם שיחווה דעתו בקשר לתנאי ההתקשרות.