פסק-דין בתיק ת.א. 2996/04

1.         לפני שלוש תביעות שאוחדו, אשר עניינן מתן צו פינוי וסילוק יד של הנתבעים מהמקרקעין הידועים כגוש 6075 חלקה 63 (להלן: " המקרקעין"), והשבתם למנהל מקרקעין ישראל (להלן: " התובע"), כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ  ולאחר הריסת המבנים שבנו בהם.

רשות הפיתוח היא הבעלים של המקרקעין אשר הם מקרקעי ישראל כהגדרתם בחוק יסוד מקרקעי ישראל, ומנוהלים  על ידי התובע מכוח חוק מנהל מקרקעי ישראל,התש"ך-1960.

התובע טוען, כי הנתבעים משתמשים ו/או תופסים חזקה שלא כדין בחלקים מהמקרקעין ללא זכות שבדין, ללא אישורו, בניגוד להסכמתו ומבלי לשלם מאום.

על פי התביעה בת"א 2996/04, בבדיקה מטעם התובע התברר, כי הנתבעים 1 ו-2  משתמשים בנכס אשר בעבר התגוררו בו הוריהם ז"ל (האם נפטרה בשנת 1983, האב נפטר בשנת 1999), בין היתר כמחסן.  מדובר בדירה, מחסן וחצר בשטח כולל של כ - 198 מ"ר, המסומנים "1" במפת מודד מטעם התובע אשר צורפה כנספח ב' לתביעה.

על פי התביעה בת"א 3004/04, בביקור מפקח מטעם התובע התגלה, כי הנתבעים 1 ו-3 תופסים שלא כדין חזקה בחלק מהמקרקעין הכולל חצר ומבנה בשטח של כ-116 מ"ר המסומנים "2" במפת המודד נספח ב' הנ"ל.

על פי התביעה בת"א 3005/04, בביקור מפקח  מטעם התובע התגלה, כי הנתבע 2 תופס שלא כדין חזקה  בחלק מהמקרקעין הכולל חצר ומבנה בשטח של כ - 100 מ"ר המסומנים 3 במפת המודד, נספח ב'  הנ"ל.

2.         ביום 19.3.2012 נמחקה התביעה כנגד נתבעים 1 ו-3 מחוסר מעש.

לפיכך  יתמקד  הדיון  בתביעות  כנגד נתבע 2  (להלן: "הנתבע") בלבד. 

יצוין, כי בפרוטוקול נכתב בטעות, כי נתבע 1 הוא שנחקר ולא היא. הנתבע הוא היחיד שנחקר.

א)         התובע טוען, כי בהתאם לסעיפים 2 ו-16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 (להלן: " חוק המקרקעין") הוא זכאי לדרוש סילוק יד הנתבע ומסירת המקרקעין לידו. עוד נטען, כי שלושת המבנים נבנו ללא היתר בניה.

התובע טוען עוד, כי טענות הנתבע בנוגע לזיהוי המקרקעין מהוות הרחבת חזית אסורה וגם לגופן, אין בהן ממש.

ב)         באשר לחלק המקרקעין אשר סומנו 1, טוען התובע, כי לנתבע אין כל הגנה נגד התביעה, שכן הוא אינו טוען לקיומה של זכות עצמאית בו.

הנתבע אינו מתגורר במקרקעין שנים רבות ואינו מחזיק בחלק כלשהו אשר היווה בית המגורים של אביו המנוח ולפיכך,  לא יכול היה  ואינו יכול לרשת  את זכויות הדיירות המוגנת של אביו המנוח.

ג)          באשר  לחלק המקרקעין אשר סומנו 3,  טוען התובע, כי לאביו של הנתבע לא היו זכויות והנתבע אינו טוען אחרת.

יש לדחות טענת הנתבע, כי עצם העובדה שהתובע ידע על החזקתו בנכס ולא פעל כנגדה, מקנה לו זכויות כלשהן. גם לו היה הנתבע בעל רשות שימוש במקרקעין ללא תמורה, רשאי התובע לבטל רשות זו בכל עת והגשת תביעת הפינוי מהווה ביטול כאמור.

3.        א)          הנתבע טוען בסיכומיו, כי המקרקעין אינם קיימים עוד בפנקסי המקרקעין ולא

ברור מהו זיהויים כעת. 

התובע התעלם משינוי מספרי הגוש והחלקה של המקרקעין, כך שדין התביעה להידחות.

עוד טוען, כי התשריט שהוגש על ידי המודד נערך בשנת 2002.