פסק-דין בתיק ת.א. 28583/04

השאלה העומדת להכרעה בתיק זה הינה האם הנתבעים באים בגדרו של ההיגד "דייר ממשיך" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח- 1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" או "החוק").

הנסיבות

1.       ­התובעת, "עמידר- חברה לשיכון עולים בישראל בע"מ" (להלן: "עמידר") הינה גוף ציבורי המתנהל על פי דין, המנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו דירה בת 3 חדרים, המצויה ברחוב רמה 4, תל- אביב (להלן: "הדירה").

2.       בתוקף סמכויותיה כאמור, השכירה עמידר את הדירה, בשכירות סוציאלית, למנוחים קלאורה שמואל וסולטנה ז"ל, על פי חוזה מיום 27/8/62. (להלן: " חוזה השכירות")

המנוח נפטר זה למעלה מ- 25 שנים, ואילו המנוחה, הגב' קלאורה סולטנה (להלן: "המנוחה"), הלכה לבית עולמה ביום 9/3/03.

3.       הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה בתה של המנוחה, המתגוררת כיום בדירה יחד עם בעלה- הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

העתירה וטענות הצדדים

4.       בתביעה שכאן, עתרה התובעת להורות על פינויים של הנתבעים מהדירה, כך שזו תוחזר לה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.

כן עתרה התובעת, לחייב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים מיום תחילת מגוריהם בדירה ועד למועד הגשת התביעה- העולים, לטענתה, לסך של 13,044 ש"ח.

לשיטת התובעת, הנתבעים מתגוררים בדירה בלא זכות חוקית, בהעדר חוזה שכירות תקף כך שהמשך החזקתם בה נעשית תוך הסגת גבולה.

עם פטירת המנוחה- כך לתובעת- זכאית היא להשבת הדירה לחזקתה, בהעדר זכות לנתבעים להמשיך ולהחזיק בה.

5.       מנגד טענו הנתבעים כי הינם מחזיקים בדירה כדין וזכאים הם להמשיך ולהחזיק בה.

לשיטת הנתבעים, הנתבעת, שהינה בתה של המנוחה, התגוררה עם אמה למן שנת 1997 וככזו רכשה מעמד של "דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בחוק הדיור הציבורי.

הנתבע 2 זכאי אף הוא להמשיך ולהתגורר בדירה, מכוח היותו בן זוגה של הנתבעת ומכוח הרשאתה.

עוד טענו הנתבעים ולחילופין, כי התובעת הכירה בהם- בהסכם מכללא- כדיירים, זאת מעצם המשך גביית דמי השכירות משך למעלה משנה מעת פטירת המנוחה.

לבסוף נטען- אם כי בשפה רפה- כי יש להכיר בנתבעת כ"דייר ממשיך" משיקולים של "צדק טבעי", זאת לאור מצבה הכלכלי.

דיון והכרעה

6.       על מנת שניתן יהא להתמקד בשאלה העיקרית השנויה במחלוקת בתיק זה- כפי שהוגדרה בפתח פסק הדין- יש להסיר מן הדרך, תחילה, את טענותיהם האחרות של הנתבעים- אשר על פני הדברים אין להם על מה שתסמוכנה.

אני דוחה על הסף את טענת הנתבעים כאילו ויש בעובדת תשלום שכר הדירה על פי שוברים שהונפקו להם- לאחר פטירת המנוחה- כדי להקנות להם זכות להמשיך ולהתגורר בדירה, בניגוד לרצונה של התובעת.

סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה קובע כך-

"לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה, בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני".

אף אם אניח לטובת הנתבעים- מה שאינו- כי יש בהנפקת שוברי התשלום כדי ליצור יחסי שוכר ומשכיר בינם לבין התובעת, הרי שהתובעת רשאית להביא "ההסכם" לידי גמר במתן הודעה מתאימה, כאמור בסעיף 19(א) הנ"ל.