פסק-דין בתיק ת.א. 2691/99

1.           בתובענה שבכותרת עתר התובעלסעד הצהרתי, לפיו הנו זכאי למחצית הזכויות במגדניה בשם "גלית" (להלן: " גלית"). לחלופין עתר הוא, לפירוק הזכויות להפעלת גלית, בחלקים שווים בינו לבין הנתבע. לחלופי חלופין עתר הוא, לפיצויי קיום, אותם העמיד על הסך של 1,500,000 ש"ח (למועד הגשת התביעה). כל זאת, בגין הפרת הסכם מצד הנתבע, אשר העניק לו, לטענתו, זכות לרכוש ולהפעיל במשותף עם הנתבע את גלית. בסיכומיו (סעיף 67) הודיע התובע, שאינו עומד עוד על הסעדים הראשי והחלופי הנזכרים, ויסתפק בסעד הכספי.

              הדיון בתובענה החל בפני כב' השופטת אליעז וביום 30.6.03 הועבר בפני.

2.           בכל המועדים הרלבנטיים לתובענה, עבד התובע במגדניה בשם "עזיז" (להלן: " עזיז") בשכונת התקוה, בתל אביב, אשר הנה בבעלות אביו, מר יוסף עזיז (להלן: " אבי התובע"). ואילו הנתבע עסק, במועדים הללו, בניהול תחנות דלק בבעלות משפחתו. עובר לארועים נשוא תובענה זו, היו התובע והנתבע חברים קרובים, במשך שנים.

3.           בשנת 1998 התעניינו התובע והנתבע לרכוש במשותף את גלית. בין התובע והנתבע לבין בעלי גלית (להלן: " המוכר") התנהל משא ומתן, אולם זה לא הבשיל לכלל חוזה מחייב, לאחר שהמוכר חזר בו מכוונתו למכור את העסק. כשנה לאחר מכן, בחודש מאי 1999, הביע המוכר ענין מחודש במכירת גלית ויצר קשר לצורך כך עם התובע והנתבע.

4.           מאחר שהתובע עסק באותה עת בניהול עזיז, ומאחר שהיה מעוניין למכור את עזיז בטרם כניסתו כשותף בגלית, דבר שהצריך זמן מה, ומאחר והצדדים היו מעוניינים לרכוש את גלית, סוכם בין התובע לבין הנתבע, בהסכמת המוכר, כי בשלב הראשון, ייחתמו החוזים הרלוונטיים לרכישת עסקה של גלית ולשכירת המבנים בהם ישבה, בין הנתבע לבין המוכר בלבד, ולתובע תנתן אפשרות להצטרף לעסקה בהמשך (עמ' 8 לפרטיכל, ש' 1-6, 13-17 ועמ' 62 לפרטיכל, ש' 6 ואילך).

5.           ואכן, ביום 8.6.99, נחתם זכרון דברים בין המוכר לבין הנתבע (אליבא דנתבע מדובר במסמך ת/2 ואילו אליבא דתובע, זכרון הדברים המקורי, אשר נותר בידי הנתבע בלבד לאחר חתימתו,  לא נחשף על-ידי האחרון, וחלק מפרטיו היו שונים מאלו של ת/2, ובפרט, המחיר האמיתי של העסקה, אשר לטענת התובע היה 180,000 דולר ולא כפי שנרשם בת/2). במעמד החתימה על זכרון הדברים, שילם הנתבע למוכר מקדמה בסך 1,000$, על חשבון התמורה. בהמשך, ביום 30.06.99, נחתמו בין המוכר מצד אחד ובין הנתבע ורעיתו מצד שני, החוזה לרכישת גלית וחוזי שכירות בקשר למבני העסק.

6.           בין התובע לבין הנתבע קיימת מחלוקת לגבי תוכן ההסכמה, אשר במסגרתה יכול היה התובע להצטרף כשותפו של הנתבע בגלית. אליבא דתובע, סוכם בינו לבין הנתבע, עובר לחתימת החוזים (מכר ושכירות) בין הנתבע ורעיתו לבין המוכר (כחמישה ימים לפני כן - עמ' 24 לפרטיכל, ש' 7-8), כי על אף שהחוזים יחתמו בין הנתבע לבין המוכר, הרי שהתובע יוכל להצטרף לנתבע, כצד לעסקה, וזאת, אם יביע רצונו לכך עד ליום 1.8.99 (עמ' 7 לפרטיכל, ש' 21). עוד סוכם במסגרת זו, אליבא דתובע, כי היה ויממש זכות זו, יהיה עליו להשיב לנתבע את הכספים ששילם האחרון למוכר, עד אותה עת, בגין רכישת גלית (עמ' 7 לפרטיכל, ש' 12-18). כמו כן, גורס התובע, כי אשר למהות השותפות בינו לבין הנתבע, סוכם ביניהם, עוד בעת ניהול המו"מ הראשון עם המוכר, בשנת 1998, כי מדובר בשותפות בחלקים שווים בין הצדדים, לכל דבר ועניין, וכי אשת הנתבע תעבוד בעסק המשותף. ההסכמות הללו נעשו בעל פה ולא בכתב, לגרסתו, נוכח יחסי הידידות שבין הצדדים (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית של התובע (להלן: " תצהיר התובע"); עמ' 8 לפרטיכל, ש' 19-20; עמ' 10 לפרטיכל). לפי התובע, הנתבע שינה עמדתו, בתקופה שלאחר כריתת זכרון הדברים עם המוכר, וגמלה בלבו ההחלטה, לרכוש את עסקה של גלית לעצמו, ללא שיתוף התובע, החלטה בה לא שיתף את התובע, עד לשיחת טלפון ביניהם, בערבו של יום 29.6.99 (עמ' 19 לפרטיכל, ש' 6-9). לגרסתו, הופתע ונחרד לשמוע בהמשך, ביום 30.6.99, כי "מאחורי גבו" נחתמו החוזים עם המוכר, במועד האמור (סעיף 39 ב' לתצהיר התובע).

              ואילו אליבא דנתבע, הוא אמנם הסכים שהתובע יוכל להצטרף אליו כשותף לעסק גלית, אולם זאת, אם יודיע לו על רצונו בכך עד 30.6.99 ובתנאי, שעובר להצטרפותו כשותף, ימכור התובע את עזיז, ויחתום עמו על הסכם שותפות מפורט. מאחר שעוד ב-28.06.99 הבין הוא מהתובע שהאחרון לא הצליח למכור את עזיז, ושאין בכוונתו להצטרף לעסקת רכישת גלית, חתם הוא על החוזה לרכישת גלית, יחד עם רעיתו, ביום 30.6.99. לגרסתו, התובע היה שותף לכל המהלכים שקדמו לכריתת ההסכם עם המוכר והיה מודע מראש לכך, כי רעיית הנתבע היא שתהיה רוכשת העסק, יחד עמו, ולא התובע (עמ' 64 לפרטיכל, ש' 1-20).

7.           לאחר שקילת גרסאות הצדדים, שוכנעתי מגרסת התובע, כפי שפורטה לעיל, ולפיה הוסכם בינו לבין הנתבע, כי לתובע ניתנת אפשרות להצטרף כשותף בעסק גלית עד ליום 1.8.99, וכי הסכמה זו לא היתה מותנית בחתימה על הסכם שותפות ביניהם (אשר לנסיון הנתבע להתיחס למכירת עזיז כאל תנאי להצטרפות התובע כשותף בגלית, אתיחס להלן), ובכך שהנתבע חתם על הסכם הרכישה יחד עם רעיתו, וגילה דעתו לתובע כי אין בכוונתו לאפשר לאחרון לממש הזכות  שניתנה לו להצטרף כשותף לעסקה, הפר הוא ההסכם בינו לבין התובע, ומשעשה כן, זכאי התובע לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, אם יוכחו.

8.           אשר לשאלת היות מכירת עזיז חלק מתנאי ההסכם בין התובע לבין הנתבע.  השאלה אם התובע התנה הצטרפותו כשותפו של הנתבע, מבחינתו, במכירת עזיז אם לאו, אינה רלוונטית למערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבע, והנתבע לא יכול היה להתלות בחוסר הצלחת התובע למכור את העסק הנ"ל, כנימוק לשלילת זכות התובע, שהוסכם עליה, להצטרף כשותף בעסק הנרכש אם יחפוץ בכך. לתובע ניתנה האפשרות להצטרף כשותף לנתבע ברכישת גלית, עד למועד מסוים, היינו, 1.8.99, וגם אם סבר התובע תחילה, שמבחינתו הוא הצטרפותו כפופה למכירת עזיז, יכול היה לשנות שיקוליו ולהצטרף לנתבע, בכל מקרה, ונושא מכירת עזיז היתה עניינו הפרטי ולא עניינו של הנתבע (וראה עדותו של הנתבע לפיה "הדבר העיקרי היה מכירת עזיז ו התובע קבע אותו" - עמ' 68 לפרטיכל, ש' 9 (ההדגשה שלי - ר.מ.)).

9.           אישוש למסקנה כי סוכם בין התובע לבין הנתבע כי התובע יוכל להצטרף כשותף בגלית אם יודיע לנתבע כי רצונו בכך עד 1.8.99, וכי התובע לא ויתר ביום 28.6.99על זכותו זו, ולא ידע, מבעוד מועד, כי ביום 30.6.99 מתכוון הנתבע לחתום על ההסכמים עם המוכר, ללא שיתופו וכי מועד זה היה המועד האחרון בו היתה לו זכות להצטרף כשותף לעסקה, כגרסת הנתבע, ניתן למצוא בארועים שקדמו לחתימת הנתבע ורעייתו על ההסכמים עם המוכר. כך השתתפות התובע, יחד עם הנתבע, בסמוך לחתימת החוזים על-ידי הנתבע ורעיתו, היינו, ב- 28.6.99, במרתון התייעצויות עם רואי חשבון ויועצי מס, לגבי אופן ניהול העסק המשותף, כמו גם השתתפות התובע, יחד עם הנתבע, בפגישה אצל עו"ד סרן, לצורך תיקון הטיוטות שהוחלפו בין עו"ד סרן לבין פרקליט המוכר. כל אלו תומכים בגרסת התובע, ש- 30.6.99 לא היה תאריך היעד המוסכם.

              לעומת זאת, גרסת הנתבע - לפיה התובע הצטרף אליו ל"מרתון" הפגישות האמורות שקיים ביום 28.6.99 (אשר נמשכו שעות ארוכות) לאחר שהתובע כבר הסכים שהוא "מחוץ לתמונה" של עסקת רכישת גלית - כחברו הטוב בלבד (עמ' 63-65 לפרטיכל), אינה מתיישבת עם ההגיון, ובפרט, כשהנתבע לא חולק על כעסו הרב של התובע, בשיחתם הטלפונית ביום 29.6.99 ובפגישתם המשותפת ביום 30.06.99, משהודיעו הנתבע ורעייתו דבר חתימתם על החוזים עם המוכר באותו יום, עובר לפגישה (עמ' 70 לפרטיכל, ש' 1-4).

              חיזוק נוסף לגרסת התובע, כי לא ידע על כוונת הנתבע לחתום על ההסכם עם המוכר ביום 30.6.99 ולא הסכים, עובר למועד זה לותר על לזכותו להצטרף לעסקת הרכישה של גלית, מצוי בעובדה, שהנתבע מצא לנחוץ להתקשר אל התובע, בערבו של יום 29.6.99, ולהודיעו כי למחרת הוא עומד לחתום על ההסכם עם המוכר, עובדה שאינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע, כי כבר ביום 28.6.99 (אם לא קודם לכן, שהרי לגרסתו במעמד החתימה על זכרון הדברים הנטען על-ידיו - ת/2 - דובר על 30.6.99 כמועד חתימת החוזה) ידע התובע, שביום 30.6.99 יחתם החוזה עם המוכר על ידו ועל-ידי רעיתו ולא תהיה לתובע עוד אפשרות להצטרף כשותף לרכישה (עמ' 67 לפרטיכל, ש' 4-14).

              גם התרשומת שערך יועץ המס פילו, ביום 28.6.99, בה נרשם כי התובע והנתבע ביקרו אצלו לצורך התייעצות לעניין אופן השותפות ביניהם, תומכת בגרסת התובע, לפיה ב-28.06.99 הנתבע התנהג כאילו כוונתו לעסקה משותפת עם התובע לרכישת גלית, שרירה וקיימת, ולא כגרסת הנתבע, כי בעת אותה פגישה, כבר היה ברור לשני הצדדים, כי התובע לא יצטרף לעסקת רכישת גלית (ויוער, כי התנהגותו זו של הנתבע, כאשר ברי כי כבר גמלה בלבו ההחלטה שלא לצרף את התובע כשותף בגלית, עולה כדי מצג שווא, ואולי אף כדי הטעיה). בחקירתו הנגדית, אף חזר בו הנתבע, חלקית, מגרסתו הנ"ל, והודה, כי בפגישה זו היתה התיחסות גם לאפשרות שהתובע יהיה השותף בעסק (עמ' 65 לפרטיכל, ש' 18).

              תמיכה נוספת לגרסת התובע, לפיה ניתנה לו אפשרות להצטרף לרכישת גלית עד 1.8.99, ניתן למצוא בתמליל השיחה, שקיים התובע עם הנתבע ביום 3.7.99, ממנו עולה, כי כאשר התובע הטיח בנתבע ש"האופציה" שזה נתן לו היתה עד ליום 1.8.99, הנתבע לא מחה ולא תיקן אותו כי האופציה הסתיימה ב-30.6.99. תשובתו של הנתבע בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל מדוע אין בתמליל זכר ליום 30.6.99 כתאריך יעד, כי "השיחה לא הלכה על הכיוון הזה" (עמ' 75 לפרטיכל, ש' 22-23), הנה מתחמקת ובלתי סבירה.   

10.         אשר לשאלה האם פרטי השותפות העתידית בין התובע לבין הנתבע סוכמו ביניהם. טענת הנתבע, לפיה לא סוכמו בינו לבין התובע פרטי השותפות ביניהם, וכי סיכום שכזה, בכתב, הווה תנאי לצירופו של התובע כשותף בגלית, איננה משכנעת, ואיננה מתיישבת עם הגיונם של דברים. הנתבע הדגיש בעדותו, פעמים רבות, כי התובע הציב כתנאי להצטרפותו כשותף בגלית, את מכירת עסקו של אביו, עזיז, וכי תנאי זה היה "התנאי הראשון" של התובע, שהיה "חשוב מאד" ו"עיקרי" מבחינתו (עמ' 60 לפרטיכל, ש' 8; עמ' 61 ש' 7-8, 21-22; עמ' 62 ש' 6, 12-13; עמ' 63 ש' 4-5; עמ' 64 ש' 4-5, 7, 25; עמ' 67 ש' 13-14; עמ' 68 ש' 9-10; עמ' 69 ש' 5; עמ' 76 ש' 4-5). לעומת זאת, לעניין החתימה על הסכם שותפות התייחס הנתבע בעדותו פעמיים בלבד (עמ' 64 לפרטיכל, ש' 7-8; עמ' 67 ש' 27 - עמ' 68 ש' 10), תוך שהוא חוזר ומדגיש, כי התנאי העיקרי להצטרפותו של התובע כשותף בגלית, היה מכירת עזיז, וכי אי התקיימותו של תנאי זה, היה למעשה המכשלה בדרך לשותפות ביניהם (וראה גם סעיפים י1-2 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). מהצגה זו של הדברים עולה, לטעמי, בבירור, כי הנתבע לא ראה בחתימה על הסכם שותפות עניין מהותי, אשר בלעדיו לא יוכל התובע להצטרף כשותף בגלית. התייחסות הנתבע לנושא זה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעדותו דלעיל, מאששת דווקא את טענת התובע, לפיה מלבד חובתו להודיע לנתבע, עד ליום 1.8.99, על רצונו להצטרף כשותף בגלית, לא הוצבו כל תנאים נוספים להצטרפות התובע כשותפו של הנתבע בגלית, וכי בין הצדדים היתה הסכמה על עקרונותיה הכלליים של שותפות זו, מבלי שהתייחסו לכל פרטיה, או היו חלוקים לגביהם (עמ' 10 לפרטיכל, ש' 1-13, ש' 18-20; עמ' 11 ש' 2-4).

              אישוש נוסף למסקנה זו, אני מוצאת גם בעובדה, שלמרות שהנתבע גרס כי המועד האחרון בו יכול היה התובע להצטרף אליו כשותף היה 30.6.99, אין מחלוקת כי עד ליום 28.6.99 לא עשו הצדדים כל צעד לקראת עריכת הסכם שותפות מפורט וכתוב ביניהם. אם אמנם היה הסכם שותפות כתוב עניין כה מהותי מצד הנתבע, כיצד זה הותיר עניין זה ללא מענה עד לרגע האחרון? האם לא חשש שהמחלוקות, אשר לטענתו היו קיימות בינו לבין התובע (עמ' 68 לפרטיכל, ש' 3-5), יגרמו לעיכוב בחתימה על הסכם השותפות, וימנעו חתימה על ההסכם עם המוכר? לכאורה, ניתן היה לישב התנהלות זו של הנתבע, כאשר מקבלים גרסת התובע כי המועד האחרון ליכלתו להצטרף כשותף בגלית הנו 1.8.99, שכן במקרה כזה היתה לצדדים שהות מספקת לברר המחלוקות ביניהם, כנטען על-ידי הנתבע, ולחתום על הסכם שותפות. אלא שהנתבע מכחיש כי מועד זה, 1.8.99, הוא מועד תום זכותו של התובע להצטרף לעסקה, ואין הוא יכול לאחוז בחבל משתי קצותיו. לא זו אף זו, אם נכונה טענת הנתבע, כי טרם סוכמו פרטי השותפות בינו לבין התובע, וכי סיכום זה בכתב הווה תנאי לשותפות ביניהם בגלית, אין זה סביר כי הצדדים המתינו עם עריכת הסכם השותפות עד מכירת עזיז (כטענת הנתבע), שהרי במצב זה, אם היו מתגלעות מחלוקות, אשר היו מונעות חתימת הסכם השותפות, היה התובע יוצא קרח מכאן ומכאן.

11.         נוכח המסקנה, כאמור, לפיה הפר הנתבע התחייבותו כלפי התובע, זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו המוכחים. בכתב התביעה (ובתצהירו), עתר התובע לפיצויי קיום כדלקמן: אבדן מחצית מרווחי גלית, למשך 9 שנים, על בסיס דו"ח רווח והפסד של גלית לשנת 1997; אבדן מחצית דמי השכירות, שאמור היה לקבל מהשכרת עזיז (בהתבסס על הסכם שנכרת, לטענתו, עם אחד רפי שאול, אשר היה אמור לשכור את עזיז) למשך 9 שנים; פיצוי עקב הטירדה, בושת הפנים ועגמת הנפש שנגרמו לו; והכל, בניכוי הסכום שהתובע אמור היה להשקיע בגלית, מחצית דמי השכירות של גלית ומשכורתו בעזיז. התובע אמד נזקיו אלו בסכום כולל של 2,372,685 ש"ח, למועד הגשת התביעה, אך העמיד תביעתו על סך של 1,500,000 ש"ח. ב"כ התובע חזר על עתירות אלו בסיכומיו.

              אליבא דב"כ הנתבע, סכום ההשתכרות אותו מבקש התובע לנכות מהפיצוי הנטען, מבוסס על טענתו בדבר השתכרותו בעסקו של אביו, כאשר בפועל, סכום זה אינו משקף את המציאות, שכן, הגם שהתובע הציג עצמו כשכיר בעסק אביו, למעשה היה בעלים משותף בו. בנוסף, לטענתו, מאחר שהוכח שהתובע פתח עסק נוסף - סניף של עזיז - בשנת 2001,  היה עליו לקחת בחשבון גם רווחיו מסניף זה, אותם לא הציג, ולו היה עושה כן, מן הסתם היה מוכח, כי רווחיו עולים על הרווחים שיכול היה להפיק מגלית. עוד טען הנתבע, כי התובע ואביו נמנעו מלהמציא דוחות שנתיים לגבי רווחי עזיז, החל משנת 1999, ואת טופסי 106 של התובע. לבסוף טוען הוא, כי התובע לא לקח בחשבון את ההוצאות הגדולות שנגרמו לגלית עם רכישתה על-ידי הנתבע, בגין תשלום דמי שכירות, אשר אינן מופיעות בדוח הכספי של גלית משנת 97, עליו התבסס התובע.