פסק-דין בתיק ת.א. 19070/98

תביעה ישנה נושנה, שהוגשה לפני כמעט תשע שנים, התגלגלה בסופו של יום לפתחי.

המדובר בתביעה שהגיש קבלן משנה כנגד הקבלן הראשי, לתשלום יתרת התמורה החוזית, בגין ביצוע עבודות חיפוי אבן, בבניין שברחוב לוי אשכול 74 בתל אביב. בתגובה, הגיש הקבלן הראשי כנגד קבלן המשנה תביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל טיבה הלקוי של עבודת קבלן המשנה ואי עמידה בלוחות הזמנים, שנקבעו בחוזה שבין הצדדים.

רקע עובדתי

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן : "התובעת"או "משי"), הינה חברה קבלנית, שעיסוקה בביצוע עבודת חיפוי אבן ושיש לבניין.

הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן : "הנתבעת"או "מיצר"), הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות קבלנות בניין.

ביום 15.2.1997 נחתם בין הצדדים "חוזה לביצוע עבודות בניה". על פי תנאי החוזה, התחייבה משי לבצע חיפוי של בניין ברחוב לוי אשכול 74 בתל אביב, וזאת באבן חברון. עוד התחייבה משי לסיים את עבודתה תוך תקופה של שלושה וחצי חודשים, ובהספק של לפחות 1,000 מ"ר חיפוי בחודש.

הן משי והן מיצר טוענות האחת כלפי רעותה על הפרת החוזה מצידה של האחרת ומכאן התביעה והתביעה שכנגד.

עדויות הצדדים החלו להישמע בפני כב' השופטת שיצר, אולם בדיון מיום 1.2.2000, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט והסכימו להעביר את הסכסוך שביניהם לבוררות, בפני המהנדס עמירם גוטמן.

פסק הבורר ניתן ביום 15.7.2001. על פי הפסק, דחה הבורר את תביעתה של משי וחייבה לשלם למיצר את הסך של 70,010 ש"ח.

משי הגישה בקשה לביטול פסק הבורר ולחילופין לתיקונו (ת.א. 78376/01). בפסק דינו מיום 5.3.2002, דחה כב' השופט אטדגי את בקשת ביטול פסק הבורר ותיקונו, ותחת זאת אישר אותו.

משי ערערה על פסק דינו של כב' השופט אטדגי לבית המשפט המחוזי(הרכב בראשות כב' השופטת גרסטל), אשר ביטל בהחלטתו מיום 24.3.05 את פסק הבורר והורה על השבת התיק לבית משפט זה.

בישיבה מיום 10.10.2005, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט, להפנות את הסכסוך שביניהם לגישור בפני כב' השופט בדימוס אמנון סטרשנוב. עוד הסכימו הצדדים, כי במידה והליך הגישור לא יצלח, יוגש לעיונו של בית המשפט חומר נוסף, מעבר לזה המצוי בתיק בית המשפט וכן סיכומים מטעם הצדדים, ועל בסיס כל החומר שימצא אותה עת בתיק בית המשפט ייתן בית המשפט את פסק דינו.

בהודעתו מיום 1.12.2005, הודיע ב"כ התובעת, כי הליך הגישור לא צלח ולפיכך ביקש לקצוב מועדים להגשת החומר הנוסף וסיכומים בכתב, כאמור בהסדר הדיוני שהוסכם על דעת הצדדים. בהחלטתי מיום 12.12.2005 נעתרתי לבקשה וקצבתי המועדים.

ביום 19.12.2005 הגישה מיצר בקשה לתיקון כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, וכן בקשה להתיר לה לחזור בה מההסכם הדיוני (בש"א 184951/05). בהחלטה מיום 17.1.2006, דחיתי את הבקשה.

מיצר ערערה על החלטתי הנ"ל (בר"ע 1222/06). בהחלטה מיום 29.6.2006, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת דותן) את הערעור והותיר את החלטתי על כנה.

כעת, לאחר כמעט תשע שנים ומספר לא מבוטל של הליכים משפטיים ואחרים, הגיע המועד לכתיבת פסק הדין.

טענות התובעת

משי טוענת, כי מילאה את כל התחייבויותיה על פי החוזה שבין הצדדים. לטענתה, החשבון האחרון שהוגש למיצר הוא חשבון חלקי מספר 9, מיום 31.12.1997, על סך של 585,916 ש"ח, שלא שולם.

משי טוענת, כי כל פניותיה למיצר לתשלום יתרת החוב, הן בכתב והן בעל פה, לא נענו, ובכך למעשה הופר החוזה על ידי מיצר.

טענות הנתבעת

מיצר טוענת, כי משי היא זו שהפרה את החוזה שבין הצדדים בעניינים כדלקמן:

א.      משי לא עמדה בחובתה להשלים את עבודות החיפוי, תוך שלושה וחצי חודשים ובהספק של לפחות 1,000 מ"ר בחודש. למעשה, משי כלל לא השלימה את העבודה.