פסק-דין בתיק ת.א. 174985/02

מעשה ביחידת נופש, שהתובעים רכשו בערב אחד, אליו הוזמנו לצורך שמיעת הרצאה בת שעתיים, בעניין קידומו של מלון חדש.

התובעים מבקשים לבטל את הסכם הרכישה, תוך שהם טוענים, כי הנתבעת הפעילה עליהם לחץ בלתי סביר, הטעתה אותם והפרה את ההסכם בריש גלי. 

טענות התובעים

התובעים טוענים, כי נפלו קורבן למסע שיווק אגרסיבי, אשר במהלכו שוכנעו לרכוש זכות שימוש ביחידת נופש, באתר Malama Holiday Village בקפריסין, תמורת סך של 6,000 דולר (להלן: "קצובת הנופש"). לדבריהם, לא ניתנה להם אפשרות לשקול את הרכישה כראוי, והבטחות שהובטחו להם לא קוימו עד עצם היום הזה.

התובעים מלינים, כי "פרס" שהובטח להם תמורת השתתפות בערב השיווק עד תומו, קרי, סוף שבוע בבית מלון, לא ניתן להם מעולם.

עוד טוענים התובעים, כי ההסכם שנחתם בינם לבין הנתבעת כולל שלושה תנאים, המהווים תנאי מתלה לתקפותו של ההסכם כדלקמן:

א.התחייבות להעניק לתובעים תשלום בסך 1,000 דולר לרכישת כרטיסי טיסה ולספק להם יחידה המיועדת ל-6 אנשים;

ב. התחייבות למכור את זכות ההשתתפות עובר התובעים אם יבחרו למוכרה;

ג. צירוף תרשים חתום של יחידת הנופש וערבות בנקאית  (נספחים A ו-B להסכם, שסומנו גם כמוצגים ת/2, ת/3).

לדברי התובעים, לא עמדה הנתבעת בתנאי הראשון ולכן ההסכם בטל ו/או ניתן לביטול. בנסיבות אלה סבורים התובעים, כי הם זכאים להשבת הסכום ששולם על ידם ולפיצויים, בסכום כולל של 83,300 ש"ח.

טענות הנתבעת

הנתבעת מאשרת, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה עסקה במכירת קצובות נופש בישראל ומחוצה לה, באמצעות ערבי שיווק אליהם הוזמנו רוכשים פוטנציאליים. לטענתה, דרך שיווק זו היתה מוכרת היטב לתובעים, אשר רכשו בעבר זכות שימוש ביחידת נופש אחרת בדיוק באותו אופן. 

הנתבעת טוענת, כי הקשר הראשוני עם התובעים והזמנתם לערב השיווק נעשו על ידי גורם המתמחה בכך, חברה בשם נוורסט בע"מ, שלא צורפה כצד לתביעה (להלן: "נוורסט"). בנסיבות אלה סבורה הנתבעת, כי הזמנתם של התובעים ואופן ניהול ערב השיווק אינם מצויים באחריותה ואין לתובעים זכות להלין בגינם נגדה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים בתאריך 11.10.00 ממצה ומפרט את כל ההסכמות שהושגו בין הצדדים ואין בלתן. לפיכך, אין לקבל טענתם של התובעים בדבר התחייבויות נוספים, או תנאים המהווים תנאי מתלה, שלא פורטו בהסכם ומן הסתם הנתבעת לא התחייבה לקיימם מעולם.

עוד טוענת הנתבעת, כי  סיפקה לתובעים את קצובת הנופש כמפורט בהסכם, ואין היא חייבת בקיום ההתחייבויות שפורטו בנספחים ת/2, ת/3. לדבריה, נוורסט לא פעלה כשלוחתה ולכן חתימתה על הנספחים אינה מחייבת אותה. לחילופין, החתימה נעשתה תוך חריגה מההרשאה שניתנה לנוורסט.

לבסוף טוענת הנתבעת, כי התובעים קפאו על שמריהם ובמשך למעלה משנה לא פעלו לביטולו של ההסכם, ולכן הם מושתקים מלטעון כנגדו עתה. הנתבעת מציינת, כי בשיחות שנוהלו עם התובעים, הביעו האחרונים את רצונם להחליף את קצובת הנופש בקפריסין לקצובת נפש באילת, ולא ביקשו מעולם לבטל את ההסכם. רק משלא עלה הדבר בידיהם, נשמעה לראשונה דרישתם לביטול ההסכם, וזאת למעלה משנה לאחר מועד כריתת ההסכם. 

מועד ביטול ההסכם

משלל הטענות שהעלו הצדדים, הטענה העיקרית הראויה לבירור היא דווקא האחרונה, לפיה אין מקום לבטל את ההסכם בשל העיתוי בו הודיעו התובעים על ביטולו לראשונה.

אין חולק, כי ההסכם נחתם בתאריך 11.10.00. מכתב הביטול נשלח באמצעות ב"כ התובעים, בתאריך 7.2.02 - שנה ו-3 חודשים לאחר מועד כריתת ההסכם (נספח ג' לכתב התביעה).

ב"כ התובעים הפליג בסיכומיו בתיאור "מעלליה" של הנתבעת, תוך שהוא טוען כי התובעים "הובלו בכחש... על פי משנה סדורה של הטעיה וכסות תאגידית כמסווה והגנה למעשיהם". ב"כ התובעים הזמין את בית המשפט לדחות " בשאט נפש" את טענותיה של הנתבעת, ולא בחל בטענה, כי הנתבעת רימתה את התובעים והפעילה עליה לחץ וטכניקות שיווק בלתי סבירות.

בהתייחס לטענה, כי התובעים עצמם לא ביקשו לבטל את ההסכם, אלא לאחר שנכשלו בניסיון להמיר את קצובת הנופש באחרת, מילא ב"כ התובעים פיו מים. כל שנאמר בסיכומיו הוא, כי המועד בו התבקש ביטולו של ההסכם הוא מועד סביר, לאור העובדה שבהפרה יסודית עסקינן.