פסק-דין בתיק ת.א. 169377/02

בפני ערעור על החלטת כב' הרשם יובל גזית מיום 25.7.06 בבש"א 17542/05

בתיק עיקרי 169377/02.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהחלטה ואין צורך לחזור עליה.          

בהחלטתו ביטל כב' הרשם גזית את פסק הדין שניתן כנגד המשיבה, בהעדר הגנה, בכפוף לתנאים שמולאו.

1.         נימוקי המערערים

א.        הרשם טעה בכך שלא דחה את הבקשה לביטול פסק הדין בשל כך שהמשיבה לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.

ב.         על הרשם היה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין בשל האיחור הרב שבהגשתה.

ג.         הרשם צריך היה לדחות את הבקשה כיוון שהמשיבה לא נתנה טעם למחדליה לבד מן ההסבר בדבר טעות אנוש לפיה כתבי בי הדין שקיבלה יוחסו לתיק אחר ואולם הסבר זה אינו הגיוני.

ד.         הרשם צריך היה לקבל את טענת המערערת בדבר מניעות. במשך כשנתיים וחצי הסתמכה המערערת על כך שיש לטובתה פסק דין חלוט.

כיוון שכך היא נמנעה מלנקוט בהליכים משפטיים כנגד חברת ע.ס.מ וכנגד עימאד מסראווה, ובכך שינתה את מצבה לרעה.

ה.        הרשם טעה שקבע שיש למשיבה טענת הגנה "טובה לכאורה" וכי הסבת ההסכם בין חברת מ.ר.ר למשיבה לחברת ע.ס.מ נעשתה כדין.

ו.         טעה הרשם שסבר שכיוון שהמשיבה הינה גוף גדול הטוענת כי כתבי בי הדין לא הומצאו ליועץ המשפטי שלה יש לתת לה את יומה בבית המשפט, וכן כי גובה פסק הדין הינו עילה נוספת לביטול פסק הדין.

2.         נימוקי המשיבה

א.        בגוף בקשתה לביטול פסק הדין, עתרה המשיבה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, מאותן נסיבות הכלולות בבקשה לביטול פסק הדין. משהסתמכה על אותם נימוקים, היא חשבה שאין צורך בהגשת בקשה נפרדת.

ב.         אי הגשת תגובה/כתב הגנה מקורה בטעות טכנית שבשלה לא הועבר העתק הבקשה לידי היועץ המשפטי / עו"ד מהמחלקה המשפטית.

ג.         במידה והגיעו הודעות למשיבה, הרי שהיא חשבה בטעות כי הם נוגעים להליכים המתנהלים בתיק 32305/04 בין אותם הצדדים.

ד.         יש למשיבה טענות הגנה טובות שכן במועד מסירת צו העיקול לא היו בידיה כספים השייכים לחברת מ.ר.ר ולכן אין לחייבה לשלם כספים למערערת.

ה.        הסבת החובות והזכויות הנובעות מהחוזה שבין המשיבה למ.ר.ר לחברת ע.ס.מ נעשתה כדין.

ו.         המערערת לא הביאה הוכחה לכך שהיא שינתה את מצבה לרעה בהסתמכה על פסק הדין שניתן כנגד המשיבה.

ז.         המערערת ידעה על התנגדותה של המשיבה לאישור עיקולים וזאת מתיקים אחרים שנוהלו נגדה שהינם דומים במהותם להליכים בתיק דנן.

דיון והכרעה

3.         בקשתה של המשיבה, לגביה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, כוללת עתירה להורות על הארכת המועד להגשת הבקשה לבטול פסק הדין עד למועד הגשתה בפועל, וזאת מטעמי זהירות כפי שנרשם בעתירה.

            בנימוקי הבקשה וכן בתצהיר התומך בבקשה אין הפרדה כלשהי בנימוקים המובאים בתמיכה לשתי העתירות האמורות.