פסק-דין בתיק ת.א. 166168/02

זהו פסק דין משלים (סופי) לפסק הדין החלקי מיום 17/1/06, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים בו ביום.

מבוא ורקע

1.         התובעים הינם הבעלים של חלקה 63 בגוש 6127 ששטחה הרשום הינו 4,576 מ"ר, המצוייה ברח' המעגל 17, רמת גן (להלן - " החלקה").

            הנתבע מחזיק, זה שנים, בצריף הבנוי בחלק הדרום-מערבי של החלקה (להלן - " הצריף").

2.         בתביעה שבכאן, עתרו התובעים להורות על פינוי הנתבע מהצריף ומשטח החלקה, בטענה להעדר זכות חוקית כלשהי להחזיק בהם.

            מנגד טען הנתבע כי הוא מחזיק בזכות וברשות, מכוח היותו יורשם (או  חליפם) של אלה אשר החזיקו בצריף זה למעלה מ-80 שנה, ברשות התובעים או אלה שקדמו להם, ובהסכמתם המפורשת.

            הנתבע טען לחזקה ברשות ו/או לחזקה נוגדת.

3.         בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים ביום 17.1.06 להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי בו ביום (להלן - " הסכם הפשרה"), לפיו הוסכם, בין היתר, כי הנתבע יפנה את הצריף ויחזיר החזקה בו לידי התובעים לא יאוחר מיום 18/1/09 (להלן - " מועד הפינוי"), זאת כנגד תשלום דמי פינוי ראויים.

            הוסכם על הצדדים כי דמי הפינוי ייקבעו על בסיס ההנחה שהנתבע הינו דייר מוגן בצריף, ועל פי עקרונות שומה לדיור חלוף, מכוח סעיף 130(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, (להלן - " החוק" ו " דמי הפינוי" - בהתאמה).

4.         בהסכמת הצדדים, מונה מר רן וירניק יו"ר התאחדות השמאים כמומחה מטעם בית המשפט (להלן - " המומחה"), להעריך את שווי דמי הפינוי, בהתאם לעקרונות האמורים.

            עוד הוסכם על הצדדים כי המומחה יעריך שוויו של הצריף גם על בסיס טענת הנתבע להיותו מחזיק בו בחזקה נוגדת.

            הצדדים הסמיכו את בית המשפט לקבוע את דמי הפינוי - על פי שיקול דעתו מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט - כך שיהא רשאי להוסיף ו/או להפחית את שומת המומחה, בשיעור של עד 20% (להלן - " דמי הפינוי הסופיים").

שומת המומחה

5.         בחוות דעתו מיום 13/6/06 (להלן - " חווה"ד") קבע המומחה את דמי הפינוי הראויים לסך של 93,000 $ נכון לפינוי הנכס למועד מתן חווה"ד, ולסך של 81,000 $ לפינוי הנכס למועד הפינוי.

            עוד קבע המומחה כי שוויו של הנכס, המוחזק על ידי הנתבע, ממוכר לקונה מרצון (בעלות) על בסיס הטענה לחזקה נוגדת, הינו בסך 160,000 $ לפינוי מיידי, ולסך של 143,000 $ נכון למועד הפינוי.

            אדגיש כי בשומתו התחשב המומחה בחצר המוחזקת על ידי הנתבע, בשטח של 100 מ"ר (להלן - " החצר") כאשר שווייה של זו נקבע לסך 26,000 $, ודמי הפינוי בגינה נקבעו לסך של 14,300 $ (55% משווייה בבעלות).

6.         יצויין, כי בשל חילוקי דעות בין ב"כ הצדדים באשר לעקרונות השומה, על פיהם יש להעריך שווי הצריף על בסיס טענת הנתבעים לחזקה נוגדת, נדרש בית המשפט לעניין והחלטה מתאימה, לעניין זה, ניתנה ביום 9/5/06 (להלן - " ההחלטה").

טענות הצדדים

7.         בסיכומי טענותיו בכתב טען ב"כ התובעים כי המומחה חרג מסמכותו עת כלל בשומתו את שווייה של החצר, זאת בניגוד להסכם הפשרה הדובר בהערכת שוויו של הצריף - לבדו.

            לשיטתו מן הדין היה כי המומחה יעריך את שווי הצריף לבדו , בלא שטח הקרקע הצמוד לו.

            מכאן, כך לב"כ התובעים, יש להפחית השומה בשיעור של 26,000 $.

            עוד טען ב"כ התובעים כי בנסיבות העניין על בית המשפט להפחית מחווה"ד את מלוא השיעור (20%) אותו הוסמך להפחיתה.