פסק-דין בתיק ת.א. 1562/02

א.         מהות ההליך וסלע המחלוקת

1.         תביעה למתן צו עשה המחייב את דיירי הבית ברחוב אסף 2 ברמת גן (להלן: " הבנין") לפעול כדי לאפשר את תיקון רישום הבית המשותף, ובפרט: למנות מודד שימדוד את החריגות של כל אחד מבעלי הזכויות בבניין ביחס להיתר מספר 8164 מיום 6.6.92; למנות אדריכל שיכין תשריט לצורך תיקון צו רישום הבית המשותף, והתאמת הרישום לבנוי בפועל; לשאת בשכרם של המודד ושל האדריכל באופן יחסי לפי שטח הרצפה של כל אחד מהדיירים; לשלם זה לזה תשלומי איזון בשל חריגות בניה שבוצעו, כפי שיקבעו על ידי שמאי, זאת בהתאם להחלטת בית משפט השלום בת.א. 29985/97 (מיום 16.6.98). עוד מבקש התובע כי יינתן פסק דין הצהרתי, לפיו אותו חלק ממרתף הבניין, אשר הוצמד לחנות הנתבע 18 (אבי התובע), הינו בבעלות התובע (להלן: " המרתף"), וכי בא כוחו ימונה ככונס נכסים על מנת לבצע כל פעולה שתדרש כדי לממש את האמור לעיל.

כפי שיבואר בהמשך, הסעד האחרון למתן הצהרה בדבר בעלותו של התובע במרתף, הוא סלע המחלוקת בין הצדדים, והוא גם הסעד העיקרי מבחינת התובע. מרתף זה הוצמד לחנות המכולת של אבי התובע, ועל כך אין עוד מחלוקת. אך הנתבעים (זולת אלו שהסכימו לתביעה) מתנגדים שהמרתף ינותק מחנות האב, וירשם כיחידה נפרדת על שמו של התובע. איש מהנתבעים אינו חולק על הצורך בעשיית פעולות הנדרשות לשם תיקון צו רישום הבית המשותף, ואיש מהם אינו חולק על הצורך בתשלומי איזון, דבר שממילא נקבע  בפסק דין קודם שניתן בין הצדדים בבית משפט זה, ובהליך נוסף בבית משפט השלום (ראה הפירוט בסעיפים 5-8 לקמן).  

2.         בשלבים שונים של ניהול ההליך בתיק זה הגיע התובע להסכמה עם מרבית הנתבעים. חלק מהנתבעים לא התייצבו לדיון, וחלקם התייצבו אך לא הגישו תצהיר עדות ראשית. ביום 14.4.05 הורה בית משפט כי הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, שלהם יצורפו כל מסמכי הצדדים, וכי לא תותר השמעת עדים שלא על דרך תצהיר בלא בקשה שתוגש בעניין זה.

בעקבות ההסכמות שבין התובע לנתבעים, נמחקה התביעה נגד נתבעים 6, 12-13. בעניינם של הנתבעים 14-17 ניתן פסק דין בהסכמה. נתבעים 9-11 ו-18 הודיעו כי הם מסכימים לבקשה, וביקשו פטור מהתייצבות בבית המשפט. נתבעים 3א., 3ב. ו-4 לא הגישו כתב הגנה ואף לא תצהירי עדות ראשית או סיכומים, ולמעשה לא נטלו כל חלק בהליך זה, אף שזומנו כדין. נתבע 2 לא הגיש תצהיר עדות ראשית, וממילא גם לא נחקר. במועד הגשת הסיכומים הגיש מסמך אשר כולו תאור מסכת עובדתית של ארועים, ללא כל תימוכין. נתבעים 5, 7-8 וכן התובע הגישו תצהירי עדות ראשית, עליהם נחקרו, וכמו כן הגישו סיכומים. להלן סיכום הדברים לגבי כל נתבע, מבחינת ייצוגו והשתתפותו בהליך:

נתבעת 1, שהיא נציגות הבית המשותף, לא הגישה כתב הגנה, אך הדיירים בבית מיוצגים בעצמם בהליך זה.

נתבעים 3-2(משפחת שעוני) יוצגו למעשה על ידי הנתבע 2, אבנר שעוני, שהגיש כתב הגנה ואף סיכומים (אם ניתן לכנות זאת "סיכומים"). הם לא הגישו תצהירי עדות ראשית. נתבע 2 נכח בדיונים.

נתבע 4הגיש כתב הגנה, אך לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא התייצב לדיונים. בהחלטה מיום 14.12.06 קבעתי כי הוא זומן כדין לדיון.

נתבע 5הגיש כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית ואף נכח בדיונים. הוא הגיש גם סיכומים.

נתבע 6נמחק, וכך גם נמחקה הודעת צד שלישי שהוציא (פרוטוקול מיום 4.7.04).

נתבעים 8-7הגישו כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית, ויוצגו בהליך זה על ידי עו"ד ב. גבאי, כולל הגשת סיכומים.

הנתבעים 11-9הסכימו לקבלת התביעה, בלא שיוטלו עליהם הוצאות משפט, כאשר היה ברור להם שקבלת התביעה פירושה תשלום למודד ואדריכל כמתבקש בכתב התביעה (ראה כתב ההגנה שהגישו ופרוטוקול הדיון מיום 18.5.06).

הנתבעים 13-12הגישו כתב הגנה, אך התביעה נגדם נמחקה בהסכמה (ראה פרוטוקול מיום 14.4.05).

הנתבעים 15-14הסכימו למתן פסק דין בפשרה שהושגה בינם לבין התובע (להסכמה זו ניתן תוקף על ידי בית המשפט ביום 20.6.02).

הנתבעים 17-16הגישו כתב הגנה, אך בסופו של דבר הסכימו לקבלת התביעה, ובלבד שלא יחוייבו בתשלומי איזון והתובע הסכים לכך. לפיכך הם נמחקו מכתב התביעה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 8.10.07).

הנתבע 18, אביו של התובע, הוגדר כ"נתבע פורמלי". הוא הודיע כי הוא מסכים לקבלת התביעה של בנו, ונתן תצהיר בתמיכה לתביעה (ראה הפרוטוקול מיום 18.5.06).

ב.         רקע עובדתי

3.         בבניין הנדון 10 דירות ושתי חנויות. הנתבעים הינם כולם בעלי דירות או חנויות בבניין. עד לשנת 1994 היה התובע בעליה של דירה בבניין, או אז מכר את דירתו לנתבעים 13-14. נתבע 18, יעקב סאלם, הינו אביו של התובע (להלן: "האב"), ובעל אחת משתי החנויות בבניין (חנות מכולת). החנות השניה היא של הנתבעים 16-17 (משפחת לוי שאינם מתנגדים לתביעה - להלן: "לוי"). הבניין נרשם כבית משותף בשנת 1957 (ראה נסח הרישום שצורף כנספח "ג" לתצהיר התובע).

4.         בשנת 1991, בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, ספג הבניין פגיעה מטיל "סקאד". בשל הנזקים שנגרמו לבניין הכינה עיריית רמת גן תוכנית שיקום, אשר אושרה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה (תכנית רג/340/ג - להלן: " תוכנית השיקום"). במסגרת התוכנית אושרה הרחבת הדירות בבניין, כמו גם בניית קומת מרתף מתחת לשתי החנויות בבניין.