פסק-דין בתיק ת.א. 13724/06

1.         ראשיתו של ההליך בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע כנגד הנתבעים ועניינה תשלום שכ"ט בתביעת רשלנות כנגד רו"ח ויינשטיין ויצוגה של הנתבעת בתביעה שהגיש נגדה רואה החשבון בביהמ"ש השלום בירושלים.

            בתאריך 29.10.00 נחתמה התחייבות לשלם שכ"ט בשיעור של 22% + מע"מ מכל סכום שיתקבל בתביעת הנזיקין ובהתחשב בתביעת הנזיקין סוכם על שכ"ט בתביעת רואה החשבון בסך של 600$ + מע"מ עבור כל ישיבה בביהמ"ש.

            לאחר שהתגלו בין הצדדים חילוקי דיעות נדרש התובע להעביר את כל התיקים המטופלים על ידו לעו"ד חי מיכאל, מכתב מיום 8.6.04.

            עקב כך נאלץ התובע להתפטר מייצוג והודיע במכתב מיום 13.9.04.

            עו"ד מיכאל חי המשיך בטפול המשפטי והושג הסכם בהליך של גישור ועל כן תובע התובע שכר מוסכם מכח הסכם שכר טרחה, על בסיס סכום הפשרה.

2.         בבקשה למתן רשות להגן נטען שאין יריבות עם הנתבע והסכם שכ"ט נערך עם הנתבעת בלבד.

            נטען כי התובע התנהל ברשלנות ועקב מחדליו הייתה תביעת הנזיקין נדחית, ומשנקבע שכרו על בסיס הצלחה אין הוא זכאי לשכר כלשהו.

            התובע לא הודיע לביהמ"ש בתיק הנזיקין כי חדל לייצג, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית וביהמ"ש יכול היה לדחות  התביעה או לחייב בהוצאות כבדות ולבסוף נדחה הדיון תוך חיוב הנתבעת בתשלום הוצאות בסך 1,500 ש"ח.

            לבסוף טוענים הנתבעים לקיזוז נזקים שנגרמו להם ממעשיו ומחדליו של התובע שסכומם גבוה מסכום התביעה.

3.         בדיון מיום 7.6.06 הסכימו הצדדים להעמיד את עילת התביעה על שכר ראוי באופן שיוגשו תצהירים אשר יתייחסו לשכר הראוי והתובע יפרט את השכר שהוא סבור שמגיע לו עבור פעולותיו אותן יפרט בתצהיר.

            כן הוסכם כי לא תידון טענת הקיזוז של הנתבעים ואת נזקיהם יוכלו לתבוע בתביעה נפרדת, ללא קשר לתביעה זו.

            כן הודיעו בעלי הדין על הסכמה לפיה עילת התביעה כנגד הנתבע תחשב כערבות אישית לחובה  של הנתבעת ורק אם לא תשלם הנתבעת את שייפסק נגדה יהיה על הנתבע לשלם מכוח ערבותו האישית.

4.         ב"כ הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובדיון מיום 5.7.06 הסכימו לוותר על חקירות נגדית והגישו סיכומים בעפ"ה ובכתב.

            אין ספק כי הנתבע הפסיק את הייצוג המשפטי עפ"י מכתבו מיום 8.6.04.

            לקוח רשאי להודיע על הפסקת הייצוג המשפטי שכן מדובר בשרות הדורש אמון אישי, ואולם במקרה כזה יש לפסוק לעורך הדין שכר ראוי עבור פעולותיו המשפטיות, עד למועד הפסקת הייצוג.

            במכתב האמור אף נכתב: "כמוכן ביקש מרשי כי תערך עימו ישירות התחשבנות בעניין התיקים דלעיל".

            כלומר גם הנתבע הבין, באותה עת של הפסקת הייצוג, כי עליו לשלם לתובע לאחר התחשבנות ולא טען לקיזוז או לתביעה שכנגד.

            התחשבנות לא נערכה וכך הגיעו הצדדים לביהמ"ש בתביעה המצריכה עתה לפסוק שכר ראוי.

5.         עבור הייצוג בתביעתו של רו"ח ויינשטיין סבור התובע כי השכר הראוי הינו השכר המוסכם, 600$ + מע"מ עבור ישיבה אחת בביהמ"ש השלום בירושלים.