פסק-דין בתיק ת.א 1328/95

פסק דין זה נסב על טענת הנתבע 6 כי מאן דהוא חתם בשמו ללא ידיעתו וללא הרשאתו על כתב ערבות.

העובדות הצריכות לעניין והמחלוקת בין הצדדים

1.           התובע (להלן: " הבנק") הגיש ביום 21.9.95 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת 1 (להלן: " החייבת") וכנגד הנתבעים 2-6 שערבו לחייבת על פי כתבי ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.

ביום 13.8.98 ניתן פסק דינו של כב' השופט ביין בה"פ 1620/95, שבמסגרתו עתרו הנתבעים כנגד מימוש המשכנתאות שניתנו לזכות הבנק. בפסק דינו דחה כב' השופט ביין את טענות הנתבעים וקבע שהבנק זכאי לממש את המשכנתאות. ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין נמחק.

טענותיהם של הנתבעים במסגרת ה"פ 1620/95 הנ"ל היו זהות לטענותיהם במסגרת בקשת הרשות להתגונן בתיק דכאן. לכן, ובהתאם להסדר דיוני בין הצדדים, נקבע כי פסק הדין של השופט ביין מחייב את הנתבעים גם לעניין התביעה דכאן, ובכך תם "הסיבוב הראשון" בין הצדדים במסגרת תיק זה.

2.           בעקבות פסק דינו של השופט ביין, נותר לברר את גובה החוב. נושא זה נתברר בפני וביום 10.7.05 ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעים 1-5, שבו קיבלתי את תביעת הבנק ודחיתי טענת "פרעתי" של הנתבעים. ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין נדחה (ע"א 9773/05 מיום 3.1.2007) ובכך תם "הסיבוב השני" בין הצדדים במסגרת תיק זה.

3.           פסק הדין שלפנינו,  הוא "הסיבוב השלישי" במסגרת תיק זה, ועניינו במחלוקת הנוגעת  לערבותו של הנתבע מס' 6 (להלן: " המנוח"), בהתאם לכתב ערבות מיום 14.10.91 שנחזה כחתום על ידו (להלן: " כתב הערבות", צורף כנספח ת/2 לתצהירי הבנק). המנוח הוא אביו של הנתבע 5, דוד הורוביץ, שהוא הרוח החיה בנתבעות 1-2.

4.           המנוח, שנפטר ביום 11.4.2001, הגיש בשעתו תצהיר עדות ראשית, ובו כפר בכך שחתם על כתב הערבות. המנוח הספיק להחקר על תצהירו, בעקבות בקשה לגביית עדות מוקדמת, בקשה שהוגשה נוכח  מצבו הרפואי (החלטת כב' הרשם גרשון מיום 8.6.99). חקירתו של המנוח נעשתה ביום 20.6.99 כשהוא שוכב במיטתו בביתו ומחובר למכונת הזנה והצדדים הסתמכו על פרוטוקול חקירתו (הפרוטוקול בכתב ידה של המתמחה במסגרת בש"א 4490/98).

הנה כי כן, המחלוקת מצטמצמת לנקודה אחת בלבד והיא: האם כתב הערבות נחתם על ידי המנוח. טרם נסקור את ראיות הצדדים, נקדים מילים מספר לעניין נטל ההוכחה.

על נטל ההוכחה

5.           על הבנק כתובע נטל ההוכחה, מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". ברגיל, כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה: " כלל זה נובע מכך, שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע" - ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240 (1993). כך, מקום בו בחתימת שטר עסקינן " כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה" - י. זוסמן " דיני שטרות" (מהד. 6) עמ' 50. בדומה, גם בענייננו, על הבנק נטל ההוכחה שהיה זה המנוח שחתם על כתב הערבות.

לצד נטל ראשוני זה, חל כלל נוסף שעניינו רמת ההוכחה, ולפיו, על מי שמבקש להוציא מהעזבון חל נטל כבד יותר - ראה, לדוגמה, ע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס, מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ' עזבון המנוחה רוזנברג, פ"ד מו(4) 441, 451 (1992); ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל העזבון הרב יהושע דויטש ז"ל, פ"ד נא(5) 1, 11 (1997) והאסמכתאות שם. אם תתקבל תביעת הבנק, יהא הבנק רשאי לרדת לעזבונו של המנוח, ולכן יש לראותו כמי שמוציא מהעזבון. אולם, במקרה שלפנינו, אין ליתן משקל של ממש לכלל זה, מאחר שהתביעה הוגשה כאשר המנוח היה עדיין בחיים והוא הספיק להחקר על תצהירו.

נקודת המוצא היא, אפוא, שעל הבנק נטל השכנוע. עם זאת, נזכיר כי הנטל המשני של הבאת הראיות יכול לעבור מצד לצד במהלך המשפט. על רקע זה, נבחן את הראיות שבפנינו.

ראיות הבנק

6.           מטעם הבנק העידו הפקידים אבי קביצל וטובה הלוי, שעבדו בסניף הבנק בעת שנחתמו כתבי הערבות לחברה החייבת היא הנתבעת 1. השניים העידו על עצמם כי לא ייתכן, שהם מסרו למישהו טפסי ערבות ריקים על מנת שייחתמו מחוץ לבנק.

קביצל שימש בשעתו כמנהל המחלקה המסחרית בסניף נהריה, שבו התנהלו חשבונותיהן של הנתבעות 1-2, והפסיק לעבוד בבנק בשנת 1996, לאחר 30 שנות עבודה בבנק. קביצל לא התיימר לזכור את חתימתו של המנוח בפניו לפני 15 שנה, הוא אף לא זכר את המנוח, אך זכר שהמנוח הוצג בפניו. קביצל העיד על נוהלי העבודה הרגילים שלו. לגירסתו, הבנק נהג להחתים את בעלי המניות על כתבי הערבות סמוך לפתיחת החשבון ועוד לפני מתן האשראי, לפי פלט מידע מרשם החברות (עמ' 24 ש' 12-15). החשבון במקרה שלפנינו נפתח ביום 4.1.91, שעבוד ראשון נרשם לזכות הבנק כבר ביום 11.1.91 וככל הנראה ניתן אשראי בחודש מרץ-אפריל 1991, שאז החתימו את בעלי המניות. לדבריו, הוא היה נוהג להקפיד על כך שהחתימה על כתב הערבות תיעשה בפניו. לשאלת ביהמ"ש אם יתכן שהמנוח חתם מחוץ לסניף הבנק ושלא בפניו, שלל אפשרות זו " לא הייתי נוהג לעשות דברים כאלה, גם לא במקרים חריגים".

קביצל אישר כי הוא שמילא בכתב ידו את הפרטים הבאים המופיעים בעמוד הראשון לכתב הערבות: שם הערב, מענו, מספר ת"ז שלו, שם החייב ומענו של החייב. אין חולק כי את המיקוד ואת התאריך 14.10.91 לא כתב קביצל, אלא טובה הלוי, שכאמור, אף היא שללה בחקירתה הנגדית את האפשרות שמסרה טופס ריק של כתב ערבות לחתימה שלא בפני מי מפקידי הבנק.