פסק-דין בתיק ת.א. 1262/00

א.        רקע עובדתי ותיאור ההליך

1.         התובע, אמנון לוי (להלן: " התובע") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעות לתשלום הסך של 1,717,626 ש"ח , בגין הפרת חוזה שנחתם בין התובע לנתבעות ביום 15.3.98, ושצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: " ההסכם"). התובע הינו מומחה לעיבוד ובישול בשר. הנתבעת 1 (להלן: " נורקייט") עוסקת בייצור ושיווק מוצרי מזון, והיא חברת-בת של הנתבעת 2 (להלן: " נורפולק"), העוסקת במתן שירותי מזון והסעדה (שתיהן תקראנה להלן: " הנתבעות").

2.         על-פי ההסכם רכשו הנתבעות מן התובע טכנולוגיה וידע בתחום עיבוד הבשר ובישולו (להלן: " הטכנולוגיה" או " הידע"), כולל נוסחה של התובע לעיבוד בשר (להלן: " הנוסחה"). התובע התחייב להעמיד לרשות הנתבעות את הידע והנסיון שלו, על דרך של מתן שירותי יעוץ ופיקוח על תהליך עיבוד הבשר ובישולו במפעל לעיבוד בשר שהנתבעות תכננו להקים (להלן: " המפעל").

בסעיף 3 להסכם נקבע כי התובע יסייע לנתבעות בהקמת המפעל והפעלתו השוטפת, כולל בדיקת הציוד, בניית מערך לקליטת מוצרים, בדיקת איכות והדרכת צוות העובדים והמנהלים, כאשר היקף השירותים בשנה הראשונה להסכם יעמוד על 200 שעות עבודה חודשיות לכל הפחות, ולאחר מכן ירד היקף השעות ל- 100 שעות בחודש (סעיף 4 להסכם). פעילות זו של התובע תיעשה כעוסק עצמאי.

3.         בסעיף 5 להסכם נקבע כי בתמורה להתחייבויותיו של אמנון על-פי ההסכם, תשלמנה לו הנתבעות סך של 10,000 ש"ח בחודש מיום 1.1.98 ועד להתחלת הייצור; סך של 20,000 ש"ח בחודש במשך ארבעה חודשים לאחר מכן; סך של 15,000 ש"ח בתקופה שלאחר מכן, ובתנאי שהיקף השירותים לא יפחת מ- 100 שעות בחודש (סעיפים 5.1 - 5.4 להסכם). בסעיף 5.5 להסכם נקבע כי זכות התובע לקבלת התשלומים החודשיים דלעיל תחול גם אם נפטר, חס וחלילה, לפני שנת 2005, או שהוא איננו מסוגל למלא את מכסת 100 השעות החודשיות בשל מחלה או כח עליון. בסעיף 17.5 להסכם נקבע כי הנתבעות תשתמשנה בשירותי היעוץ של התובע, כל עוד הוא יכול או מעונין להעניקם, וזאת בהיקף של 100 שעות עבודה בחודש.

סעיף 5.8 להסכם קבע חריג להתחייבות הנתבעות לשלם לתובע את התשלומים על-פי ההסכם, לאמור:         

"האמור בסעיף זה לרבות בסעיף 5.5 כפוף לכך שהחברה תשתמש בטכנולוגיה בנוסחה לצורך היצור במפעל. הועבר עיבוד הבשר בתחום לספק חיצוני יופסקו התשלומים לאלתר (רק במקרה שהעיבוד בטכנולוגיה שונה לחלוטין) באופן מהותי" (כך במקור - ע.ב.).

4.         פירושו של סעיף 5.8 להסכם מהווה את סלע המחלוקת בין הצדדים, שכן הנתבעות הודיעו לתובע ביום 22.11.99, מכוח סעיף 5.8 להסכם, כי הן החליטו להפסיק את עיבוד הבשר בטכנולוגיה של התובע, וכי ההתקשרות ביניהם תגיע לקצה ביום 30.11.99 (נספח ב' לכתב התביעה). מכתב זה נשלח גם לחברת א.ג.ש. מלכה בע"מ (להלן: " א.ג.ש."), שתהליך עיבוד הבשר של הנתבעות, בשיטה של התובע ותחת פיקוחו, נעשה במפעלה.

5.         התובע הגיב על מכתב זה בסדרה של מכתבים משלו (נספחים ג'-ה' לכתב התביעה), אך הנתבעות שבו והודיעו כי ההסכם הגיע לקצו לאור האמור בסעיף 5.8 הנ"ל (נספח ו' לכתב התביעה).

6.         בכתב התביעה נטען כי לא התקיימו התנאים לתחולתו של סעיף 5.8 להסכם, ובכל מקרה זכאי התובע לקבל את הסכומים על-פי ההסכם כל עוד הוא מעונין להעניק לנתבעות שירותי יעוץ בהיקף של 100 שעות בחודש, כאמור בסעיף 17.5 להסכם. לטענת התובע, התשלומים החודשיים אינם אלא פריסה של התמורה המגיעה לו עבור מכירת המידע והנוסחה לנתבעות, ולכן הוסכם כי הוא זכאי להמשיך ולקבל תשלומים אלו גם אם נפטר או חלה (סעיף 5.5 להסכם).

לאור האמור לעיל, טוען התובע כי הנתבעות הפרו את ההסכם עמו, והוא תובע מהן לשלם לו את התשלום החודשי על-פי ההסכם (15,000 ש"ח), החל מיום 1.12.99 ועד ליום 31.12.05 (73 חודשים), סה"כ: 1,405,717 ש"ח . בנוסף דורש התובע מן הנתבעות לשלם לו סך של 28,038 ש"ח בגין הפרשי הצמדה שלא שולמו לו קודם להגשת התביעה, וסך נוסף של 278,045 ש"ח בגין הוצאות אחזקת רכב לתקופה שעד סוף שנת 2005. סכומים אלו כולם, משוערכים ליום הגשת התביעה (9.2.00), מבססים את סכום התביעה: 1,717,626 ש"ח .

7.         הנתבעות הגישו בקשת רשות להגן (בש"א 5640/00), הנתמכת בתצהירו של גיל גזית, שהיה מנכ"ל נורקייט בעת הפסקת הקשר עם התובע (גזית לא היה עד במשפט, ולא מסר תצהיר עדות ראשית). בבקשת הרשות להגן נטען כי ההסכם הגיע לקצו על-פי סעיף 5.8 שבו, כיוון שהנתבעות אינן מעוניינות עוד לעבד בשר בשיטה של התובע. כמו כן נטען בבקשה כי התובע הפר את ההסכם בכך שהעביר את הנוסחה לחברת איקאפוד, שעיבדה בשר בשיטה של התובע, תחת פיקוחו, וזאת בניגוד לסעיפים 7 ו- 9 להסכם האוסרים על התובע להעביר את הידע והנוסחה, או כל מידע סודי אחר של הנתבעות, לצד שלישי.

8.         הצדדים הסכימו כי תנתן לנתבעות רשות להגן, למעט בנוגע לטענת התובע הנוגעת לאי-תשלום הפרשי הצמדה בעבר, כאמור בסעיף 20 לכתב התביעה. לגבי הפרשי הצמדה אלו סוכם כי הם ישולמו לתובע לאחר שיבדקו בידי רואה-חשבון של הנתבעות (ראה החלטת בית המשפט מיום 29.6.00, ומכתבו של ב"כ הנתבעות שצורף כנספח יג' לתצהיר התובע).

9.         בקשת הרשות להגן מהווה את כתב ההגנה של הנתבעות. נקודה זו מודגשת, שכן בתצהירי העדות הראשית של הנתבעות, כמו גם במהלך שמיעת הראיות, ניסה ב"כ הנתבעות שוב ושוב להוביל קו הגנה חדש ושונה, אשר נועד להוכיח כי הידע והנוסחה של התובע אינם יחודיים, והם כלל לא נמסרו לנתבעות. ב"כ התובע התנגד להרחבת חזית, אף כי התובע איננו מכחיש כי הוא לא המציא את שיטת עיבוד הבשר, אלא נטל שיטה קיימת והתאימה לצרכי הנתבעות (עמ' 16-17, 23 לפרוטוקול, וראה גם עדות התובע בעמ' 17-21).

בהחלטה שניתנה בדיון המקדמי נקבע: "אין בהגשת תצהיר עדות ראשית כדי להכשיר ראיה שאיננה קבילה על-פי דיני הראיות, ואין בה כדי להרחיב את חזית הדיון, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת במהלך הדיון" (עמ' 5 לפרוטוקול). לכן התנגדות ב"כ התבוע להרחבת חזית התקבלה (עמ' 23 לפרוטוקול), מה שלא מנע מב"כ הנתבעות לשוב ולהעלות את הטענות דלעיל בסיכומיו. בנושא זה יש להוסיף ולהבהיר כדלקמן:

א.         בבקשת הרשות להגן נטען (סעיף 2.3) כי:

"לנתבעות אין עניין בנוסחת עיבוד הבשר של התובע, ולמרות שמימנו את פיתוחה... הרי שעם הפסקת עשיית השימוש בנוסחה, הן הציעו לתובע, לפנים משורת הדין, ובמגמה למנוע התדיינויות בין הצדדים, לקבל לידיו את הנוסחה ולמסחרה אצל אחרים".

כך גם נטען בסעיף 7 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן. יתר על כן, בתצהיר נטען במפורש כי הנתבעות החליטו להפסיק את השימוש בנוסחה של התובע, שהן מימנו את פיתוחה (סעיף 3); כי התובע ניסה לכפות עליהן את המשך השימוש בנוסחה (סעיף 4); וכי התובע הפר את ההסכם בכך שמסר את הנוסחה לחברת איקאפוד, שאף היא עיבדה את הבשר על-פי הנוסחה שלו. לכן, הנתבעות אינן יכולות לטעון כיום כי הנוסחה כלל לא נמסרה להן.

ב.         במכתב בא-כוחה של נורקייט מיום 20.12.99 (נספח ו' לכתב התביעה) נאמר: "מרשתי מפסיקה עיבוד בשר בשיטה אותה פיתח מרשך". גם מכאן ברור כי הנתבעות עיבדו בשר, עד למתן ההודעה הנ"ל, בשיטה שמסר להן התובע.

ג.         בקדם המשפט שהתקיים ביום 23.5.01 תימצת ב"כ הנתבעות את טענתן, ואמר שהן אינן עושות עוד שימוש בנוסחה ובטכנולוגיה של התובע, ולכן אמרו לו: " קח את הנוסחה שלך ותיתן אותה למישהו אחר. אנחנו לא מעוניינים".