פסק-דין בתיק ת.א. 10265/06

1.         התובעים בני הזוג פרופ' אלכס קינן וגב' מלכה קינן [להלן: " התובעים"] הגישו נגד הנתבעים אייזנברג ברוך ומשה (להלן: " הנתבעים"), תביעה כספית לתשלום סכום של 372,541 ש"ח או לחלופין 356,455 ש"ח בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מהתנהלות הנתבעים אשר ביצעו עבודות בניה בדירה מעל דירתם.

התובעים היו בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בעלים רשומים של דירה בת 5 חדרים בקומה שניה ברחוב בלפור 16 בירושלים (להלן: " הדירה" ולהלן: " הבניין").

הנתבע ברוך אייזנברג (להלן: " ברוך") הינו הבעלים הרשום של הדירה במפלס הגג, מעל דירת התובעים (להלן: " דירת הגג"), והגג הצמוד לה, זכויות שרכש כדין מה"ה ברטה ויעקב שואעי (להלן: " שואעי").

הנתבע משה אייזנברג הינו אחיו של נתבע מס' 3. לטענת התובעים הוא הקבלן שביצע עבודות הבנייה, ולטענת הנתבעים הוא רק סייע לאחיו (להלן: " משה").

שואעי הגישו בשנת 1998 בקשה להיתר להרוס את דירת הגג ולבנות במפלס הגג דירה גדולה יותר, בקשתם התקבלה, וביום 23.6.2003 הוצא היתר בניה מספרו 51195 לביצוע תוספת בניה בגג (להלן: " ההיתר").

יוער כי מלכתחילה נתבעו לדין גם שואעי, אולם בהסכמה הם נמחקו לבסוף מכתב התביעה.

לטענת התובעים, במהלך עבודות הבנייה, וכתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעים ורשלנותם, נגרמו לדירתם ולחפציהם, נזקים, הם לא יכלו להמשיך לחיות ולהנות מדירתם, ונאלצו למכור את הדירה ולעבור לתל אביב. הנזקים הוערכו על ידם בהתאם לסכומים שנתבעו.

2.         הנתבעים טענו להגנתם, שורה של טענות, ובתמצית עיקר טענתם היא כי התביעה טורדנית וקנטרנית ויש לדחותה על הסף. הם פעלו כדת וכדין לפי ההיתר, ולא גרמו כל נזקים לתובעים. גם אם נגרמו לתובעים נזקים כלשהם, אין קשר סיבתי בין עבודות הבנייה שבוצעו לבין הנזקים בכלל ומכירת הדירה ומעבר התובעים לתל אביב בפרט.

3.         המחלוקת המשפטית בין בעלי הדין נעוצה בשאלת אחריות הנתבעים לנזקי התובעים אם בכלל נגרמו נזקים, ומה שיעור הנזק.

4.         העדויות הראשיות של בעלי הדין ועדיהם הוגשו בתצהירים, המצהירים נחקרו בבית המשפט חקירה נגדית ופרקליטי הצדדים הגישו סיכומים בכתב, לאחר שניסיונות פשרה ביניהם לא צלחו.

            מטעם התובעים הוגש רק תצהיר עדות של התובע פרופ' אלכסנדר קינן. מדובר בעדות יחידה של בעל דין שיש לו עניין רב בתוצאות המשפט, ולכן נבדקה בזהירות מירבית.

            מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות של ברוך ואחיו משה. כמו כן העיד שועאי, עדות שתמכה בגרסת הנתבעים.

5.         בשלב הזה של הדיון לאור העדויות והתרשמותי מהן, הראיות והעובדות שאינן במחלוקת, דין התביעה להידחות. מקובלת עלי טענת הנתבעים, לפיה מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית. התובעים לא הוכיחו במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי הנתבעים פעלו ברשלנות, וכי במעשיהם גרמו נזקים לתובעים. הם גם לא הוכיחו שעבודות הבניה בוצעו בחריגה מההיתר העדכני נכון למועד הגשת התביעה, וגם לא הוכחו במידה מספקת הנזקים הנטענים בכתב התביעה, ושיעורם. כלל ידוע הוא " המוציא מחברו עליו הראיה". אין במקרה זה כל היפוך הנטלים, והתובעים לא הוכיחו את טענותיהם כנדרש במשפט אזרחי.

            טענת התובעים כי הם נאלצו למכור את הדירה בגלל עבודות הבניה, הוכחה במשפט כבלתי נכונה, והתברר כי שום נזק של ממש, לא נגרם לתובעים בגלל מכירת הדירה. במהלך חקירתו הנגדית של התובע, התברר כי בתחילת שנת 2005, למעלה משנה וחצי לפני הגשת התביעה, נמכרה הדירה לקונה "משוגע", כלשונו של התובע, שמאד רצה את הדירה, כפי שהיא, ושילם את המחיר הגבוה, למעלה ממיליון דולר [עמ' 26 בפרו'].

לא הוכח שום קשר, בין הזמן הרב שלקח לתובעים למכור את הדירה, כטענתם, לבין עבודות הבנייה של ברוך. סביר להניח שמצב שוק הנדל"ן בעת ההיא, והמחיר הגבוה שהם דרשו עבור הדירה שהיתה בעיניהם מיוחדת, הם שהיקשו על מציאת קונה. למרות הטענה בתצהיר עדות התובע, כי בגלל הרטיבות והנזקים הם נאלצו למכור, לא נתבעו נזקים בגין תמורת המכירה, כפי שאף הבהיר פרקליט התובעים במהלך חקירתו הנגדית של התובע [עמ' 23 בפרו' למטה]. 

            זאת ועוד, אין חולק כי בחודש ספטמבר שנת 2003, החלו עבודת הבנייה, במהלכן נפגע איטום הגג. התובעים הגישו מיד תביעה נגד שואעי והנתבעים, ביקשו צו מניעה וצו עשה, ובגדר ההליך המשפטי, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר אייל שנהב (להלן: " המומחה"). לפי חוות דעתו של המומחה, אכן מוקדי הרטיבות בדירה היו בקומת הגג והתיקונים בדירה הוערכו על ידו בסכום של 15,000 ש"ח. הנתבעים או מי מטעמם, ביצעו את איטום הגג, הרטיבות נעלמה, והתובעים ביקשו מבית המשפט בתאריך 27.2.2005 למחוק את תביעתם ולחייב את הנתבעים בהוצאות. ניתן פסק דין לפיו נמחקה התביעה והנתבעים חוייבו לשלם לתובעים הוצאות סכומי האגרה ושכרו של המומחה, ובנוסף 10,000 ש"ח שכ"ט עו"ד [ת.א. 12346/03 פסק דין מיום 9.3.2005].

            מכר הדירה בתחילת שנת 2005 מתיישב עם סיומו של ההליך המשפטי הראשון. חוזה המכר נערך ונחתם בתל-אביב בתאריך 7 בפברואר 2005, כך רשום בחוזה [נספח ת/15 לתצהיר התובע]. בחוזה אין שום אינדיקציה לכך שהדירה לא ראויה למגורים, כפי שנטען בתצהיר התובע. בסעיף 4 בחוזה צוין בפירוש " המוכרים מצהירים כי הדירה נמכרת במצבה דהיום         as is , וכי למיטב ידיעתם אין בדירה ו/או במתקניה כל פגם ו/או קלקול מהותי אחר". אם התובעים הצהירו אמת בחוזה, אזי לא היה במועד הרלוונטי כל פגם או קלקול בדירה ומתקניה. אם לא הצהירו אמת בחוזה, אזי יש בכך לכרסם כרסום של ממש באמינות העדות במשפט. כך או כך, בנסיבות העניין כאשר הדירה נמכרה לקונה, AS IS, במצבה כפי שהיתה, מבלי שהתובעים טוענים שקיבלו מחיר נמוך בגלל מצב הדירה, המסקנה היא שלא נגרם להם שום נזק כספי, לא בגין תיקון נזקי הרטיבות ולא בגין ירידת ערך הדירה.

            באשר לנזקים לחפצים ועוגמת הנפש בגין הרטיבות, לא הוכח במשפט שהרטיבות בדירה נגרמה משום רשלנות כלשהי. גם אם היתה חריגה מההיתר - ולא ניתן לקבוע זאת באופן וודאי, כי המומחה מתייחס לעבודות שבוצעו לפי תכנית חדשה החורגת מההיתר הראשון אך אין ראיה  שהועדה המקומית לא אישרה תכנית זו מאוחר יותר - אין כל ראיה לכך שאם העבודות היו מבוצעות לפי ההיתר המקורי, לא היה נפגע איטום הגג. גם המומחה לא קובע זאת בחוות דעתו.

אין חולק שאיטום הגג תוקן, ומכל מקום מדובר בדבר שכיח שבמצב של יחסי שכנות טובים, עובר לסדר היום ללא תביעות. עובדה, אף לא אחד מהדיירים האחרים תבע את הנתבעים, ובמיוחד לא משפחת פריד אשר דירתם ניזוקה אף היא מהרטיבות, כפי שצוין בחוות דעת המומחה. היטיב לתאר זאת העד שואעי במהלך חקירתו הנגדית " ...האחוז שאנשים עוברים בגלל שמישהו מעליהם עושה שיפוץ וחודרים מים זה מדובר באחוז, חצי אחוז מהאנשים, זה לא הרוב, אף אחד לא עובר(דירה) בגלל שהשכן ..." [עמ' 57 בפרו'].