פס"ד שני בבקשה לקיום צוואת המנוח לאחר התנגדות הנתבעים

מבוא

1. זהו פסק דין שני בבקשה לקיום צוואת המנוח, פלוני ז"ל, (להלן: "המנוח", "המצווה" או "האב"), מיום 9.5.06. פסק הדין הראשון באותו עניין ניתן ביום 28.01.19 ובמסגרתו, התקבלה התנגדות הנתבעים לקיום הצוואה.

    

   לצורך פרסום פסק הדין שונו בנוסח זה שמות הצדדים של כל המעורבים.

    

2. הבקשה לקיום הצוואה הוגשה במקורה על ידי אלמנת המנוח, רחל ז"ל (להלן "רחל") והבן יוסף. בניו האחרים של המנוח, ראובן, שמעון, לוי, ויששכר , הגישו התנגדות לבקשה. למרבה הצער, לאחר שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, הלכה רחל ז"ל לבית עולמה ועל כן תובע הקיום הוא יוסף.

    

3. המדובר בצוואה בעדים, אשר נערכה על ידי עו"ד יהודה, שהיה גם אחד מעדי הצוואה.

    

4. בכתב התנגדות שהגישו העלו הנתבעים שלל טענות לסתירת כשרות הצוואה. כך טענו שקיימים פגמים צורניים בצוואה, בין היתר בכך שעל העמוד הראשון לצוואה לא נרשם תאריך ושמספרי תעודות הזהות של הנתבעים אינם מופיעים בצוואה. עוד נטען שחתימת המנוח על גבי הצוואה זויפה. לא מצאתי שיש לייחס משמעות לטענות אלה. עם זאת אציין שגם לאחר ששבתי ולמדתי ביסודיות את החומר עדיין נותרו בלבי ספקות רבים באשר לנסיבות חתימת הצוואה.

    

5. בפסק הדין הראשון נקבע שכף המאזניים נוטה לפסילת הצוואה, לאחר שנקבע שבעת חתימת הצוואה היה מצבו של המצווה קשה, הוא היה תלוי באשתו, אשר לא רק שלא סייעה לו במצבו אלא אף נהגה כלפיו ביחס לא אנושי ומבזה; והדברים נכונים אף לגבי יחסו של התובע לאביו. עובדות אלה העלו ספק באפשרות שהמצווה העדיף את התובע על פני בניו האחרים וחיזקו את המסקנה שרחל הפעילה על המצווה השפעה בלתי הוגנת. הוכחה גם מעורבותה הרבה של רחל בעריכת הצוואה והעובדה שהיא הייתה נוכחת במעמד חתימתה. על כל אלה נוספה המסקנה שעדי הצוואה נמצאו לא אמינים.