פס"ד הדן בבקשת אב להעברת ביתו הקטינה למשמורתו וקביעת משמורת משותפת

לפניי תובענה של אב להעביר את המשמורת בבתו, ילידת חודש יוני 2016, אליו.

לא אאריך, אך אומר כי חזקת הגיל הרך כשמה כן היא – הוראה שבחוק הקובעת חזקה הניתנת לסתירה בדבר עדיפות מתן משמורת לקטין שהוא מקטני קטינים בידי האם, אך מדובר, כאמור, בחזקה הניתנת לסתירה.

החזקה הקיימת עמנו מזה שנים ועודנה בתוקף נועדה לא אחת להרתיע את העוסקים בתחום, אנשי טיפול ואנשי משפט כאחד, מלהעביר קטינים מאמהות לאבות.

אלא שלטעמי לא זו כוונת המחוקק.

כוונת המחוקק היתה שבאין סיכון ובהינתן טיפול מיטיב מצד אם, יישאר קטין במשמורתה גם אם האב הוא מיטיב. אלא משהופכת האם ללא מטיבה או נחשבת כלא מיטיבה – נסתרת החזקה כך שבמקרה הטוב הופכים שני ההורים ל"מתחרים" שווי זכויות על המשמורת, אך בדרך כלל אם נסתרה החזקה, כבר אין שוויון בין ההורים שכן צריך טעם של ממש לסטות מחזקת הגיל הרך.

כבר בדיון ביום 16.05.2019, לאחר שהונח לפניי תסקיר שירותי הרווחה בעיריית ...... ולאחר ששמעתי את הצדדים, הסברתי כי החזקה נסתרת, סיפרתי בחטיפתה של הקטינה לחוץ לארץ ומבלי הסכמתו של האב, היום אני שומע כי הקטינה ככל הנראה קיבלה חיסונים או טיפול רפואי וזאת מבלי שהאם תטרח לקבל שם תיעוד כלשהו, גם בתסקיר וגם היום שמענו מפקידת הסעד כי האם נעה בין מקומות מגורים שונים ואין יציבות בחייה והדברים גם מצאו להם ביטוי באותה החלטה אשר נתתי.

באותה החלטה אף פירטתי ואמרתי כי צרכיה הפיזיים והבריאותיים של הקטינה, בין מתמלאים באיחור למשל לעניין חיסונים, בין נעשים אגב הזנחת הקטינה (וראה דיווחי הגן כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר) ובין וחשוב מכל – לעניין הטיפול הדיאדי אליו הופנתה האם ועדיין לא טרחה לקיים את הטיפול ופנייתה נעשתה באיחור בן שנה ויותר.

הטיבה יותר ממני לתאר זאת פקידת הסעד היום, כאשר למשל נשאלה לעניין הופעתה של הילדה בגן כשהיא מוזנחת או מסופרת בצורה קשה ובהסבירה כי הבעיה המרכזית היא שהאם מטפלת בילדה, הבה נגיד כמי ש"קפאה שד", מתוך חוסר תשומת לב ומבלי יכולת לשדר את המסר הרגשי הנדרש ומידת האכפתיות הנדרשת.

אמרה פקידת הסעד כי ליבה נשבר וקל לי להבין מדוע.