-
שני נושאים עומדים להכרעה בערעורים שבפנינו – הראשון, האם צדק בימ"ש קמא כשלא קבע שלאישה מגיעים פיצויים בגין ההפרשים בכושר ההשתכרות של הצדדים; והשני, האם צדק בימ"ש קמא כשקבע שלאישה מגיע מחצית מהשבחת החברה בתקופת הנישואין.
-
ראשית, נדון בערעור האישה – האם בדין נדחתה תביעת האישה לפיצוי בגין הפרשים בכושר ההשתכרות?
-
בתמ"ש 47769-01-12 פלונית נ' אלמוני (26.8.14) ציינתי כי:
"במשך שנים רבות, סרבו בתי המשפט בישראל להכיר בכושר ההשתכרות כחלק מן הנכסים העומדים לחלוקה בעת הגירושים. עמדה זו השתנתה בפסק הדין המנחה בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (26.8.07) שעסק בבני זוג שחלה עליהם חזקת השיתוף ובו קבע בית המשפט, כי בתנאים מסוימים ובכפוף לאופייה המיוחד, התוספת לכושר ההשתכרות נחשבת לנכס בר חלוקה בהתאם לחזקת השיתוף. זמן קצר לאחר פסק הדין,התייחס אף המחוקק לסוגית כושר ההשתכרות, במסגרת תיקון 4 לחוק יחסי ממון. כפי שמתאר פרופ' ליפשיץ בספרו השיתוף הזוגי:
"סוגיית כושר ההשתכרות אף עלתה במהלך הדיונים לתיקון חוק יחסי ממון, אולם סעיף 5(ג), שהוסף לחוק במסגרת התיקון והוסיף להגדרת "נכסי" בני הזוג "זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות וקופות תגמולים וחסכונות" לא מתייחס לכושר ההשתכרות. במקום הכללה ישירה של כושר ההשתכרות במסת הנכסים הכפופים לאיזון, העדיף המחוקק לשלב את כושר ההשתכרות, ובאופן רחב יותר את מה שכונה "נכסי העתיד",בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, העוסק בסמכויות מיוחדות של בתי המשפט. לצורך זאת תוקן הנוסח הקודם של סעיף 8. סעיף 8(2) לחוק המתוקן קבע כי בית המשפט רשאי לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע, בהתחשב, בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג. בכך, אימץ המחוקק כלי אקוויטבילי המקנה לבתי המשפט שיקול דעת לסטייה מחלוקה שוויונית של נכסי הנישואים הממשיים".
עוד ציינתי שם כי: "לעמדת המחוקק, שלא לקבוע באופן גורף שכושר השתכרות מהווה נכס בר איזון וחרף זאת לאמץ את הכלי האקוויטבילי, ככלי המתאים ל"טיפול" בכושר ההשתכרות, חשיבות רבה. לו בחר המחוקק בהגדרה נוקשה של כושר ההשתכרות כנכס, התוצאה הייתה כי בית המשפט היה חייב להתייחס לכושר ההשתכרות כנכס בר איזון בכל מקרה ומקרה. לעומת זאת, הענקת שיקול דעת אקוויטבילי לבית המשפט, מביאה לכך שלא בכל מקרה שבו קיימים הפרשי כושר השתכרות יידרש בית המשפט לעסוק בהם".
-
בעמ"ש 31035-09-16 ש.ג. נ' ד.ג (20.4.17) קבע כב' השופט ג'יוסי כי:
"הנני סבור כי הגישה הראויה והנכונה שיש לילך בה היא זו המאפשרת לבית המשפט גמישות מירבית באיזון נכסי העתיד על פני הסקאלה, כאשר אין לראות ב"כושר השתכרות" כ"נכס בר איזון" אלא הוא כלי אקוויטבילי. גישה זו מבוססת הן על לשון החוק, הן על התכלית החקיקתית של סע' 5 (ג) לחוק יחסי ממון כאמור לעיל, והן לאור אופיים של סכסוכי משפחה בכלל, וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט, המחייבים החלה של פתרונות "צודקים" או "מתקנים" לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך החשבונאית. ודוק: בית המשפט יפעיל את סמכויותיו המיוחדות בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" כלשון סע' 8; כאשר עקרונות הצדק הם שמנחים את בית המשפט בחלוקת נכסי העתיד".
-
עמדה זו אומצה גם בעמ"ש (חיפה) 18968-06-16 פלונית נ' פלונית (27.4.17) שם נקבע כי:
"הכללה מפורשת של נכסי העתיד, לרבות הפרשי השתכרות, בסעיף 5 לחוק, הייתה מאלצת את בית המשפט לענייני משפחה, לאזן את שווי התוספת הנצברת לנכסי העתיד של שני בני הזוג בדרך קניינית קונבנציונאלית בכל מקרה ומקרה המובא לפניו. לעומת זאת, התייחסות אליהם בסעיף 8 לחוק, רגישה יותר לטבעם המיוחד של נכסי העתיד והיא מקנה לבית המשפט, שיקול דעת רחב יותר אם וכיצד לחלקם".
ראו גם: עמ"ש (מרכז) 56634-06-20 פלוני נ' פלונית (15.2.21), שקבע כי:
"אמור מעתה - הנכס העתידי, דוגמת כושר השתכרות או מוניטין, הוא נכס המשפיע, על דרך הכלל, על אופן ביצוע האיזון, להבדיל מהיותו נכס אשר יש לאזן אותו עצמו באופן חשבונאי".
-
כפי שציין ביהמ"ש קמא, לצורך הכרעה בשאלה האם יש להעניק פיצוי בגין הפרשים בכושר ההשתכרות יש לבחון האם מתקיימים שלושה רכיבים מרכזיים אלו: בן זוג "ביתי" לעומת בן זוג שפיתח קריירה, האם קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות של בני הזוג והאם מדובר בנישואין שנמשכרו לאורך זמן. בנוסף, עוד יש להתחשב, בין היתר, גם בנתונים אלו: האם ההכשרה או ההשכלה שמכוחה נוצרו פערי ההשתכרות נרכשה במהלך הנישואין או לפני הנישואין, גיל בן הזוג הביתי ואפשרות כניסתו למעגל העבודה, האם בן הזוג הביתי נושא בנטל העיקרי של גידול הילדים וגיל הילדים שנותרו במשמורתו, היקף הרכוש שבן הזוג הביתי מקבל כתוצאה מאיזון המשאבים, היקף השכלתו של בן הזוג הביתי והמועד שהוא עתיד לקבל את חלקו בפנסיה של בן זוגו.
-
בדיון בערעור התברר כי בהתאם לחוות דעתו של המומחה שהוגשה לאחרונה לביהמ"ש קמא, חלקה של האישה בהשבחת החברה עומד על מעל 4.6 מיליון ₪ (עמ' 1 שורה 13). כמו כן, התברר כי האיש משתכר סך של 26,000 ₪ נטו לחודש (עמ' 3 שורה 6) בעוד שהאישה משתכרת סך של 6,000 ₪ לחודש (עמ' 1 שורה 20).
-
אני סבור כי במקרה דנן, למרות שקיים פער משמעותי בין הכנסות הצדדים ונישואי הצדדים נמשכו 19 שנים - כאשר האם היתה בת זוג ביתית שלא פיתחה קריירה משלה - צדק ביהמ"ש קמא שעה שלא ראה לנכון לפסוק לאישה פיצוי בגין הפרשי כושר השתכרות. הטעם לכך הוא, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, שהאישה "לא תצא מקופחת מהנישואין כלל וכלל, וכי הפער הכלכלי היחסי בין הצדדים אין מקורו ב"מחיר" ששילמה התובעת על מנת לאפשר את קידומו של הנתבע, כי אם בחברה שקיבל בירושה אשר לגביה ממילא נפסק לה מחצית משווי ההשבחה ואף נפסק כי היא זכאית למחצית הזכויות בנכסי המקרקעין שמקורם בדיבידנדים שחולקו".
-
האישה זכאית למחצית משני נכסי נדל"ן שאחד הוערך בשווי של 4.5 מיליון ₪ ואחר הוערך בשווי של 3 מיליון ₪ שרשומים על שמה ושנרכשו במהלך הנישואין. בנוסף, האישה עתידה לקבל מחצית משווי הההשבחה של החברה שהוערך ע"י המומחה ביותר מ – 4.6 מיליון ₪ (טרם הוכרע ע"י ביהמ"ש קמא גובה הסכום המדוייק). בנסיבות מקרה דנן, שבו האיש סיים את תוארו לפני הנישואין ולא השביח את השכלתו במהלכם, פערי ההכנסה נובעים מהכנסת האיש מחברה שהיא נכס חיצוני, ואף נכסי הנדל"ן שמחציתם רשומים על שם האישה ומקורם בפירות – דיבידנדים – מנכס חיצוני, אין מקום להתערב בקביעתו של ביהמ"ש קמא לפיה אין הצדקה להפעיל את סעיף 8(2) ולפסוק לאישה פיצוי גם בגין רכיב פערי כושר ההשתכרות. יש לקחת בחשבון שהאישה חזרה למעגל העבודה, היא כבר לא מטופלת בילדים קטנים והיא זכאית "לצאת" מהנישואין עם סכום נכבד שחלק משמעותי ממנו נובע מהחברה שהיא כאמור נכס שאינו בר איזון.
-
בעניינינו, מקורו של הפער בהשתכרות נובע מכך שהאיש השביח נכס שקיבל בירושה לפני נישואיו. כשם שיש לקחת בחשבון כישרון אישי או השכלה שנרכשה לפני הנישואין ולהפחית אותה מתחשיב כושר ההשתכרות, הוא הדין שיש לקחת בחשבון את העובדה שפער ההשתכרות נובע במידה רבה מכך שהאיש קיבל נכס חיצוני וחלק משמעותי מאותו פער בהשתכרות נובע מכך שהוא קיבל לידיו עסק חי בתחום ייצור אביזרים לבניין ונתון זה ממילא מפחית מאוד אם לא מאיין לחלוטין את היקף הפיצוי בגין נכס הקריירה.
-
לפיכך, אני סבור שיש לדחות את ערעור האישה ואין הצדקה להעניק לה פיצוי בעקבות ההפרש בכושר ההשתכרות ולהפעיל את סעיף 8(2) לחוק.
-
מכאן נעבור לערעור האיש הטוען כי לא היה מקום להעניק לאישה מחצית משווי השבחת החברה.
-
ראשית יש לדחות את טענת האיש שהאישה לא עתרה בתביעתה לקבל מחצית מההשבחה ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. בצדק קבע ביהמ"ש קמא שהתובעת עתרה למחצית הזכויות בחברה ולכן אף אם היא לא זכאית למחצית משווי החברה כולה, יש לראות את עתירתה זו ככוללת גם חלק מהזכויות בחברה דהיינו את ההשבחה בלבד ולפיכך אין לדחות רכיב זה בטענה של הרחבת חזית אסורה.
-
שנית, יש גם לדחות את טענת האיש כי הנטל להוכיח כוונת שיתוף בנכס חיצוני שהושבח מוטל על כתפי האישה. כפי שנקבע בעמ"ש (נצרת) 15976-05-15 ר.ב. נ' ח.ס. (1.6.16):
"זכותה של המערערת למחצית שווי נכס ההשבחה היא זכות שבדין וככזו אין היא נדרשת להוכיח קיומה. הדרישה כי המערערת תוכיח כוונת שיתוף עומדת בניגוד לכלל הבסיסי הקבוע בסעיף 5(א) לעיל ולפיו בעת פקיעת הנישואין יתחלקו נכסי בני הזוג בחלקים שווים בין השניים, ללא קשר לשאלה על שם מי רשום הרכוש ומבלי שיידרש בן הזוג להוכיח מאמץ משותף ו/או אורח חיים תקין ו/או כוונת שיתוף. לאור הדברים הנ"ל ... סבורני כי שגתה כב' השופטת קמא כאשר הטילה על המערערת את הנטל להוכיח כוונת שיתוף מצד בעלה, שכן במצב הדברים בו עסקינן יש להטיל על המשיב את הנטל להוכיח כי את "נכס ההשבחה" יש להוציא מכלל מסת הרכוש אותו יש לאזן".
-
מכאן נעבור לבחינת טענת האיש לפיה לאישה אין זכות בהשבחת החברה. בפסיקה נקבע שהשבחה אקטיבית של נכס חיצוני בתקופת הנישואין מהווה נכס עצמאי שהוא בר איזון וזאת כאשר ההשבחה נעשית בעקבות פעולת השבחה של מי מבני הזוג. כפי שנקבע בעמ"ש (ת"א) 1279/07 פלונית נ' פלוני (28.6.10) מפי כב' השופט שנלר:
"גם ביחס להשבחת נכס שאינו בר איזון התייחסה הפסיקה, תוך הכרה בזכותו של בן הזוג האחר לקבלת חלקו באותו "נכס", קרי ההשבחה של הנכס שאינו בר איזון, ההשבחה לכשעצמה הינה בגדר נכס, אשר לכאורה נצבר במהלך החיים המשותפים".
-
כב' השופטת נילי מימון ציינה בתמ"ש (ירושלים) 21342/04 א.ש. נ' ד.ש (24.6.08) כי:
"השבחה הנובעת מעבודת בעל הנכס, בן זוגו או שני בני הזוג, ... בתקופת הנישואין ... תוצאת השקעת בני הזוג או אחד מהם אשר בגינה הושבח הנכס, ניתן להתייחס אליה כאל תוספת לנכס, אולם כעומדת בפני עצמה, קרי לנכס חדש ועצמאי, אשר הושג כתוצאה מהשקעה ומעשים של בן זוג או בני זוג שנוצרה בתקופת הנישואין כתוצאה ממאמץ של מי מבני הזוג בתקופת הנישואין ובתור שכזה – לנכס בר איזון... גם בנסיבות בהן הושקעה עבודה ממשית על ידי בעל הנכס ורק על ידו, ובעקבות השקעה זו השביח הנכס, תיכלל ההשבחה באיזון הנכסים אף שהנכס עצמו יוותר מחוצה לו".
פרופסור שחר ליפשיץ במאמרו "יחסי משפחה וממון" אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א' 227, 266-267 (2009), מציין שני חריגים לכלל של "טעם הפרי כטעם העץ" הקובע כי דין פירות הנכסים שאינם בני איזון כדין הנכסים:
"על פי החריגים הללו, פירות, השבחה או תחליפים של נכסים פרטיים ייחשבו לנכסים ברי איזון בשני מצבים: הראשון, כאשר השבחת הנכס הפרטי דורשת מאמץ מתמשך במהלך הנישואים כגון טיפול בתיק השקעות על ידי בן זוג המטפל בתיקו האישי כחלק מעבודתו המקצועית, השבחת ערך של חברה פרטית על ידי בעלי מניות העובד גם כמנהל בחברה או השבחת והשכרת נדל"ן הנעשית במהלך הנישואים בהיקף רחב הדורשת הקדשת זמן רב ומומחיות. במצבים מעין אלה, יש לראות את תוספת הערך כפרי מאמץ משותף שיש לכלול באיזון המשאבים. במצב השני, שיתוף בן הזוג בניהול הנכסים הפרטיים, ערבוב הפירות המופקים מהנכסים הפרטיים או ערבוב תחליפי הנכס הפרטי עם כלל הנכסים הזוגיים ילמדו על כוונת שיתוף ... ולכן הפירות והתחליפים ייחשבו כמשותפים".
ראו גם: עמ"ש (חיפה) 23541-01-17 פלונית נ' פלוני (9.8.17).
-
במקרה דנן, האישה היתה בן הזוג הביתי וכמעט שלא עבדה כלל במהלך הנישואין. היא דאגה למטלות הבית וטיפלה בארבעת ילדי הצדדים. אין צורך שבן הזוג הביתי יעבוד בחברה או ייפעל עבורה לצורך זכאות לקבלת חלקו בהשבחה. די בכך שבן הזוג הביתי היה אחראי על טיפוח הבית וגידול הילדים ובאופן זה העניק לבן הזוג "החיצוני" את הזמן, שלוות הנפש, היכולת והאפשרות לטפח את החברה, להפעיל אותה ולגרום להשבחתה. לפיכך, בדין ובצדק קבע ביהמ"ש קמא שהאישה זכאית למחצית מההשבחה האקטיבית שנוצרה בחברה במהלך הנישואין. ההשבחה האקטיבית היא נכס שנוצר בחיים המשותפים כתוצאה ממאמץ משותף של שני בני הזוג ולכן הוא נפרד ועומד לעצמו כ"חי הנושא את עצמו" ולא "נגרר" אחר החברה עצמה שהיא רכוש חיצוני נפרד שאינו בר איזון. מאמץ האישה, למרות שהוא לא התבטא בפעולות הקשורות בעבודה בחברה או בניהולה אלא במתן אפשרות לאיש לפעול בחברה, מזכה אותה בכך שההשבחה תחשב כאחד מהנכסים בני האיזון. ודוק: מדובר רק בהשבחה אקטיבית ולא בהשבחה הפסיבית (כגון עליית ערך הנדל"ן או ציוד החברה) שביחס אליה יש לראות בתרומת האישה כתמורה שוות ערך לעבודת האיש בחברה שגרמה להשבחתה.
-
סיכומו של דבר: אציע לחברותיי לדחות את שני הערעורים, לקבוע כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו ולהורות על השבת הערובות ופירותיהן שכל אחד מהצדדים הפקיד, באמצעות ב"כ.

______________
נפתלי שילה, שופט
השופטת צילה צפת, סגנית הנשיא – אב"ד:
אני מסכימה.

______________
צילה צפת, שופטת סג"נ – אב"ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.

_______________
עינת רביד, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט נפתלי שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, כ"ב אדר א' תשפ"ב, 23 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

|
|

|
|

|
צילה צפת, שופט, סגנית הנשיא
אב"ד
|
|
עינת רביד, שופטת
|
|
נפתלי שילה, שופט
|