-
לאחר עיון בטענות הצדדים, אציע לדחות את הערעור היות שפסק הדין מבוסס בעיקרו על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מהעדים שהעידו בפניו ועל מסקנות המומחה שקבע שהמנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה. כידוע, על בית המשפט לאמץ את חוות דעתו של מומחה שמונה מטעמו למעט במקרים חריגים שבהם מתברר כי נפל פגם מהותי ושורשי במסקנות המומחה ובצדק קבע ביהמ"ש כי מקרה דנן לא נמנה על אותם מקרים חריגים. מאחר שחו"ד המומחה היא נדבך מרכזי וחשוב ביותר, נדון בטענות המרכזיות של המערער ביחס לחוות הדעת.
-
הטענה כי המומחה הסתמך על מסמך מהותי שהתברר כמזויף - בכל הנוגע למסמך "הוראה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי דחוף מבית החולים אברבנאל" שזויף (להלן: המסמך), כך שנרשם בו תאריך 11.9.05 ואולם התאריך הנכון היה יום 11.1.05: המומחה העיד בתחילה שהעניק למסמך משקל משמעותי (עמ' 252 לפרוטוקול מיום 17.3.21, שורות 4-6) וכי הוא מסמך מהותי (שם, עמ' 254 שורה 16). המומחה העיד שהוא אינו זוכר האם הוא נסמך בחוות דעתו על המסמך המזויף או על המסמך עם התאריך הנכון והוא ציין שבכל מקרה, בתקופה שבה נערך המסמך (11.1.05) המנוחה היתה מאושפזת (שם, עמ' 255 שורה 11). למרות זאת, המומחה העיד כי: "אני לא רואה בזה שום שינוי ממה שהסקתי" (שם, שורה 19).
-
בהמשך חקירתו של המומחה, המומחה העיד שהמשקל שהעניק למסמך לא היה מכריע (עמ' 257, שורות 14-15). לדבריו, סטטיסטית, במחלה מסוג זה על ציר הזמן, כשהמנוחה היתה אחרי אשפוזים רבים, קיימת ירידה קוגניטיבית (שם, עמ' 257 שורה 20 עד עמ' 258 שורה 17). לכן לדבריו "הרבה יותר סביר לי שבאוגוסט 05 היא לא כשירה" (שם, שורות 9-10). גם בתשובה 38 לשאלות ההבהרה כתב המומחה כי: "אני מעריך שבהסתברות גבוהה יותר כי בתאריך הנדון לא היתה המנוחה כשירה לביצוע פעולה משפטית".
-
המומחה העיד כי כשהמנוחה שוחררה והתבקש עבורה סל שיקום נאמר שיש לה נטייה לבזבוז כספים והדבר מעיד על היעדר שיפוט ו"יכול בהחלט להעיד על מצב היפו מאני שמאופיין בבזבוז כספים" (שם, עמ' 260 שורות 1-3). המומחה העיד גם שמאחר שבשנת 2014 נכתב שהמנוחה לא היתה במעקב מסודר במרפאה בין השנים 2005 ל– 2014 על אף שהיא היתה צריכה לבצע מעקב אחר רמת הליתיום בדם ובטוח שאמרו לה שהיא חייבת לבצע בדיקות דם כל שלושה חודשים, הדבר מלמד על "בעייתיות בהתנהגות" (שם, עמ' 262 שורה 2).
-
אין פגם בכך שהמומחה השתית את חוות דעתו על "המהלך הקליני הסביר" של המחלה. אדרבא, אם היו ממצאים ברורים סמוך למועד עריכת הצוואה לא היה צורך במינוי מומחה. המומחה מונה בין היתר על מנת לבחון האם היתה כשירות בהתבסס על הבנת ההשלכות של המחלה ועל יסוד ידע מקצועי נרחב בדבר השפעות המחלה, גם אם לא קיימים מסמכים "ישירים" ונתוני בדיקות ואבחונים מזמן אמת. המנוחה היתה עם "רקע פסיכיאטרי כבד" כפי שהגדיר המומחה (שם, עמ' 271 שורה 34) ותפקידו של המומחה להעריך מה הסיכוי שהיא היתה כשירה לחתום על צוואה באותו מועד.
-
המומחה אף הסביר היטב כי העובדה שהמנוחה תפקדה באופן רגיל ביום יום, נסעה באוטובוס לבדה, עבדה ואף השתתפה בקורסים, לא מלמדת בהכרח שהיא כשירה לערוך צוואה. לדבריו: "רמת תפקוד בסיסית שהיא רוטינית, אין בה אתגר של שינוי, אין בה אתגר של לימוד מחדש ... זה פונקציה מאוד בסיסית, זו פונקציה מאוד פשוטה, זה לא מעיד כלום על שיפוט, זה לא מעיד על תפקודים גבוהים" (שם, עמ' 277 שורות 23-27). המומחה הסביר שהעובדה שהמנוחה הלכה לרופאים כשהיה לה צורך בכך "לא מלמד אותי כלום על כשירות" (שם, עמ' 280 שורה 23). המומחה הוסיף גם שהעובדה שהמנוחה נזקקה להשגחה לאחר שחרורה מלמדת אף היא על מצבה (שם, עמ' 301 שורות 1-2).
-
אירוע בר המצווה, שהתקיים כחודש לפני עריכת הצוואה ושבו המנוחה ניסתה כמה לפעמים להיכנס לעזרת הגברים בתפילה ולא שעתה לבקשות שתעלה למעלה לעזרת הנשים (עדות ג' ד' כמפורט בפרוטוקול מיום 28.11.19, עמ' 99, שורות 4-16) מלמד אף הוא על בעיה קוגניטיבית חמורה בשיפוט של המנוחה. יצוין כי המשיב הסכים כי נפלה טעות בפסק הדין כשנקבע שקיימת הודאת בעל דין של האח בדבר האירוע שהתרחש בבית הכנסת בבר המצווה. ברם, אף ללא הודאת המערער באירוע, קיומו הוכח בעדויות אחרות ולא היה צורך להיזקק גם להודאתו (עדות הבן בעמ' 83 שורות 8-20 לפרוטוקול מיום 16.9.19).
-
הטענה כי המומחה גרס את כל החומר הרפואי לאחר שהכין את חוות הדעת והוא השיב לשאלות ההבהרה מבלי שהמסמכים הרפואיים היו בידיו – המומחה העיד כי השיב על שאלות ההבהרה לאחר שהוא גרס את כל המסמכים הרפואיים שהצדדים העבירו אליו ושעל בסיסם הוא הכין את חוות הדעת וכשהוא השיב לשאלות ההבהרה היתה בפניו רק חוות הדעת שהכין (עמ' 299, שורות 23-28). המומחה הסביר שכך הוא פועל תמיד היות שאין לו אפשרות לאחסן את החומר הרפואי שמועבר אליו.
-
אני סבור שהתנהלותו זו של המומחה אינה תקינה. מומחה שנוטל על עצמו מינוי כמומחה מטעם בית המשפט, צריך לשמור בידיו את כל החומר הרפואי עד לאחר תם חקירתו. מצופה כי כשמופנות אליו שאלות ההבהרה, כל החומר הגולמי יהיה בפניו והוא יוכל לעיין בו. בנוסף, מאחר שלעיתים קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלה מה בדיוק נמסר למומחה ומהם המסמכים שעמדו בפני המומחה בעת שכתב את חוות הדעת, עליו לשמור מסמכים אלו בידיו עד לתום חקירתו בבית המשפט בכדי שניתן יהיה לוודא מה הועבר למומחה. לעיתים במסגרת החקירה יש צורך לברר אילו מסמכים רפואיים נמסרו למומחה ולכן קיימת חשיבות שכל החומר הרפואי יימצא תחת ידו של המומחה עד לסיום תפקידו בתיק. כב' סג"נ, השופט שוחט, העיר על כך במסגרת רמ"ש שהגיש המערער וקבע כי מדובר "בשיקול דעת לקוי. נפל פגם בהתנהלות המומחה" (רמ"ש 16782-02-20, מיום 25.2.20). גם אם הצורך בשמירת המסמכים ייקר במקצת את חוות הדעת, קיימת חשיבות רבה להמצאות המסמכים בידי המומחה.
-
לפיכך, מן הראוי כי במסגרת ההנחיות הניתנות למומחה הממונה מטעם בית המשפט, תתווסף הנחייה לפיה חובתו לשמור בידיו את כל המסמכים המצויים בידיו עד לסיום תפקידו בתיק. כמו כן, רצוי להורות לצדדים לסרוק לתיק בית המשפט את כל החומר הרפואי שמועבר למומחה.
-
יחד עם זאת, אני סבור שצדק ביהמ"ש קמא שעה שסבר כי פגם זה לא צריך להביא לפסילת חוות הדעת. המומחה נחקר במשך כמה שעות בבית המשפט קמא בחקירת שתי וערב וניכר כי במקרה דנן גריסת המסמכים לא פגמה במסקנות חוות הדעת. זאת, במיוחד שעה שבמקרה דנן אין תיעוד רפואי בתקופה שמאז שחרור המנוחה מהאשפוז בחודש יוני 2005 ועד שנת 2014 ולכן ממילא, מסקנות המומחה מבוססות בעיקר על ניתוח מצבה הרפואי של המנוחה בעקבות סדרת האשפוזים הרבה שעברה ובמיוחד על האשפוז האחרון שערך שנה ורבע ועל ניתוח משמעותה של המחלה מבחינת כשירותה הקוגניטיבית. המומחה הסביר כי "לכל התקף פסיכוטי והיא עברה 13 אשפוזים ... יש ליקוי פוסט פסיכוטי" (שם, עמ' 305 שורות 29-31) ... החלמה זה מההתקף החריף המאני, אבל הוא נשאר עם הליקוי, זה הזה נשאר עם הליקוי התפקודי" (שם, עמ' 306 שורות 26-28).
-
הטענה כי עדות המומחה נסתרה בעדות הרופאה ד"ר טדג'ר – הרופאה העידה שכשהמנוחה שוחררה מהאשפוז "היא לא היתה פסיכוטית" (עמ' 207 לפרוטוקול מיום 2.2.20, שורות 8-9) והיא "יכולה לתפקד בקהילה באיזושהי רמה ... היה לה סומך" (שם, עמ' 215 שורות 29-31). אולם, הרופאה לא ראתה אותה אחרי שהיא שוחררה (שם, עמ' 222 שורות 16-18) ולכן היא לא יכולה להעיד על מצבה בעת עריכת הצוואה, כחודשיים לאחר מכן. בעדותה היא ציינה במפורש שהיא לא יודעת מה היה מצבה בחודש אוגוסט 2005 (שם, שורות 25-31). לכן, אין להתערב בקביעת בית המשפט שקבע שעדותה לא סתרה את עדות המומחה שהסביר ששחרורה חזרה לקהילה ותפקודה היום יומי השוטף, לא מלמדים כי הליקוי הקוגניטיבי שנגרם לה מהמחלה חלף וכי היתה כשירה לערוך צוואה.
-
בנוסף, במקרה דנן, לאור יחסי התלות שבין המנוחה לאחיה, אין להתערב במסקנת ביהמ"ש קמא כי התלות של המנוחה באחיה היתה כה מקיפה ויסודית, עד שנשלל ממנה רצונה החופשי והבלתי תלוי. ביהמ"ש קמא קבע שהמנוחה היתה תלותית ביותר ונעזרה רבות באח לאור מצבה הרפואי הקשה. למנוחה היתה "גולגולת דקה" לאור מחלתה והיא חשה שהיא תלויה באחיה כמעט בכל דבר. ביהמ"ש הסיק מהראיות שהאח שלט בכספיה של המנוחה. האח אף התנהל כאפוטרופוס למעשה של המנוחה ומידת התלות שלה בו היתה גבוהה ביותר. לאור יחסי האמון המיוחדים בין המנוחה לאח, הועבר נטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע שנותר על כתפי המשיב) להוכיח שלא נשלל ממנה רצונה החופשי לכתפי המערער והוא לא עמד בו (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813 (1998)).
-
במקרה דנן, צדק ביהמ"ש קמא שעה שהחיל את "הלכת החוטים השזורים" שנקבעה בבע"ם 4459/14 פלונית נ' פלונית (6.5.2015)):
"הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה".
-
סיכומו של דבר: אציע לחברותיי לדחות את הערעור ולקבוע כי הוכח שהמנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה. אציע גם שהמערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪, והערובה שהמערער הפקיד תועבר למשיב על חשבון ההוצאות באמצעות ב"כ.

______________
נפתלי שילה, שופט
השופטת צילה צפת, סגנית הנשיא – אב"ד:
אני מסכימה.

______________
צילה צפת, שופטת סג"נ – אב"ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.

_______________
עינת רביד, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט נפתלי שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, כ"ז סיוון תשפ"ב, 26 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

|
|

|
|

|
צילה צפת, שופט, סגנית הנשיא
אב"ד
|
|
עינת רביד, שופטת
|
|
נפתלי שילה, שופט
|