פס''ד בעניין עזבון אריאל נוימן ז"ל נ' ייעוד מפעלים חינוכיים

תביעת נזיקין בטענה לרשלנות שגרמה למותו של אריאל ניומן ז"ל במהלך טיול.

תמצית המחלוקת

1. אריאל ניומן ז"ל נולד ביום 6.5.1996 להוריו, התובעים 3-2 (להלן – האב; האם; או ההורים). אריאל ז"ל נולד וגדל בארצות-הברית, שם מתגוררים הוריו גם כיום. ביום 2.9.2014, בהיותו כבן 18, הגיע אריאל ז"ל לישראל על מנת להשתלב בשנת לימודים במכינת ייעוד שנוהלה על ידי העמותה נתבעת 1 (להלן – המכינה או מכינת ייעוד), שהיא מכינה שנועדה ל"תלמידים יהודים אמריקאים... שבאים לשנה ללמוד ולהכיר את הארץ וחלקם מתגייסים לצבא" (פסקה 3 לתצהיר מר אטינגר). במסגרת זו, יצאו 13 משתתפי המכינה לטיול באזור מצדה. במהלך היום השני לטיול, 10.9.2014, התמוטט אריאל ז"ל, ולאחר מכן נפטר בבית החולים הדסה, אליו הובהל.

    

2. לטענת התובעים, אריאל ז"ל נפטר ממכת חום בעטיו של עומס החום הכבד ששרר במקום בשעת הטיול. לגישתם, הנתבעים חבים ברשלנות מחמת מותו הטראגי של אריאל ז"ל: נתבעת 1 כמפעילת המכינה; נתבע 2 כמדריך ומארגן הטיול וכרכז המכינה (להלן – מר אטינגר); נתבע 3 כראש מוסדות ייעוד (להלן – הרב שפירא); נתבע 4 כמי שנכח בטיול והיה מעורב בו (להלן – הרב רוטשטיין); ונתבעת 5 כחברת הביטוח שביטחה את הנתבעים בתקופה הרלוונטית.

    

3. מנגד, לטענת הנתבעים מותו הטראגי של אריאל ז"ל נגרם מסיבות שאינן תלויות בנתבעים (סיבות גנטיות-רפואיות), לא הייתה כל רשלנות בהתנהלותם ולעמדתם יש לדחות את התביעה. הנתבעים הפנו בהקשר זה גם להחלטת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה שנפתח נגד נתבעים 3-2 ולפסק-דינו של בית המשפט העליון שדחה את עתירת התובעים בעניין (בג"ץ 3469/18). עוד טענו הנתבעים לשיהוי בהגשת התביעה, אולם ייאמר מיד שבטענה זו לא מצאתי ממש שכן אריאל ז"ל נפטר ביום 10.9.2014 והתביעה הוגשה בחלוף כשלוש שנים, ביום 6.9.2017, תקופה שהיא בוודאי סבירה ואין בה משום שיהוי.

    

4. להכרעה במחלוקות אלו אדרש להלן.

    

   מסלול הטיול