פס"ד בעניין הגדרת צוואה הדדית ופרשנותה כהסדר חוזי. דחיית ההסדר לפי סעיף 49 לחוק (יישום הלכת לרנר)

כלום יש נפקות לסעיף 49 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), כשעסקינן בצוואות הדדיות שלא נקבע בהן הסדר של יורש חליף?

העובדות

1. הגב' ש.א.א ז"ל (להלן: המנוחה), ... הלכה לבית עולמה והיא אלמנה וחשוכת ילדים. המנוחה הייתה נשואה למר נ.א ז"ל, שנפטר לפניה (להלן: המנוח, וביחד להלן: המנוחים). התובעת היא אחותה של המנוחה (למנוחה ארבעה אחים נוספים, חלקם כבר הלכו לבית עולמם). הנתבע הינו אחד משני ילדים שנולדו למנוח מנישואין ראשונים.
2. ביום 15.7.1996 חתמו המנוחים על צוואות זהות בפני אותם עדים (להלן: הצוואות). בצוואתו של המנוח הוא ציווה את עיזבונו למנוחה ולהיפך. הצוואות כוללות שני סעיפים בלבד, שעיקרם כהאי לישנא:

"

1. כל הצוואות האחרות, שנעשו על ידי...הינן בטלות מבוטלות. כמו כן הנני קובע בפירוש כי אני רשאי בכל עת שארצה לבטל ו/או לשנות צוואתי זו, להוסיף או לגרוע ממנה כרצוני...
2. הנני מצווה כי כל רכושי מכל סוג ומין שהוא (מקרקעין, מיטלטלין...) יהיו (כך במקור – שב"י) לאחר בוא יומי לקניין שלם גמור ומוחלט לאשתי/בעלי..."

3. המנוח הלך לבית עולמו ביום 29.9.2007, וביום 23.11.2008 קוימה צוואתו. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 12.6.2015.
4. משנפטרה המנוחה נחלקו הצדדים בשאלה, האם יש לקבוע, כי על פי סעיף 49 לחוק זוכים בעיזבון ילדי המנוח בנעלי אביהם (כטענת הנתבע), או שמא זוכים יורשי המנוחה על פי דין (כטענת התובעת)?

טענות הצדדים

5. טענות הנתבע (הוא "המוציא מחברו" במקרה דנא) הינן (בתמצית) כלהלן:
   • ילדי המנוח זכאים לרשת את עיזבון המנוחה לנוכח הוראת סעיף 49 לחוק.
   • יש לאבחן את המקרה דנא מהמקרה שנדון בע"מ 4282/03 לרנר נ' פייר (21.6.2005), להלן: פרשת/הלכת לרנר), מכמה טעמים: ראשית, במקרה דנא אין מדובר בצוואות הדדיות שעה שהן כוללת סעיף המאפשר לשנותן. שנית, בפרשת לרנר לא נשמעו ראיות לגבי אומד דעת המנוחים. שלישית, בפרשת לרנר כללו הצוואות הסדר של יורש חליף.
   • לחילופין, הלכת לרנר מוגבלת לנסיבותיה ולא יצרה הלכה חדשה, כעולה מהחלטה שניתנה בבקשה לדיון נוסף. לחילופי חילופין, תיקון מס' 12 לחוק ביטל את הלכת לרנר.