פס"ד בנוגע למחיקת תביעה בשל ניסיון להעיד קטין

בתמצית:

בין זוג הורים לשני ילדים קטינים מתנהלים הליכים משפטיים ממושכים, בגדרם מתקיים פיצול במשמורת הילדים, כאשר הבן הבכור עובר לגור עם אביו ומסרב לקשר עם האם ואילו הבת הקטנה נותרת לגור עם האם ומקיימת הסדרי שהות עם האב ואחיה.

בהליך משמורת הקשור, התרשם בית המשפט, כי מתקיים הליך ניכור הורי ולאחר הפניית הצדדים לטיפול והטלת סנקציות על האב למקרה של אי קיום החלטות שיפוטיות, מתקיים קשר (קורקטי וטכני בעיקרו) בין האם לבין הקטין אך גם הוא סובל משיבושים ואי יציבות.

האב שהינו עורך דין במקצועו טוען לאורך כל הדרך כי אינו מסית את הקטין כנגד האם והקטין "מחליט על דעת עצמו" לפי חכמתו ותבונתו.

האב שהסכים לשלם דמי מזונות עבור הקטינה בסך 1500 ₪ בחודש עותר לביטול חיובו במזונות לאור שינוי נסיבות מהותי ותביעתו נקבעת לישיבת הוכחות. לקראת אותה ישיבה מגיש האב תצהיר מטעם בנו הקטין בן 13 השנים!!! והאם עותרת להוצאת התצהיר מהתיק. לאחר התערבות אפוטרופוס לדין שמונה בתיק משמורת קשור מסכים האב למשיכת התצהיר אך ממשיך לעמוד על העדתו בבית המשפט.

בנסיבות העניין, רואה בית המשפט לנכון בעצם עירוב הקטין בסכסוך, צירוף תצהיר מטעמו, עמידה על העדתו בהליך המזונות כנגד אמו, פגיעה בטובת הילד (בפן המהותי), התנהלות שאינה מכבדת את כבוד המקצוע ואת בית המשפט (בפן האתי) ושום שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תם לב (בפן הדיוני). בית המשפט סבור שעליו לשדר ולהעביר מסר נחרץ וחד משמעי לאב, כי שימוש לרעה בהליכי משפט אינו יכול לעבור לסדר הדין.

בית המשפט רואה לנכון להורות איפוא על מחיקת התביעה על הסף ולחייב האב לשלם לאם 5000 ₪ הוצאות משפט ו-1000 ₪ לאוצר המדינה.

רקע עובדתי ופרטים על הצדדים והסכסוך:

1. הצדדים הינם בני זוג לשעבר שהביאו ילדים לעולם ללא מיסוד הקשר בנישואין. הצדדים חלוקים בינם לבין עצמם אם הם היו ידועים בציבור אם לאו ובעניין זה מתנהל גם הליך רכושי ביניהם.

2. האב טוען, כי הצדדים חיו יחד 10 שנים במשותף בדירת האם שנרכשה על ידה מעמידר ורשומה על שמה בלבד וכי יחסיהם עלו על שרטון על רקע מחלוקות כלכליות הנוגעות לאותה דירה. האם טוענת, כי הצדדים כלל לא חיו יחד ברציפות, כי האב לא השקיע אגורה ברכישת הדירה וכי האב נהג כלפיה באלימות רוחנית ונפשית קשה ומתמשכת והביא לנתק בין הקטין פלוני לבינה תוך שימוש אכזרי בנשק ההסתה.

3. מאז חודש פברואר 2016 מתגורר הקטין עם אביו בדירה שמהווה גם את מקום עבודתו (משרד עורכי דין) ואילו הקטינה נותרה לגור עם אמה.

4. האב מייחס לאם אלימות נפשית ומילולית והזנחה של הקטין ולכן סבור שניתוק הקשר מצד הקטין היתה מהלך מוצדק או לכל הפחות מובן. האב מייחס לקטין רצון עצמאי להתגורר היכן שרוצה ולקיים קשר עם מי מההורים באופן שהוא רואה לנכון. האב טוען, כי חרף כך הוא מעודד את הקטין לקשר עם האם, אך הקטין לא חש בטוח עמה. האב מוסיף, כי הילד הינו נבון וחכם וראה כיצד לנגד עיניו נרקמה קנוניה על ידי האם וחברותיה כנגדו. לדבריו, לא ניתן למנוע מהילד להיות ער לנעשה בסביבתו ולהסיק המסקנות המתבקשות. לדבריו הילד כעס על אמו והיא צריכה להתנצל בפניו ולבקש סליחה. ככל שתעשה כן אזי אמור הקטין לסלוח לה. האב סבור שהאם מסוכנת לשני הילדים, מזניחה אותם ולא יכולה להיות הורה משמורן (ראו הפרוטוקול 5/7/16 ומיום 25/9/16 בתיקים הקשורים).