פס"ד במחלוקת בין זוג אחיות לאחיהן אודות דירת ההורים המנוחים

השופטת עינת רביד:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בתמ"ש 35418-03-17 ותמ"ש 46348-06-16  (כבוד השופט ארז שני, מיום 13.6.2019) בגדרו נקבע כי יש להעביר את הדירה בקומה ב' ברחוב XXXXXX, הידועה כחלקה  XXX בגוש XXX (להלן: הדירה) משם המערער לשם המשיבות 2-1; על המערער לשלם למשיבות 2-1 סך של 53,400 ₪, סכום שגבה כדמי שכירות בגין הדירה; וכן נפסקו הוצאות לחובת המערער בסך של 100,000 ₪. 

רקע נדרש להכרעה – בתמצית

1. המשיבות 2-1 והמערער הם שלושת ילדיהם של XXXX ז"ל (להלן: האם) ו- XXXX ז"ל (להלן: האב, להלן ביחד : ההורים). המנוחה נפטרה ביום 2013/.../... והמנוח התאבד ביום 2015/.../....
2. בשנת XXXX העבירו ההורים למערער ללא תמורה את הדירה ובמועד הגשת כתב התביעה הייתה היא רשומה על שמו בלשכת רישום המקרקעין.
3. ביום 21.1.2013 ההורים ערכו צוואות נוטריוניות זהות במהותן (נספח י"א למוצגי המערער) לפיהן הם מורישים את רכושם זה לזו, ולאחר מות שניהם ציוו למערער בלבד דירה, שהייתה להם ב- XXXX (עיר בחו"ל), ואת בית המגורים שלהם ב XXXX  (להלן: בית המגורים). יתרת הרכוש, שלא כלל נדל"ן, חולק בין המשיבות והמערער. בצוואות הסבירו ההורים את החלטתם לתת את הנדל"ן למערער בעוול, שגרמו לו במהלך חייו, כאשר בעלייתם לישראל מ XXXX  תלשו אותו משורשיו, וכן שהמשיבות זכו לסיוע מהם בחייהן והן בנות מזל, כך שלא יחסרו מכך. עוד נקבע בצוואות ההדדיות שעו"ד דרור נחום (להלן: עו"ד נחום) יהיה מנהל עיזבונם וכן הביעו רצונם לקשר טוב עם ההורה הנותר בחיים, שבין ילדיהם ישררו יחסים טובים ושבקיום הצוואה ינהגו בהגינות יושר והתחשבות.
4. ביום 27.11.2014, כשנה לאחר מות האם, נחתם בין שלושת הילדים והאב מסמך שהוכתר בכותרת: "כתב התחייבות במקרקעין" (להלן: כתב ההתחייבות), אשר פרטיו יובאו בהמשך ועיקרו התחייבות בלתי חוזרת של המערער להעביר את הזכויות בדירה על שם המשיבות בחלוקה של שליש על שם המשיבה 1 ושני שליש על שם המשיבה 2. מנגד התחייבו המערער והמשיבות שלא להתנגד לצוואת האב מיום 20.1.2013. כתב ההתחייבות נחתם במשרדו של עו"ד נחום, אשר גם ערך אותו. יצוין שהמשיבה 1 הייתה מיוצגת לעניין כתב ההתחייבות על ידי עו"ד נברו. במעמד זה נחתמו תצהירי העברת מתנה וקבלתה, ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד נחום, שטר מכר, וטופס לרישום הערת אזהרה.
5. ההסכם דווח על ידי עו"ד נחום לשלטונות המס ושולם מס הרכישה על ידי המשיבות, אך הדירה לא הועברה על שמן.
6. ביום 21.1.2015 חתם האב על צוואה חדשה (להלן: הצוואה האחרונה), אשר ביטלה את צוואתו הקודמת ושב והוריש למערער בלבד את בית המגורים והדירה ב XXXX . בגדר צוואתו זו מציין האב את כתב ההתחייבות של המערער להעביר את הדירה למשיבות כחלק מ"איזון מלא ונכון ושווה של רכושנו בין כל ילדי, לפי רצוני." שבוע לאחר חתימתו על צוואה זו התאבד האב.
7. במעמד הלווית האב הורה המערער לעו"ד נחום שלא לפעול על פי ייפוי הכוח ולא להעביר את הדירה על שם המשיבות ועו"ד נחום אכן לא פעל לרישום. כמו כן המערער פנה ביום 9.6.2015 וביקש צו לקיום הצוואה האחרונה, אשר ניתן ביום 9.8.2015, ללא התנגדות המשיבות.
8. ביוני 2016 המשיבות פנו לבית משפט בדרישה לקיום כתב ההתחייבות ותבעו את המערער וכן את עורך דין נחום. עורך דין נחום נמחק מן התביעה לאחר שהודיע שיציית לכל פסק דין.

תמצית פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה

9. בית המשפט קמא קבע שבכתב ההתחייבות נקבע כי העברת הדירה היא בלתי הדירה ועולה מלשון סעיף 2 לכתב ההתחייבות שההעברה, בעיני הצדדים, כבר בוצעה.
10. כן קבע שמטרת כתב ההתחייבות, אשר כללה אף את האב, הייתה במפורש להכשיר את צוואות ההורים, ללא התנגדות, שנתנו העדפה למערער. האב התכוון ליתן, בנוסף לכל שניתן בחייו, פיצוי למשיבות למען תחושנה פחות רע ובכך ביצע מעין "תיקון" לצוואתו. האב, כמוציא וכמביא של המתנה ומטעמיו, לא גילה דעתו בשום אופן וצורה כי רצונו לחזור בו.
11. עוד קבע שהמשיבות, כמוסכם, לא התנגדו למי מצוואות הוריהן, למרות שהמערער גרם לעורך הדין נחום, אשר צריך היה לקדם העסקה, שלא לבצע המוטל עליו.
12. עוד נקבע, שכתב ההתחייבות להעברת הדירה למשיבות, לא כלל דרישה כלשהי לעניין התנהגותן או קיום "שלום בית" ואין עורר כי מראש הודיעו ולא הסכימו, בהגינותן, לכלול תנאי כזה כתנאי למתנה, לאמור כי, כתב ההתחייבות כלל למעשה "הסדר שלילי" שאינו מחייב פעולות של המשיבות בבחינת תנאי מתלה.
13. כן נפסק, שבנסיבות העניין ובכלל, אין כל ראיה התומכת בקשר בין התאבדות האב לבין התנהגות המשיבות, כפי שטען המערער.