לפניי הצורך להכריע בשאלה האם יש מקום להורות על מינוי בן זוגה של האם בשמונה השנים האחרונות כאפוטרופוס נוסף לקטינים, וזאת בנוסף על האם עצמה.
-
הגב' xxx (להלן: "התובעת 1") היא אימם של הקטינים xxx ת.ל xx.xx.08 ו xxx ת.ל xx.xx.14 (להלן: "הקטינים").
-
ביום 29.3.18 חתמו התובעת ובן זוגה לשעבר, הנתבע 1 על הסכם כולל לקביעת מזונות, משמורת והסדרי ראייה (להלן: "הנתבע 1"). ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.5.18 במסגרת הליך י"ס 38322-10-17.
-
דא עקא כי כשנה לערך לאחר חתימת ההסכם ובשל ניסיון אובדני שכשל, הפך הנתבע 1 ל"צמח" למשך מספר חודשים ואושפז לשיקום ב"בית לווינשטיין". כל זאת, תוך כדי שהאם התובעת נאלצת להתמודד כל פעם מחדש בדרישות לקבל את חתימת האב מצד גורמים שונים, דבר אשר גרם לעיכוב וסרבול רב בהתנהלותה למול הרשויות.
-
לפיכך פנתה התובעת 1 לבית המשפט בבקשה לייחוד אפוטרופסות. ביום 7.5.20 נעתר בית המשפט לבקשת התובעת לייחד רק לה את סמכויות האפוטרופסות בענייני הקטינים לרבות בענייני חינוך, בריאות, והנפקת וחידוש דרכון (להלן: "א"פ 61412-09-19").
-
ביום 28.3.24 פנתה התובעת יחד עם בן זוגה בשמונה השנים האחרונות מר xxx בתביעתם שבכותרת (להלן: "התובע 2"), למינויו כאפוטרופוס נוסף לקטינים.
-
לטענת המבקשת קיים הכרח של ממש ונחיצות במינוי האפוטרופוס הנוסף לשם הבטחת טובת הקטינים, בין לצורך הקניית טיפול רפואי וקשר תקין עם המסגרת החינוכית וכן לכל פעולה אחרת המסורה לסמכותו הבלעדית של אפוטרופוס לקטינים. כל זאת, גם לשם הבטחת יציבותם של הקטינים ותחושת הוודאות שלהם במסגרת המשפחתית בה הם חיים.
-
בנוסף טענו התובעים כי הם נושאים בנטל גידול הילדים במשותף, דואגים לכל צרכיהם, ערבים ואחראים לטובתם הבלעדית של הילדים, אשר מונחת לנגד עיניהם. הקטינים רואים בבן הזוג כאביהם, ובן הזוג רואה בקטינים כילדיו על אף שהוא אינו ההורה הביולוגי שלהם.
-
יתרה מכך, טענה התובעת 1 כי האב אינו ממלא כל תפקיד הורי בחייהם של הקטינים, לא משלם מזונות ואף ניתק מיוזמתו כל קשר עם הקטינים.
-
בנסיבות אלו ניתן צו לעריכת תסקיר עו"ס לסדרי דין, שייבחן נחיצות מתן הצו בהלימה לטובת הילדים. ביום 27.5.24 הוגש לתיק התסקיר.
-
יוער כי כבר בפתח התסקיר צוין כי הנתבע 1 סירב לשתף פעולה:
"התקשרנו אל האב על מנת להזמינו לפגישה. הסברנו לו כי עלינו לערוך תסקיר בעניין בקשת האם להוספת בן זוגה כאפוטרופוס נוסף על הקטינים. האב אמר בקצרה: "לא, לא, לא, אני האבא וזה סגור". האב ניתק את הטלפון ולא ענה שוב, על אף שניסינו להתקשר חזרה מספר פעמים. לציין כי אנו לא יודעות היכן האב מתגורר כיום ומה מצבו הבריאותי. לדברי האם אין לה כל קשר איתו או מידע עליו".
-
עוד צוין ברקע העובדתי לתסקיר כי הנתבע 1 עלה מרוסיה בשנת 2001, בהיותו בן 14 בעוד האם היא בת קיבוץ xxx המתמודדת עם נכות נפשית, מוכרת בביטוח לאומי ועובדת כמורה בתיכון.
ההורים ניהלו זוגיות במשך כ- 12 שנה ונולדו להם שני הילדים – xxx ו-xxx, כאשר לאחר הפרידה בעוד שהנתבע 1 עבר להתגורר עם משפחתו המורחבת בxxx, האם הכירה את התובע 2 ומאז הם מנהלים זוגיות ומתגוררים יחדיו.
-
לטענת האם היא השתדלה מאוד לאחר הפרידה לשכנע את הנתבע 1 לבקר את הילדים אך ללא הצלחה, כאשר לאחר זמן מה ניתק את הקשר לחלוטין עם הילדים ובמשך הזמן הם הפסיקו לדבר עליו.
-
עוד צוינו בתסקיר, ואף בהרחבה, הבעיות הרגשיות הקשות עמן מתמודד הבן xxx:
"xxx מתואר כילד מתוק, חייכן, מצחיק אשר ילדים רוצים בחברתו. xxx מרגיש מקופח וקורבן ביחס לילדים האחרים בכיתה, דבר הגורם לו לריבים וקושי ללמוד.
במצבי תסכול הוא בוכה, כועס, מגיב באלימות; מרביץ לילדים עם מקלות וזורק אבנים ומאיים כי יברח. לדברי המורה התנהגות זאת פוגעת בו מבחינה חברתית. יש לו התנהגות לא מותאמת – עושה קולות של גניחה דבר שמפריע לילדים... סובל מהצטאות...בריחת הצואה מתרחשת תמיד סביב סיטואציה של ריב.
מבחינה לימודית הוא תלמיד טוב עם מוטיבציה להצליח. הישגיו הלימודיים ממוצעים ביחס לחבריו בכיתה...כשהוא נפגע קשה לתקשר איתו, לוקח לו הרבה זמן לצאת ממצב הכעס וההתנתקות ובכך נפגמת היכולת שלו ללמוד. הוא מקבל סמכות מקציב אבל כשהוא מתנתק הוא אינו משתף פעולה."
ובהמשך:
"בפגישה שלנו עם הקטין כששוחחנו על אביו, הקטין חשב שאנחנו מתכוונות לxxx והחל לספר לנו דברים שxxx עשה. בנוגע לקשר עם האב שיתף הקטין כי ראה אותו רק פעם אחת בחייו כשהיה בן שלוש. הוא לא שואל עליו שאלות אך לפעמים הוא חושב עליו.
לדברי הקטין יש לו קשר טוב עם xxx. הם אוהבים להשתולל יחד והוא נהנה לקפוץ לxxx על הבטן. אוהבים לנסוע יחד למקומות כמו הסופרלנד. כשנתקל בקושי הוא משתף גם את האם וגם את xxx. הקטין שיתף כי xxx מסיע אותו לחוגים ומבשל בבית"
-
במסגרת התסקיר (בפרט בעמ' 5-6), יש תיאור בדבר כל אותם מקרים בהם דווקא התובע 2 נדרש להתלוות לקטין, בין אם לצורך טיפול רגשי ודיאדי לרבות הבעיה של הצטאות המטופלת בביה"ח xxx ובין אם במקרי חרום לקחת את הקטין לחדר מיון, וכן בהתמודדות עם גורמים אחראיים על הקטין בבית הספר הנדרשים להתמודד עם הבעיות הרגשיות של הקטין.
בכל אותם מקרים דווקא התובע 2 הוא שמתלווה אל הקטין ואף מסייע לאם להירגע ועוזר לווסת אותה כשהיא נוהגת באימפולסיביות ובתוקפנות מילולית. מכאן שהתובע 2 הוא "המבוגר האחראי" הדואג להרגיע את הקטין והאם ולהתלוות אליהם ולתת יד תומכת ככל שהוא נדרש.
-
חרף התפקיד המרכזי כאמור של התובע 2 בעולמם של שני הקטינים, הרי שבסופו של יום כאשר העו"ס לסדרי דין שנדרשה ליתן המלצותיה קבעה כדלקמן:
"על אף הקשיים של האם להתנהל מול בית הספר של הקטין והמורכבות בכך שכל הטיפול בקטינים באחריותה, לא מצאנו סיבה למנות את xxx כאפוטרופוס נוסף על הקטינים. באיסוף המידע לא עלו נסיבות מיוחדות בגינן האם לא יכולה למלא את חובותיה כלפי הקטינים ויש צורך במינוי אפוטרופוס נוסף.
ברור כי אם xxx יתמנה כאפוטרופוס יהיה לאם פשוט יותר בהתנהלות היום יום כגון צורך להיות בקשר עם צוותי ההוראה, אך אין זו עילה למנות אפוטרופוס נוסף".
-
ב"כ היועץ המשפטי לממשלה התנגד אף הוא לעתירת התובעים, זאת מאחר ולשיטתו הבקשה למינוי מר xxx כאפוטרופוס נוסף לקטינים אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק ובפסיקה, ואשר נדרשים על פי דין למינוי אפוטרופוס נוסף לקטינים. כל זאת, מאחר ולא הוכחה סיבה מיוחדת או עילה מן העילות המנויות בסעיפים 28 ו-29 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות כאמור.
דיון והכרעה
-
חרף המסקנות דלעיל של העו"ס לסדרי ושל ב"כ היועמ"ש ולפיהן אין מקום בנסיבות לאפשר לתובע 2 להיות אפוטרופוס נוסף לקטנים, סבורני כי בסופו של יום, ככל שבית המשפט לא יאות ליתן גושפנקא למצב הקיים ושדרוג מעמדו המשפטי של התובע 2 בקרב משפחתו (באופן העולה בקנה אחד עם המציאות) הרי שכל המשפחה תצא נפסדת.
ודוקו: במקרה שלנו לא מדובר רק בהקלה על האם מבחינת ההתנהלות היומיומית אלא בעניינים חשובים ונכבדים לעתיד המשפחה שמטרתם להיטיב עם הילדים ולייצר עבורם תא משפחתי נורמלי ותקין ככל שניתן.
להלן אפרט, אסביר ואנמק מסקנות אלו.
-
סעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק") קובע כי מינויו של אפוטרופוס נוסף על ההורה הקיים יתאפשר בתנאים שלהלן:
"מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לעניינים שייקבע בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה, או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן, או שהאפוטרופסות לקטין נשללה על ידי בית המשפט, וכן אם אחד ההורים אינו ידוע, או שלא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו".
-
בהתאם לסעיף 28 לחוק ניתן למנות אפוטרופוס נוסף במידה שאחד מההורים נפטר, או בהתקיים אחד מהתנאים החלופיים הבאים, שהמשותף להם הוא חוסר תפקוד בפועל של אחד ההורים:
א ההורה הוכרז פסול דין;
ב. ההורה אינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה;
ג. בית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן;
ד. האפוטרופסות לקטין נשללה מההורה על ידי בית המשפט;
ה. ההורה אינו ידוע;
ו. ההורה לא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו.
-
יודגש כי המינוי של האפוטרופוס הנוסף ייעשה "באופן כללי או לעניינים שיקבע בית המשפט."
-
למעשה סעיף 28 לחוק האפוטרופסות נועד למצבים שבהם הורה אחד אינו מתפקד, לנוכח אחת מהנסיבות המצוינות בסעיף (כגון שמת, הוכרז פסול דין או נמנע מלמלא חובותיו) כפי שקרה בענייננו, וההורה השני זקוק לתמיכה או סיוע בדמות אפוטרופוס נוסף, שמינויו, כפוף לקיומה של סיבה מיוחדת לטובת הקטין כאמור בסעיף 30 לחוק.
-
סעיף 30 לחוק אשר נושא את הכותרת "סייגים לסעיפים 28, 29", מורה כי אפוטרופוס נוסף על הורה ימונה לקטין רק אם יש "סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין" ורק אם ניתנה להורה הזדמנות להשמיע טענותיו ביחס לכך. דהיינו, סעיף 30 לחוק מציב תנאי מהותי נוסף למינוי אפוטרופוס נוסף לפי סעיף 28 לחוק.
-
בבע"מ 369/21 פלונית נ' פלוני עמד בית משפט העליון על כך שדרישת המחוקק לקיומה של סיבה מיוחדת נובעת מתפיסה לפיה אין להתערב באוטונומיה ובפרטיות של התא המשפחתי בלא עילה מיוחדת ויוצאת דופן המצדיקה זאת. כל זאת, מהטעם כי:
״מינוי אפוטרופוס נוסף על הקטין פוגעת בזכותו של ההורה הטבעי להחזיק בילדו או לדאוג לצרכיו החומריים והרוחניים-תרבותיים״ (ראו לעניין זה בג״ץ 8906/04 פלונית נ׳ פלוני, [פורסם במאגרים].
-
עוד הודגש כי מותו של אחד ההורים, כשלעצמו, אין בו כדי להוות אותה ״סיבה מיוחדת״, וכן כי טובת הילד כשלעצמה אינה עילה יוצאת דופן ומיוחדת המצדיקה לבדה מינוי אפוטרופוס נוסף (ראו לעניין זה ע״א 212/85 פלוני נ׳ פלונים, פ״ד לט(4) 309, 315-314 (1985).
-
סעיף 30 לחוק האפוטרופסות קובע כי אם מונה אפוטרופוס נוסף לפי סעיף 28 או סעיף 29, יחולו הוראות סעיפים 45 ו-46 לחוק בשינויים המחויבים כאשר עניינם של סעיפים אלו הוא באופן חלוקת האחריות בין אפוטרופסים אחדים.
-
סעיף 45 לחוק האפוטרופסות קובע כי כאשר בית המשפט ממנה לאדם יותר מאפוטרופוס אחד לפי סעיף 28 או סעיף 29 לחוק, "יחליט בית המשפט אם להטיל את תפקידי האפוטרופסות על האפוטרופסים במשותף או לחלקם ביניהם".
-
סעיף 46 לחוק האפוטרופסות קובע הוראות שיחולו על אפוטרופסים שהוטלו עליהם תפקידי האפוטרופסות במשותף. כך, נקבע כי האפוטרופסים חייבים לפעול תוך הסכמה, בכל עניין שדעותיהם חלוקות בו, כפי שיחליט בית המשפט (סעיף 46(1)); כי פעולה של אחד מהם טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט (סעיף 46(2)), למעט בעניין שאינו סובל דיחוי שבו רשאי כל אחד מהם לפעול על דעת עצמו (סעיף 46(3)); וכי הם אחראים לאדם יחד ולחוד (סעיף 46(4)).
מן הכללים לעובדות המקרה בנידון דידן
-
למעשה השאלה שעורר תיק זה, היא האם על אף המלצות העו"ס בתסקיר ועמדת ב"כ היועמ"ש המתנגדת לבקשה, נסיבות המקרה מצדיקות מינוי התובע 2, מר xxx כאפוטרופוס נוסף על אימם, בהלימה לעיקרון טובת הקטינים.
-
כידוע, בחינת טובתם של קטינים אינה בגדר ידיעתו השיפוטית המובהקת של בית המשפט. לפיכך מינוי מומחה מטעם בית המשפט, לרבות על דרך עריכת תסקיר עו"ס לסדרי דין מהווה לחם חוקם של בתי המשפט לענייני משפחה (ראו לעניין זה בע"מ 786/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (פורסם במאגרים, 17.4.18), כשהלכה פסוקה היא כי לחוות דעת מומחה יש ליתן משקל רב (ראו לעניין זה בע"מ 7204/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם במאגרים, 22.2.11)).
-
ככלל, יאמץ בית המשפט את המלצת המומחה שמינה, זאת אלא אם כן קיימים טעמים בעלי משקל ומשכנעים המצדיקים סטייה מאותה המלצה (ראו לעניין זה בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים, 2.5.05)).
-
כפי שכבר צוין לעיל בפתח הדברים, הרי שלאחר שנחשפתי לצדדים באופן בלתי אמצעי ולאחר שהתעמקתי בהמלצות ומסקנות התסקיר, אני סבור כי דין התביעה להתקבל וזאת מן הנימוקים שלהלן.
-
לטענת התובעים טובת המשפחה כולה היא בהיעתרות לתביעה כביטוי לרצונם הפרטי והחופשי של הצדדים אשר עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים.
-
בספרו של פרופסור פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל (כרך שני, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר), תשמ"ו, 217-218, הוזכרה הגישה לפיה יש לבחון טובתם של הקטינים במאוחד עם טובת המשפחה כולה.
-
יישומה של גישה זו בא לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון, ראו לעניין זה ע"א 2266/93, פלוני, קטין נ' פלוני (פורסם במאגרים, 22.2.95) שם נקבע כדלהלן:
"אין טעם ומשמעות לניתוק האינטרסים של הילד מן המכלול המשפחתי הרחב... עולמו מושפע מהתייחסות המבוגרים אליו. כל החלטה המבקשת לפעול לפי טובתו של הילד, מן ההכרח שתתן את דעתה על התגובה הצפויה של המבוגרים כלפי החלטה זו. התעלמות מתגובה צפויה כזאת עלולה, בסופו של חשבון, להביא למצב שכתוצאה ממנו הילד עלול דווקא להינזק" (שם, עמ' 240).
-
לאור האמור, פסיקה שלא תיקח בחשבון את טובת התא המשפחתי במכלול הרחב, תוך התבוננות בטובת הקטינים באופן מנותק מהקשר של הקטינים עם הוריהם (בין אם הם הורים ביולוגיים ובין אם לאו) חוטאת למטרה הכללית והיא הבטחת טובתם של הקטינים בהכרעתו של בית המשפט.
-
במקרה שלנו סבורני כי בבחינת טובתם של הקטינים יש להביא בחשבון גם את טובת המשפחה כולה, ובמקרה זה את השלכות הקשר של התובעת 1 עם בן זוגה ב-8 השנים האחרונות, אשר כפי שעולה הן מהתסקיר והן מהתרשמותי מעדותו של התובע 2, פועל במשותף עם האם. למעשה המבקשים הציגו חזית אחידה ומגובשת שיש בה כדי להיטיב עם הילדים ולייצר עבורם תא משפחתי נורמלי ותקין.
-
יש לציין כי בהתאם לאמור בתסקיר העו"ס נוכחותו של התובע בחייהם של הקטינים מיטיבה עימם, התובע 2 מגדל את הקטינים כאילו היו ילדיו, דואג לבריאותם ולחינוכם ומבקש להעשיר את עולמם ולדאוג לעתידם ונראה כי כל השפעתו על התא המשפחתי הינה השפעה חיובית. בנוסף צוין כי התובע 2 מסייע לאם למתן את תגובותיה שיכולות להיות אימפולסיביות.
-
עוד ובנוסף ציינה העו"ס כי הקשר של התובע 2 עם הקטינים טוב; הקטינים רואים בתובע 2 כאביהם, התובע 2 דואג להם לכל צרכיהם, מלווה אותם לטיפולים רפואיים, מבלה עימם והם משתפים אותו בקשיים שעוברים עליהם.
-
באשר לאב הביולוגי ציינה העו"ס כי נעשה ניסיון לפנות אל האב לקבלת התייחסותו, אך האב הביע את התנגדותו לבקשה וניתק את הטלפון, כאשר הוא לא ענה לשיחות העו"ס לאחר מכן.
-
מכאן שאין חולק כי הקטינים רואים בתובע 2 כהורה משמעותי עבורם מזה כשמונה שנים, לכל דבר ועניין באשר הוא זה שמספק עבורם את המעטפת הגשמית והרגשית שלה הם כה זקוקים. למעשה לא רק מבחינה ערכית וחינוכית אלא גם מבחינה סוציולוגית, שהתובע 2 ממלא חלל שהותיר האב הביולוגי בדמות יחסי אב. מכאן שהגם שהוא אינו הורה מלשון "הריון" במשמעותו הביולוגית של המושג, הוא עדיין ראוי להכרה לא רק של המשפחה עצמה אלא גם מבחינה משפטית וציבורית במעמדו.
-
יוצא אפוא לענייננו כי כל פסיקה הסותרת הלך הרוח והמחשבה של התובעים תביא בהכרח לפגיעה בעקרון "השלם גדול מסך חלקיו", ולא נותר אלא לקבל את דברי ב"כ התובעים בדיון האחרון ולפיהן: "יש אדם שהפך להיות אב, לא אומר בעל כורחו, אך הוא עושה את זה באהבה." (עמ' 5 ש' 3 לפרוט').
לסיכום
-
לאור המפורט לעיל, סבורני כי נוכח האמור לעיל יש הצדקה, ואף הכרח, לסטות מהמלצות הגורם המומחה בענייננו המלצות העו"ס לסדרי דין בבחינת טובתם של הקטינים.
-
בנידון דידן, ניכר כי הקטינים חיים בתא משפחתי מכיל, מיטיב ומשמעותי (ראו לעניין זה תסקיר העו"ס) ועל כן דחיית התובענה אינה משום הבטחת טובתם. זאת, בשים לב כי התובע 2 פועל כלפי הקטינים כאילו היו ילדיו.
-
מכאן שלא זו בלבד שדחיית התביעה תגרור המשך סרבול והתנהלות למול מוסדות החינוך ומוסדות הבריאות שאינם לטובת הקטינים או המשפחה כולה, אלא שתחת הכרה של בית המשפט בתפקיד החשוב אותו ממלא התובע 2 בחייהם של הקטינים וחיזוק מעמדו בעיני הקטינים במתן גושפנקא משפטית לאותו המעמד, בית המשפט ימצא לנכון להימנע מיישום ופרשנות של הוראות החוק והפסיקה שיש בהם כדי להתעלם ממצב בחיק המשפחה.
-
טעם נוסף להורות על קבלת התביעה טמון בעובדה כי האב הביולוגי נעלם מחייהם של הקטינים וכי בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 7.5.20 סמכויות האפוטרופסות ייוחדו לאם אשר מתמודדת עם גידול הקטינים והמורכבות בגידולם על כל המשתמע מכך לבדה מזה כחמש שנים וזאת על אף שהתובע 2 מעוניין ויכול לסייע לה. לפיכך אין כל הצדקה כי לא יינתן סעד העולה בקנה אחד עם הבטחת טובתם של הקטינים וצרכיהם בנסיבות המיוחדות של מקרה זה.
-
כמו כן, שיקול נוסף שיש בו כדי לתמוך בבקשת התובעים הינו הקשר הלקוי של האם עם המסגרת החינוכית של הקטין xxx. מעיון בתסקיר העו"ס עולה כי הקטין xxx סובל מקשיים רגשיים, פחדים ובעיות התפתחות ומכאן שישנה חשיבות לשמירה על קשר תקין עם מסגרות החינוך.
-
העו"ס ציינה בתסקיר כי האם אינה עונה לטלפונים מטעם בית הספר וכי הקשר של האם עם הצוות החינוכי מתקיים רק דרך הודעות מאחר והאם אינה מסתדרת עם מנהלת בית הספר וכי עם התובע 2 יש אומנם קשר, אלא שמאחר והתובע 2 אינו אפוטרופוס של הקטין בית הספר אינו משתף אותו בהליך קבלת ההחלטות.
-
עוד ציינה העו"ס בתסקיר מטעמה כי על אף הקשיים של האם להתנהל בבית הספר של הקטין והמורכבות בכך שכל הטיפול בקטינים באחריותה, היא לא מצאה סיבה למנות את התובע 2 כאפוטרופוס נוסף. אפס, היא סייגה דבריה באומרה כי ניתן לשקול מתן הוראה למסגרת החינוך לאפשר לתובע 2 להיות שותף עם האם במידת הצורך מול בית הספר. כל זאת, כאשר מדובר בבקשתה המפורשת של האם על מנת לסייע לקטינים ולתקשורת בונה וחיובית בין האם לצוות בית הספר.
-
אין חולק כי ככל והתובע 2 ימונה כאפוטרופוס נוסף הדבר יקל על האם בהתנהלות היום יום לרבות בניהול הקשר עם צוותי ההוראה, ליווי הקטין לטיפולים רפואיים ורגשיים ועוד, והעו"ס אף ציינה זאת בתסקיר אך לדבריה ובניגוד לדעת בית המשפט אין זו עילה למינוי אפוטרופוס נוסף.
-
נימוק אחרון המטה את הכף לטובת קבלת התביעה הוא שהסעד המבוקש הינו הפיך שכן מינוי אפוטרופוס נוסף לקטין או לבגיר אינו סעד מרחיק לכת. כל זאת, בשים לב כי אם וככל שיהיה צורך בביטול האפוטרופסות הרי שמצופה מהצדדים כי יפעילו סמכויותיהם וחובותיהם בהתאם להוראות הדין החל לרבות בקשר עם פיטורי או התפטרות האפוטרופוס כמפורט בסעיפים 60 -61 לחוק.
-
לא למותר להוסיף ולציין כי התובעים הופיעו בפני ונחקרו על ידי לפרוטוקול כך שניתנה לי ההזדמנות להתרשם מהם באופן ישיר. האם השיבה לשאלותיי כהאי לישנא תוך שהיא מסבירה עצמה היטב גם בהתייחס לשאלות קשות הנוגעות לפנייתה לבית המשפט ומסבירה מדוע הצו המעודכן נשוא התביעה כל כך חשוב עבורה ואף יותר מכך עבור הקטינים:
"ש. בית המשפט כבר לפני מספר שנים נתן הוראה שאת מוסמכת לחתום בעניינים הנוגעים בין השאר לחינוך ולבריאות של הילדים בלי להזדקק לחתימת האב הביולוגי. זה לא מסייע?
ת. לא, מכיוון שראשית xxx שמה המון רגליים למעבר בי"ס חצי שנה לא נתנו לי הסכמה להעביר את הילד. הם רצו חוות הדעת ועניינים. לבי"ס לא מספיק אישור בית המשפט שיתייחס אליי כמוסמכת בלעדית עובדה שבחודש 9/24 xxx ישב בבית חודש כי לא רצו להעביר אותו בי"ס.
ש. אני עדיין לא מבין איך זה נוגע לעניין משפטי.
ת. אסביר, לילד יש בעיות רגשיות קשות ולא הייתה הסכמה שיעבור לבי"ס שיקל ויתן לו מענה.
ש. הסכמה של מי.
ת. לבי"ס שיהיה לו טוב ויתן לו מענה רגשי.
ש. למה את מסיקה שזה קשור באיזה שהיא בעיה עם צו של בית המשפט שאומר שאת מוסכמת לחתום בעניין הילדים.
ת. עובדה שזה לא היה, ועובדה שכל ספטמבר הוא ישב בבית.
ש. היה עוד משהו.
ת. אני פחות זמינה כי מלמדת רוב שעות היום ולא גמישה בימים ושעות.
ש. איך זה גרם לבעיות מול מערכות החינוך.
ת. שלא יכולתי לצאת לשיחות, מפגשים
ש. אם בן הזוג היה מגיע לשיחות .
ת. הם לא נותנים ... בבי"ס בxxx גירשו את xxx כי אין לו אישור של בית המשפט.
ש. ספרי מתי זה היה.
ת. בתחילת מאי 24.
ש. היה עוד מקרה כזה.
ת. היו כמה מקרים שxxx בא לבי"ס על מנת לתמוך ולעזור ולא ניתנה לו אפשרות להיכנס לפגישות.
ש. דיברת עם xxx על זה.
ת. בטח, כל הזמן אנו מדברים. xxx נמצא עם הילד יותר משאני נמצאת אתו.
ש. מה לגבי ענייני בריאות.
ת. זה אותו סיפור שxxx היה צריך לעבור ניתוח כי שבר את הרגל, ועד שלא הגעתי לא היה ניתן לעשות שום דבר. בד"כ מתקשרים ישר לxxx ולא אליי.
ש. כי לילד יש מספר טלפון של xxx.
ת.כי xxx זמין ואני לא.
-
ובהמשך הדיון גם מצאתי לנכון להפנות מספר שאלות לתובע 2 בהתייחס לצורך בצו כדי לחזק את מעמדו למול הרשויות, להקל על המשפחה בהתנהלותה למולם וכן לגבות את תפקידו החשוב גם בעיני הקטינים הזקוקים לעזרתו כדבר שבשגרה:
"ש. מדוע אתה סבור שקבלת סמכויות במקביל לבת זוגתך זה דבר שייטיב עם הילדים.
ת. מה שקרה במהלך הזמן שאני עם הילדים, אני פעיל מאוד עיקרי בנושא של חינוך, אני יותר זמין ויותר מגיע, והילדים עצמם דורשים שאני אגיע, הם מרגישים יותר כוח כשאני מגיע....
ש. תן דוגמאות.
ת. עם xxx הייתה בעיה עם מנהלת בי"ס xxx, xxx בעצמו דרש שאני אגיע, וישבתי שם עם המנהלת כשבאתי לסדר ולעזור היא הפילה עליי דברים שהחזקתי עצמי לא לענות בצורה לא יפה. xxx החזיק לי את היד כל כך חזק ולא הסכים לשבת ליד המורה שלו אפילו, הוא הרגיש בטחון. אני עם xxx מגיל שנתיים מהגן ואם זה ברמה של לחתל אותו עד היום שאנו עושים הכל ביחד.
ש. ספר מה אתה עושה ביום יום.
ת. עצמאי בתחום המערכות מתח נמוך, אזעקה. אני עובד בכל הארץ לפי קריאות.
ש. תוכל לספר על מקרים שהתמודדת איתם עם xxx.
ת. לא מזמן היה משהו עם היועצת שהיא דיברה אתה וxxx לא יכלה להגיע, היה סיפור שxxx דיברה עם היועצת על משהו שלא היה טוב לה והיה לה קשה במתמטיקה, לקחתי לה מורה פרטי שנה שעברה וגם השנה, ואני זה שהיה דין ודברים בין הרווחה העו"סית לxxx, שלא יכלה להגיע, ואני כן הגעתי, והשיחה הייתה אתי והגענו למסקנות איך לטפל ודיברנו עם xxx ולקחנו לה מורה אחר והכל הסתדר. ז"א שכל דבר אני צריך במלחמה עם הגופים כיוון שאין לי אישור, הם עושים לי טובה כביכול שמדברים איתי. אני עושה את זה למען הילדים שיהיה יותר קל ביום יום. הקשר שלי עם הילדים ללא ספק הכי טוב שיש, אני מקבל אותם כילדים שלי. "
-
מכאן שלהתרשמותי, התובע 2 הינו דמות חיובית וטובה בחיי הילדים והוא שכנע אותי בכנות כוונותיו לגידול הילדים במשותף ולחינוכם כהלכה ולא מצאתי בו כל פגם, ולו הקל ביותר, שיש בו לגרום לחשש לפגיעה אפשרית בילדים.
-
למעשה דווקא עצם ההתעלמות מהמציאות המורכבת של המשפחה היא שעלולה לפגוע בה ולכן גם הצורך לחזק ולשמר את מעמדו של הנתבע 2 בעיני הילדים והרשויות, המחייב להכיר בתפקידו ההורי ובמעמדו הן למול הרשויות והן למול הקטינים כאפוטרופוס עליהם לכל דבר ועניין.
ההתייחסות להורה שאינו ההורה
הביולוגי המגדל ילדים בראי ספרות חז"ל
-
בטרם נעילת שער, מן הראוי להתייחס קמעא לנידון דידן בפריזמה של ספרות חז"ל. יוער כי בעוד שאומנם ההתייחסות להורה "המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו" מופיע מספר פעמים בספרות חז"ל, הרי ששימוש שחז"ל עושים דווקא במושג "הורה" נעוץ בדמות של יחסי אב וילד דווקא מבחינה חברתית, ולאו דווקא במשמעותו הביולוגית.
-
עוד יצוין כי כל אימת שהוא מוזכר הרי שהדבר נעשה דווקא בקונטקסט של דברי אגדה.
במסכת סנהדרין (דף י"ט ע"ב) מובא לענייננו:
"רבי יהושע בן קרחה נמי (גם כן) הכתיב (הרי כתוב) "את חמשת בני מיכל בת שאול אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה! (כלומר) מירב (אומנם) ילדה (אך דווקא) (ו)מיכל גידלה. לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (התוספות בסוגריים שלי א.ק.)
-
יוצא אפוא מהגמרא כי מי שגידל את הילד נחשב למעשה כהורה של הילד. עם זאת, הגמרא מביאה דוגמאות נוספת מהן ניתן לחדד עיקרון חשוב זה:
"רבי חנינא אומר מהכא (מכאן) (רות ד, יז): 'ותקראנה לו השכנות שם לאמור יולד בן לנעמי' וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה! אלא רות ילדה ונעמי גידלה לפיכך נקרא על שמה.
רבי יוחנן אמר מהכא (מכאן) (דבה"א ד, יב—יח) ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור וגו' אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח (לו) מרד" ... וכי בתיה ילדה? והלא יוכבד ילדה! אלא יוכבד ילדה ובתיה גידלה לפיכך נקרא על שמה.
רבי אלעזר אמר מהכא (תהלים עז, טז): "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה" וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד! אלא יעקב ילד ויוסף כילכל לפיכך נקראו על שמו.
אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה" וכתיב "ואלה שמות בני אהרון" לומר לך אהרון ילד ומשה לימד ולפיכך נקראו על שמו"
-
יושם אל לב כי אומנם שלושת דוגמאות הראשונות מדגישות כולן מקרים בהם אם אחת ילדה והשנייה גידלה, ועליה הכתוב אומר "כאילו ילדה אותם בעצמה". ואולם, בשתי הדוגמאות האחרונות ראינו פירוט של אותם מעשים, כדוגמת יוסף שכלכל את אחיו לאורך שנות הרעב בארץ מצרים, ומשה רבינו שלימד את בני אהרון תורה. גם לגביהם מדגיש המדרש ומיחס להם את התיאור "כאילו ילדו".
-
יוצא אפוא לענייננו כי כאשר אדם נותן לאדם אחר קיום פיזי כמו יוסף שכלכל את אחיו, וגם תמיכה רוחנית כמו משה שלימד את בני אהרון תורה, הרי שלשיטת חז"ל הדבר מאפיין את מערכת יחסים שבין הורה לילדיו.
-
לית מאן דפליג כי מערכת היחסים בין אב לבנו מאופיינת באמצעות נתינת אותה מעטפת של הגנה הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית ורגשית לילדיו על בסיס היותם בשר מבשרו ומי שהוליד אותם. לכן ברור כשמש כי מי שעושה את הדברים הללו בעבור מישהו אחר נתפס בראי חז"ל כאילו הוא מולידו של אותו אדם. ואולם, כאשר מסיבות כלשהו האב הביולוגי אינו מתפקד באופן שידאג לספק את אותם צרכים כה בסיסיים של הקטינים אלא אדם אחר, הרי שאותו אדם נמשל בעיני חז"ל לאביהם הביולוגי של הילדים.
סוף דבר
-
אשר על כן, התוצאה היא שהתביעה מתקבלת וצו למינוי התובע 2 כאפוטרופוס נוסף לקטינים, בהלימה למפורט בסעיף 38 לחוק יינתן במקביל לפסק הדין ובדף נפרד על מנת להגן על פרטיותם של הצדדים
בית המשפט מאחל לשני ההורים הרבה בריאות ונחת בגידול הילדים לאורך ימים ושנים.
אין לפרסם פסק הדין עם פרטים מזהים כלשהם.
המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ח' אייר תשפ"ה, 06 מאי 2025, בהעדר הצדדים.
