פלונית נ' נוג'יידאת ואח'

1.התובעת, ילידת שנת 1946, עולה חדשה ממדינות חבר העמים, טופלה במרפאת שיניים "המרכז לבריאות השן" (להלן: "המרפאה"), על ידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע"), המשמש כבעלים של המרפאה, לטיפול משקם.

טענות התובעת

2.על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2008 פנתה התובעת למרפאה למטרת טיפול משקם בשיניה. הנתבע ביצע למטופלת טיפולי שורש בשיניים, החדיר שתלים לשתי הלסתות והתקין גשרים. עם התקנת הגשרים הבחינה התובעת כי אין התאמה בין הגשר בלסת העליונה לגשר בלסת התחתונה. התובעת שבה לטיפול, והנתבע התקין גשר חדש במקום אחד הגשרים. אולם, גם בעשותו כן לא השתפר מצבה, לכן החליף הנתבע את הגשר בלסת הנגדית. כך החליף הנתבע, לסירוגין, 4 פעמים את הגשרים, שמצויים היום בידי התובעת.

3.לטענת התובעת, בשנת 2011 נשר הגשר שהיה מותקן בלסת העליונה. לאחר נשירת הגשר, עקר הנתבע, שן טוחנת בצד ימין ועוד שתי שיניים בקדמת הלסת, מבלי שהסביר לה את סיבת העקירה. במקום שתי השיניים שנעקרו בקדמת הלסת, החדיר הנתבע שתלים. כמו כן, הגשר שהותקן אחר כך, היה קצר יותר מהגשר המקורי, משום שלא הותקן שתל במקום השן שנעקרה. לאחר החזרת הגשר למקומו, לא נסגרו השיניים כראוי, בנוסף , ציפוי החרסינה החל להישבר בכתרים השונים. וכך היה על הנתבעת לחזור למרפאה פעמים רבות לביצוע התיקונים.

4.לטענתה, עד היום סובלת התובעת מניידות הגשר העליון בצד ימין. עקב הסגר הלקוי היא אינה מסוגלת לטחון מזון וניזונה ממזון רך ונוזלי בלבד. בנוסף לכך, סובלת התובעת משברים לא אסתטיים בציפוי החרסינה, הגורמים לה לבושה בחשיפת שיניה, כאשר כל אלה ועוד, מקורם בטיפול הלקוי שקיבלה מהנתבע.

5.נוכח מצבה, תאלץ התובעת לחזור על הטיפול מראשיתו, ולתקן את מלוא הנזקים המשמעותיים שנגרמו לה, כתוצאה מהטיפול הרפואי הלקוי שהוענק לה על ידי הנתבע.

6.לביסוס טענותיה, צרפה התובעת חוות דעת רפואית של ד"ר אלי סימון (להלן: "ד"ר סימון"), שבדק את התובעת ביום 10/11/14. תוכן חוות הדעת תובא בהמשך פסק הדין.

7.לטענת התובעת, הפרו הנתבע והמרפאה, את חובת הזהירות כלפיה, והתרשלו בטיפול שנתנו לה. לטענת התובעת, המרפאה חבה באחריות שילוחית כלפי עובדיה. עוד נטען בכתב התביעה, שהמרפאה והנתבע, מנעו מהתובעת מידע חיוני ובכך שללו את זכותה לאוטונומיה על גופה.

8.התובעת עתרה לפיצוי כספי בשל נזקיה.

טענות הנתבעים

9.הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף. הכחישו את טענות התובעת הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. עוד הכחישו את העובדה שהתובעת הייתה מטופלת בשנת 2008 על ידי הנתבע.

10.לטענתם, הטיפולים נעשו בהתאם לכרטסת הטיפולים, בהסכמת התובעת, ובהתאם ל-"אמנת השירות המקובלת". כן נטען כי הרישומים נעשו כדין ובהתאם לחוק זכויות החולה.

11.לטענתם, יש לבדוק האם הנזק שלו טוענת התובעת, נגרם מטיפול שקיבלה התובעת במרפאות אחרות, שכן היא מעולם לא התלוננה על איכות הטיפולים. בעייתה של התובעת, כך על פי כתב ההגנה, שלא הקפידה על היגיינה דנטלית, דבר שמסכן ומפריע לבריאות ושיקום השן, וסבלה מבעיית שחיקת שיניים נירומוסקולירית, שבשלה, התרסקו הכתרים.

12.לטענתם, הטיפולים המצוינים בכרטסת התובעת הנם סבירים ומקצועיים כפי שנדרש מרופא שיניים. באשר לגשרים שהותקנו, נטען כי התובעת הייתה מרוצה מאיכות הטיפול והגשרים שהותקנו, לאחר בדיקת מידות ואבחון מקצועי כנדרש, ולאחר הטיפול, הם נסגרו בצורה טובה. כן טענו כי, מעולם לא נמנע מהתובעת מידע רפואי, הטיפול נעשה בשקיפות מלאה ותוך הסכמה מדעת.

דיון

13.השאלות השנויות אפוא במחלוקת בין הצדדים הינן האם הייתה רשלנות רפואית בטיפול בתובעת, או שמא מדובר בפרקטיקה המקובלת; ואם כן, מהו היקף הנזקים שנגרמו לתובעת ומהו הפיצוי הראוי בגינם.

חוות הדעת הרפואית מטעם התובעת

14.ד"ר סימון, מומחה לכירורגיית הפה והלסתות, בדק את התובעת ביום 10/11/14, והגיש חוות דעת נסמכת על המסמכים; כרטיס טיפולים במרפאה החל מתאריך 27/4/09 (להלן: "כרטיס הטיפולים"), צילומי רנטגן פנורמי מיום 7/10/10 ומיום 17/11/14, וכן על דברי התובעת. על פי חוות הדעת, תלונות התובעת במועד הבדיקה הן; אינה מסוגלת לטחון מזון, ציפוי החרסינה במספר מקומות שבור, והיא מתביישת לחשוף את שיניה, הגשר העליון בצד ימין נייד.

15.חוות הדעת מפרטת את ממצאי הבדיקה של ד"ר סימון, הן של בדיקת הפה על ידו, במהלכה מצא, בין היתר, כתרים מגושמים ואינם מתאימים לשולי המבנים, קטע ימני של גשר משן 13 עד כתר 16 נייד ויוצא ממקומו, שברים של ציפוי חרסינה ועוד, והן ממצאי צילומי הרנטגן.

16.עוד נמצא בחוות הדעת של ד"ר סימון, התייחסות מפורטת לכרטיס הטיפולים, לפיה, כרטיס הטיפולים אינו מייצג טיפולים שנעשו החל משנת 2008, אין תכנית טיפול חתומה על ידי התובעת, העדר רישום טיפולים או רישום חלקי בלבד של טיפולים. לדעתו, הרישומים המועטים הקיימים אינם תואמים את העובדות.

17.מסקנתו, שהגשר בלסת התחתונה הותקן בניגוד להנחיות הספרות הרפואית, שלא יותקנו כתרים על שיניים בהן קיימים טיפולי שורש שלא על פי כללים מקובלים, והגשר נסמך על שיניים בהן זיהה טיפולי שורש לקויים. את הגשר יש להוריד ולבצע חידוש של טיפולי השורש בשיניים 44,45,47. עוד קבע, כי הגשרים בשתי הלסתות נעשו בניגוד להנחיות הספרות הרפואית, כללים מקובלים ורופא סביר, גם שני הגשרים נוצרו עם סגר לקוי, את שני הגשרים יש צורך לפרק ולהתקין במקומם גשרים חדשים. עוד קבע ד"ר סימון, שבשל הכנה לקויה של כתרים בשיניים 17,21,22, נפגעו השיניים והיה צריך לעקרן. התובעת זכאית להתקנת שתל, מבנה וכתר במקום שן 17.

חוות הדעת הרפואית מטעם הנתבעים

18.ד"ר אורי בלנק (להלן: "ד"ר בלנק") מומחה בכירורגיית פה ולסתות, בדק את התובעת בחודש ינואר 2016, והגיש חוות דעת נסמכת על כתבי הטענות, צילומים פנורמיים דיגיטליים שנשלחו על ידי בא כוח התובע (כך בחוות הדעת), מכתב עליו חתומה התובעת ורשומה רפואית חלקית.

19.בבדיקתו מצא ד"ר בלנק, בין היתר, שברים בחרסינה לכל אורך הגשר, הגשר אינו מודבק וניתן להוציאו, עיוות של שולי מתכת במספר רב של מקומות, הסגר לקוי והגיינה אורלית לקויה עם רובד רב ודלקת חניכיים.

20.על פי חוות הדעת, עמדו לרשות ד"ר בלנק סדרה של צילומים פנורמיים דיגיטליים, חלקם ללא תאריכים, שהאחרון בהם מתוארך מחודש נובמבר 2014. על פי הצילומים קבע ד"ר בלנק, שבשן 27 שולי הכתר אינם מתאימים, וטיפולי השורש סבירים, למעט שן 47 עם טיפול שורש לקוי.

21.כך נקבע בחוות הדעת "הגב ק' טופלה במרפאה זאת בידי מספר רופאים. הרשומה הרפואית חסרה מאוד ולא ניתן להסתמך עליה...מבדיקה קלינית ורנטגנית של הגב' ק' עולה התמונה של טיפולי שיניים שכשלו. עובדתית גב' ק' מסתובבת עם גשרים שבורים לא מותאמים ולא מודבקים".

22.ד"ר בלנק קבע שיש לבצע שיקום כלל של 2 הלסתות מחדש, ביצוע שתלים, טיפולי שורש, כתרים, כמפורט בחוות דעתו, בעלות כוללת של 105,000 ₪.

הרשומה הרפואית/כרטיס הטיפולים

23.בטרם אדון בשאלת האחריות, אפתח בנושא הרשומה הרפואית, המשליכה ישירות על שאלת נטל הראיה.

24.עיון בכרטיס הרפואי שנוהל על ידי הנתבעים, צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת, ומעיון בחוות הדעת שהוגשו לתיק על ידי הצדדים, בנוגע לרשומה הרפואית, עולה תמונה ברורה כי הכרטיס הרפואי שנוהל על שמה של התובעת - לוקה בחסר.

25.המומחה מטעם התובעת, ד"ר סימון כתב בסעיף 7 (2) לחוות דעתו, כי הנחיות משרד הבריאות בדבר ניהול רפואי של מרפאות שיניים, מחייבות את הרופא לרשום בכרטיס הטיפולים אנמנזה רפואית מלאה, ממצאי בדיקות ותוכנית וטיפול כולל חלופות אפשריות. על הרופא לקבל את הסכמת המטופל לתוכנית הטיפול שנבחרה. כמו כן חייב הרופא לרשום בכרטיס הטיפולים את פירוט הטיפולים המצטברים שניתנו למטופל. הרופא מחויב להדביק בכרטיס הטיפולים מדבקה עם פרטי השתלים שהותקנו למטופל. כמו כן חלה חובה לשמור את כל הרשומות הרפואיות לרבות תצלומי רנטגן , משך 20 שנה.

26.ביחס למקרה בו עסקינן, קבע ד"ר סימון בחוות דעתו כי, הרישום של חלק מהטיפולים אותם עברה התובעת הוא חלקי בלבד, למשל, נעשו טיפולי שורש ללא רישום של פירוק הגשרים ורישום של מידות תעלות השורש כנדרש, כן קבע כי, בהתאם לרישומים, לא בוצעה הדבקת גשרים חזרה למקומם, ואם בוצעה, אין רישום של סוג הדבק בו נעשתה ההדבקה. אין רישום של עקירת שיניים 17,21,22 והסיבה לעקירתן, אין רישום מדוע הושאר שתל בעמדה 46 שהוא קבור בלסת ואינו מופעל. הרישום לפיו הותקן כתר בודד על השן 34, אינו תואם את העובדות, שכן הכתר על שן זו הוא חלק מגשר שלם בן 16 יחידות ולא ניתן להתקינו בנפרד.

27.מסקנת ד"ר סימון בחוות דעתו הייתה כי, כרטיס הטיפולים ערוך בניגוד להנחיות משרד הבריאות וחוק זכויות החולה וממה שנדרש מרופא סביר, שכן הרופא לא שמר את הרישומים כנדרש ולא העבירם למטופלת בהתאם לדרישתה. לדידו, הרישומים הקיימים אינם תואמים את העובדות, וקיים ספק לגבי מהימנותם ויש חשש כי נרשמו בדיעבד.

28.ד"ר סימון התייחס לחסר הרב ברשומות הרפואיות, במסגרת חוות הדעת בפרק דיון, סעיף 7 א (3) לרשומה הנושאת תאריך 14.10.09, וכך כתב:

"שמונה מתוך עשרה טיפולים, הרשומים בכרטיס הם טיפולים שלכאורה נעשו בתאריך 14.10.09"

ד"ר סימון הגדיר זאת בעדותו בעמוד 21 שורות 12-16 בפרוטוקול, כיום המרתון. הוא העיד כי הטיפולים היו צריכים להיות פרוסים לפחות לתקופה של חודשיים כך הוא השיב לשאלה בעניין זה :

" ש. נשאלת רבות לגבי הטיפולים ביום 14.10.09 איך אתה יכול להסביר שבאותו יום נעשתה הדבקה של גשר של כל כך הרבה יחידות ובו בעת נעשו 2 טיפולי שורש והשחזה, האם מבחינתך כרופא סביר, ניתן לעשות את הדברים האלה במקביל.

ת: בתאריך הזה ציינתי שהטיפולים האלה היו צריכים להיעשות לאורך זמן לפחות של חודשיים והם רשומים באותו יום אחד".

29.גם מומחה הנתבעים, ד"ר בלנק , כתב בפרק הדיון בחוות דעתו כי: "הרשומה הרפואית חסרה מאוד ולא ניתן להסתמך עליה".

30.בהתאם לנוהל בריאות השן (צורף כנספח לסיכומי התובעת), ובהתאם לסעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), נקבעה חובת ניהול ושמירה של רשומה רפואית. סעיף 17 לחוק זכויות החולה קובע כי, על מטפל לתעד מהלך הטיפול הרפואי ברשומה הרפואית. הרשומה תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל, מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל ועוד. בסעיף ב נקבע כך: "המטפל ובמוסד הרפואי – מנהל המוסד, אחראים לניהול שוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין."

31.הלכה היא, כי לרישום רפואי לקוי או חסר, עשויות להיות תוצאות במישור המשפטי המתבטאות בהעברת נטל הראיה, מקום בו לא ניתן להגיע למסקנות עובדתיות או לדון בשאלות עובדתיות – רפואיות, בשל היעדר רישום או היעדר תיעוד מספיק. חובת התיעוד משרתת הן את ההליך הרפואי, הן את ההליך המשפטי והן את זכויות המטופל, ובבסיסה עומד הצורך לאפשר טיפול טוב יותר למטופל, על ידי מעקב צמוד אחר הטיפולים שניתנים לו. בידי הרופא המטפל השליטה במידע על אודות מהלך הטיפול שבוצע במטופל, ועל כן ככל שהרופא אינו עומד בחובתו על פי הדין, התרופה לכך היא באמצעות המכשיר המשפטי של העברת נטל ההוכחה מכתפי התובעת לכתפי הנתבע. הטעם לכך הוא כי בשל העדרו של רישום רפואי התובע עלול למצוא עצמו בפני קושי ראייתי להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות, ולכן – ביחס לאותן עובדות שלגביהן נגרם הנזק הראייתי – יועבר נטל ההוכחה לנתבע. אם לא ישכנע כי העובדות הן כטענתו, העובדות תקבענה כפי שטען התובע (ראו ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור, פ"ד נח(5) 54).

32.אני מוצאת לנכון לקבוע, כי החוסר ברשומה הרפואית נגרם באשמת הנתבעים. מר אמין נוג'דאת, מנהל המרפאה, העיד כי תיקה הרפואי של התובעת, נגנב ממכוניתו ביום 6.2.12 (עמוד 31 שורות 26-30). ומפנה לנספח ה' לתצהיר התובעת, הודעה לב"כ התובעת מהמרפאה, כי התיק הידני של התובעת אבד וכי התובעת מופיעה בתיק הממוחשב רק מיום 27.4.09.

33.הטענה בדבר גנבת התיק הרפואי של התובעת, לא עלתה כלל במסגרת כתב ההגנה. עדותו של מר אמין נוגידאת אף סותרת את האמור בחוות דעת של ד"ר בלנק, שם כתב: "מעיון בכתב ההגנה עולה כי המתרפאה לקחה את התיק הרפואי באיזה שהוא שלב ממזכירת המרפאה כך שהרשומה החסרה הלא תקינה נובעת ממעשה של הנתבעת". לא ברור על מה הסתמך המומחה בעת שכתב את הדברים, שכן הדבר לא עלה בכתב ההגנה. ד"ר בלנק נשאל על כך בחקירתו, והשיב כך :

"ש: למה רצית לייחס באמירה שלך אחריות על האובדן של המסמכים הרפואיים לתובעת.

ת: הרושם שלי היה שיש בעיה בשיתוף פעולה מצידה.

ש: אתה כותב שהרשומה החסרה והלא תקינה נובעת ממעשיה של התובעת, מי ביקש ממך להטיל דופי בתובעת.

ת: זה מה שנאמר לי על ידי המרפאה.

ש: מי אמר לך את זה במרפאה.

ת: מנהל המרפאה".

34.משמע, לנתבעים יש גרסאות סותרות בקשר להיעלמותו של התיק הרפואי של התובעת, ויש בכך כדי להשליך על מהימנותם. הגם, שאם נכונה גרסת הנתבעים, לפיה, התיקים הרפואיים נשארו ברכב, בשל הצורך להציגם במסגרת חקירת מס הכנסה, והם נגנבו, הדבר חמור ומעיד על רשלנות הנתבעים, שכן לא יעלה על הדעת כי, תיקים רפואיים של מטופלים יישארו ללא השגחה. כמו כן, לא הוכח במסמך או בדרך אחרת, כי אכן נערכה חקירת מס הכנסה, וכי התיקים הרפואיים של המטופלים נדרשו להצגה במסגרת חקירת מס הכנסה.

35.הנה כי כן, נוכח החסר הראייתי, בשל התרשלות הנתבעת, אני סבורה כי יש מקום להחיל את ההלכה שנקבעה, בדבר היפוך נטל הראיה, מקום שהנתבעים גרמו לנזק ראייתי, ובעצם ההתרשלות נחסמה דרכה של התובעת להוכיח טענותיה, הרי שנטל ההוכחה מועבר לנתבעים, בכל הנוגע לרישום הלקוי של הרשומה הרפואית, שלגביה נגרם נזק ראייתי בעטיה של רשלנות הנתבעים.

שאלת האחריות

36.ככלל, אחריות בתביעות ברשלנות רפואית נקבעות על פי חוות הדעת הרפואיות המוצגות על ידי הצדדים. לא רק שהנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי הטיפול בתובעת לא היה רשלני, אלא, חוות הדעת של ד"ר בלנק, מטעם הנתבעים, אינה חולקת עם הקביעה כי התובעת קיבלה טיפול כושל ולקוי. כך נאמר בחוות דעתו: "מבחינה קלינית ורנטגנית של הגב' ק' עולה תמונה של טיפולי שיניים שכשלו עובדתית גב' ק' מסתובבת עם גשרים שבורים לא מותאמים ולא מודבקים".

37.נמצא, שגם לדעתו של ד"ר בלנק, מומחה הרפואי מטעם הנתבעים, הטיפול הרפואי שניתן לתובעת הוא רשלני. ד"ר בלנק מפרט בחוות דעתו את הליקויים השונים בטיפול הרפואי שניתן ומסביר מהו הטיפול הרפואי שנדרש במצב הנתון ועלותו. וכן פירט מספר טיפולים שהתובעת צריכה לעבור. את עלות השיקום מחדש העריך ד"ר בלנק בסך של 105,000 ₪. אדגיש, העובדה שהמומחה הרפואי מטעם הנתבעים מצטרף לקביעה כי הטיפול בתובעת כשל, מחזקת לאין ערוך, את גרסת התובעת, לפיה קיבלה טיפול רשלני על ידי הנתבעים ומביאה למסקנה שהנתבעים התרשלו בטיפול של התובעת.

38.במסגרת הסיכומים מטעם הנתבעים העביר ב"כ הנתבעים בקורת על חוות דעתו של ד"ר בלנק, במילים הבאות: "הנתבעים הגישו חוות דעת מאת ד"ר אורי בלנק אשר התייצב לחקירה, אמנם המומחה לא ביצע את הנדרש ממנו כפי שהיו אמור לתת חוות דעת" . בקורת זו, לפיה, ד"ר בלנק לא ביצע את הנדרש ממנו, מדברת בעד עצמה.

39.באשר ליתר הקביעות בחוות הדעת לרבות בשאלת הנזק, אומר כי בחנתי את חוות הדעת, חוות דעתו של ד"ר בלנק ערוכה באופן לא מקצועי, אינה מבוססת ומלאת פגמים. יתרה מכך, עדותו מלאה סתירות וקשיים הפוגעים במהימנותו כפי שיפורט להלן.

40.במהלך חקירתו נשאל ד"ר בלנק (בעמוד 48 שורות 8-10 לפרוטוקול) לגבי המסמכים שעמדו לרשותו ומשעומת עם הדברים , השיב כי מאחר שהתיק חסר, ביצע לה צילום רנטגן אצלו במרפאה. אציין, כי מידע זה לגבי הצילום שערך לתובעת עלה לראשונה במסגרת חקירתו של ד"ר בלנק שהעיד שהוא תמיד מצלם את מטופליו, אך לא מצא לנכון לציין זאת בחוות דעתו (ראה עדותו בעמוד 48 שורות 26-31 לפרוטוקול).

41.ד"ר בלנק לא הביא עמו את המסמכים שעמדו ברשותו לצורך כתיבת חוות דעתו. הוא אף לא הציגם מאוחר יותר, חרף העובדה שניתן צו על ידי בית המשפט ביום 15.8.18 להמציא לתיק בית המשפט את מלוא הרשומות הרפואיות שעמדו בפניו. ד"ר בלנק הגיב באופן לאקוני כי חוות הדעת נכתבה על סמך צילומים שסופקו לו. האומנם? בעדותו הוא העיד כי צילם את התובעת וכי הוא מצלם כל מטופל בטרם כתיבת חוות דעת (ראה עמ' 48 לעדותו), צילום זה נשאר עלום ולא הוצג לבית המשפט חרף החלטה המורה לו לעשות כן. המסקנה היא, או שהצילומים פועלים לרעת הנתבעים ועל כן הם אינם מציגים את הצילומים, או שהדברים שנכתבו במסגרת חוות הדעת של ד"ר בלנק אינם אמת ואין ברשותו צילומים כלל.

42.כך כותב ד"ר בלנק בחוות הדעת: " עמדו לראשותי סדרה של צילומים פנורמיים דיגטליים חלקם ללא תאריכים , הצילום המתוארך האחרון הינו מה- 11.14". הוא נשאל על כך בחקירה הנגדית:

"ש. כתבת שעמדו בפניך צילומים לא מתוארכים, כמה צילומים עמדו בפנייך כאלה.

ת. לא זוכר.

ש. מי העביר לך את הצילומים הלא מתוארכים.

ת. לא זוכר.

ש. ראיתי קצת שאתה עובד במרפאת שיניים.

ת. כן .

ש. יש אצלך צילומים לא מתוארכים.

ת. לא.

ש. למה ?

ת. חשוב שיהיו תאריכים , תיק מסודר.

ש. שאלת את הנתבעים איך זה יכול להיות שיש להם צילומים לא מתוארכים.

ת. כן .

ש. מה הם אמרו לך .

ת. שהרשומות אבדו להם"

43.נוהל בריאות השן בס' 11.4 ( צורף לסיכומי התובעת) קובע כך:

"11.4.1 צילומי רנטגן , בין אם צולמו במרפאה או מחוצה לה , מהווים חלק בלתי נפרד מהרשומה הרפואית.

11.4.2 כל צילום יצוין עם תאריך ביצוע ושם המטופל".

44.אין ספק, כי העובדה שנטענה בחוות הדעת, שהוצגו לד"ר בלנק, צילומים ללא תאריך עליהם התבסס בכתיבת חוות דעתו וזאת בניגוד גמור לנוהל בריאות השן, מלמדת על רשלנות רבתי בטיפול התובעת.

45.התייחסות ד"ר בלנק, לצילומים לא מתוארכים, כמו כן על צילום עלום ונסתר, שצילם ד"ר בלנק לטענתו את התובעת, צילום שכלל לא הוצג לבית המשפט, בחוות דעתו, מביאה אותי למסקנה, כי חוות דעתו של ד"ר בלנק אינה אמינה ואינה מבוססת על אדנים מוצקים. כך או כך, גם ד"ר בלנק קובע בחוות דעתו כי הטיפול בתובעת היה רשלני ויש לבצע טיפול משקם.

46.הנתבעים סומכים ידיהם על מסמך מיום 28.12.10, צורף לתצהיר הנתבע, שנאמר בו כך: "אני החותמת מטה ת' ק' ת.ז XXXXXX עשיתי טיפולי שיניים כפי שמפורט בכרטיס הטיפולים. אני סומכת על צוות המרפאה . מרוצה מהיחס ומאיכות הטיפולים שקיבלתי. אין לי ולא תהיינה לי טענות כל שהן בעתיד." ובכתב יד נכתב: "אני אבסוס איידן בעל תעודת זהות XXXXX קראתי את מה שכתוב למעלה ואין לי שום טענות על זה ואני מסכים ומאמין לכל צוות המרפאה.". התובעת מאשרת את החתימה על המסמך בעמוד 26 שורה 12 לפרוטוקול (להלן: "המסמך").

47.כאמור לעיל, העיד אמין, כי התיק הרפואי הידני של התובעת נעלם ונגנב מרכבו. על פי עדות הנתבע בעמוד 43 שורה 22, נאמר "מה שידני היה בתיק הידני ומה שממוחשב היה במחשב". עדות זו מעלה תמיהה רבה, הכיצד המסמך, מסמך ידני מהתקופה הרלוונטית לתביעה, נשמר ולא נגנב, שהרי התיק הרפואי כולו נגנב, מה שמעלה את החשש, שמא התיק הרפואי לא נגנב. הנתבעים לא נתנו הסבר מניח את הדעת בעניין זה. בנוסף, העובדה שהנתבעים החתימו את התובעת על המכתב מעידה, שהם חששו או ידעו שהטיפול שעשו לתובעת אינו תקין או רשלני, אחרת מדוע טרחו להחתים אותה על המסמך. מקריאת תוכן המסמך, לא עולה כי התובעת התחייבה שלא לתבוע את הנתבעים או לנקוט נגדם בהליכים משפטיים כאשר יתברר או יתגלה בעתיד שהטיפול שהעניקו לה, היה רשלני . על אחת כמה וכמה שהתובעת טופלה במרפאה גם לאחר שנחתם המסמך הנ"ל. כיצד התובעת יכולה לחזות אם הטיפול בהמשך יהיה סביר או שמא יהיה או רשלני. אני סבורה שאין לתת משקל משפטי למסמך, שלא התבררו נסיבות חתימתו והצרכים להם נועד לשימוש.

48.למעלה מהצורך, נוכח העובדה שאף חוות הדעת מטעם הנתבעים, אינה חולקת על הקביעה כי הטיפול בתובעת היה רשלני, בחנתי את עדויות הנתבעים בבית המשפט, וגם בהן מצאתי סתירות ותמיהות המקעקעות את מהימנות גרסת הנתבעים ומבססות את רשלנותם, זאת אל מול גרסת התובעת שאותה מצאתי מהימנה.

49.העיד בבית המשפט, מנהל המרפאה, מר אמין נוג'ידאת (להלן: "אמין"). מעדותו עולה כי הוא לא דאג לשמירה של הרשומות הרפואיות. אמין העיד כי תיקה הידני של התובעת נגנב ממכוניתו. אמין לא דאג לעשות ביטוח אחריות מקצועית לרופאים במרפאה, דבר שמעורר ספק באשר להתנהלות תקנית של המרפאה. אמין לא ידע להשיב מי הם הרופאים המטפלים במרפאתו, התחמק מתשובות לשאלות, האם יש פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לרופאים במרפאה, ותשובותיו לשאלות ב"כ התובעת היו כדלקמן : " אני לא מוסמך לענות על השאלה" וכיו"ב. מעדותו של אמין, עולה תמונה של ניהול רשלני של המרפאה, המהווה נדבך נוסף ברשלנות הנתבעים בטיפול בתובעת.

50.עדות הנתבע עשתה רושם שלילי על בית המשפט. מעדותו עולה כי לא ברור כלל לנתבע, מה נכתב בתצהירו ומה משמעות הביטויים בו, כך למשך בעדותו (בעמוד 44 שורות 7-8) לא ידע מהי אחריות שילוחית, לא ידע מהו המושג תו"ל (בעמוד 44 שורת 19-20). כמו כן בתצהירו קיימות טענות שעומדות בניגוד לרשומות הרפואיות שנערכו בזמן אמת (ראו סעיפים בתצהיר, 7-8 , 10, 11 ,13,15 , 16,18 ,22). לכך יש להוסיף את העובדה שהעד נשאל (בעמוד 42 שורות 24-27 ) אם שוחח עם מנהל המרפאה לאחר עדותו והלה השיב שכן, הוא אף הסביר שהוא דיבר אותו על כך שהוא נשאל על זכויות המטופל דבר המעלה חשש לתיאום גרסאות בין העדים. הנתבע התחמק בכל הנוגע לשאלות באשר לביטוח האחריות המקצועית שהיה ברשותו אם היה (ראה עמודים 36-37 ). כל אלה מעידים על העדר מהימנותו של הנתבע.

51.אל מול עדויות אלה, בחנתי את עדות התובעת ומצאתי כי עדות התובעת הייתה אמינה, קוהרנטית, עקבית ולא נסתרה בחקירה הנגדית. אני סבורה כי ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על גרסתה של התובעת כפי שהיא מובאת בתצהירה ובעדותה, באשר לטיפול שקיבלה. אני מוצאת את עדות התובעת מהימנה, לעומת עדויות הנתבעים אשר היו רצופות בפגמים, תמיהות וקשיים, ויש בכך לחזק את המסקנה, כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת והם אחראים לנזק שנגרם לה.

52.התובעת העידה בחקירתה, כי אמין ביצע חלק מטיפולי השניים שעברה במרפאה. בחקירה הנגדית של אמין, הוכחש הדבר. איני צריכה לקבוע בעניין זה לצורך מתן פסק הדין.

53.לסיום חלק זה, אני קובעת כי הנתבעים התרשלו בטיפול השיניים שנתנו לתובעת, והם אחראים לנזקים שנגרמו לתובעת בשל הטיפול הרשלני.

חוות דעת מומחה התובעת לעניין הנזק 

54.לאחר עיון מעמיק בחוות הדעת וכן בחקירות המומחים, אני מוצאת לנכון לקבל את חוות דעתו של ד"ר סימון במלואה בשאלת הנזק.

55.ד"ר סימון קבע בחוות דעתו, כי הגשר שנעשה בלסת תחתונה נסמך על שיניים שבהן זוהו טיפולי שורש ליקויים. כן קבע כי הגשרים בשתי הלסתות נעשו בניגוד להנחיות בספרות הרפואית, את שני הגשרים יש לפרק ולהתקין במקומם גשרים חדשים. כן קבע כי הגשרים נוצרו עם סגר לקוי ויש לפקק ולהתקין אחרים. כן קבע בחוות הדעת כי בעקבות הטיפול הרשלני שקיבלה התובעת מד"ר מהנתבע נותרו לה נזקים משמעותיים ויהיה עליה לעבור טיפול רפואי מתקן. ד"ר סימון קובע כי בגין אובדן 3 שיניים עקב הטיפול הלקוי , זכאית התובעת לנכות צמיתה בשיעור של 3/4 אחוזים לפי ס' 74 (1) (ד) (ה)(ח).

56.חוות הדעת מטילה את מלוא האחריות על הנתבעים וקובעת כי הטיפול בתובעת היה רשלני וכושל. כמו כן חוות הדעת מדגישה את משמעות אובדן הרשומות הרפואיות וניהולן הלקוי. אציין כי, חוות הדעת לא נסתרה בחקירתו הנגדית של ד"ר סימון ואף התחזקה נוכח תשובותיו הענייניות והמקצועיות לשאלות ב"כ הנתבעים. עדותו הייתה חדה , עקבית וברורה.

57.ב"כ הנתבעים ניסה לקעקע את חוות דעתו של ד"ר סימון שאין בידיו את ההיסטוריה הרפואית טיפולית של התובעת ואת כרטיס הטיפולים שנעשו בשנת 2007 -2008 ושאל את ד"ר סימון לגבי צילומים שעשתה התובעת בעבר בעמוד 10 שורות 8-12 לעדותו כך :

"ש: איך זה תואם את העובדות שאמרת לי קודם שלא היה גם לה צילום, איפה הצילומים שהיו שעשתה בעבר התובעת.

"ת. אני לא יכול לתת תשובה לדברים האלה . אולי הם יחד עם הכרטיסים הישנים , אני לא יודע איפה הכרטיסים הישנים , אני נותן חוות דעת על סמך בדיקתי ועל סמך מראה עיניי ועל סמך פרשנות של הממצאים בצילומי הרנטגן ומשווה את זה לאמור בספרות הרפואית".

וכן בהמשך בעמוד 10 שורות 18-22 ממשיך ב"כ הנתבעים ושואל :

"ש. אתה מסכים איתי שלא היה לך שום אינדיקציה ב- 80% מהתיק הרפואי שלך כי אין לך כרטיס טיפולים ואין לך את הזהות ומי עשה את הטיפולים האלה.

ת. כבר אמרתי שהאינדיקציה מופיעה במשפט הראשון של כרטיס הטיפולים שיש בידי שמדובר בהמשך לטיפולים שנעשו בכרטיס בעבר. כתוב פעמיים ולא פעם אחת ,זאת אומרת אני לא צריך להיות גאון בשביל לדעת את זה , להבין את זה.

58.ד"ר סימון השיב בעדותו כי לא היו בידיו הכרטיסים הישנים של התובעת ועל כן נתן חוות דעתו על סמך בדיקתו ועל סמך מראה עיניו. יש להדגיש את העובדה שהחסר הראייתי באשר לתיעוד הטיפולים הקודמים של התובעת נגרם באשמת הנתבעים כפי שפורט לעיל, ועל כן השאלה האם הנזק היה קיים עוד קודם לטיפולים במרפאת הנתבעת, לא ניתנת להוכחה ולא מוטל על התובעת, הנטל להוכיח נזקים קודמים מוטל על הנתבעים, נטל שהם לא הרימו.

59.לאור האמור, ולאור העובדה שחוות הדעת המקצועית והיסודית של ד"ר סימון, לא נסתרה, אני מוצאת להסתמך עליה ולקבלה במלואה, כאמור לעיל, הן בשאלת האחריות והרשלנות בטיפול והן בשאלת הנזק. על זה אוסיף, שאף ד"ר בלנק מצא שנגרמו לתובעת נזקים בשווי כספי של 105,000 ₪.

60.ד"ר סימון הסביר את העלויות הגבוהות של הטיפולים הרפואיים, בכך שהתובעת זקוקה לשיקום על ידי מומחים ברמה גבוהה, לאחר הטיפול הרשלני שקיבלה מאת הנתבעים, ואני מקבלת הסבר זה.

61.בחוות דעתו של ד"ר סימון, נקבע כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הטיפול הרפואי המתקן לו היא זכאית בסך של 258,650 ₪ כמפורט בס' 8 לחוות הדעת. אני מקבלת את קביעת המומחה לעניין הפיצוי בגין הטיפול הרפואי במלואו וקובעת כי יש לפצות את התובעת בסך של 258,650 ₪.

62.בנוסף, נקבע בחוות הדעת, כי התובעת זכאית לטיפול רפואי עתידי בגין אובדן שלוש שיניים 17,21,22 עקב הטיפול הלקוי של הרופא, כדלקמן: תקופת השרות של שתלים היא 15 שנה ויש להחליפם בהתאם עד לגיל 85 שנה וכן תקופת השירות של כתרי חרסינה כולל כתר זמני מעבדתי היא 7300 ₪( ראה ס' 9 לחוות הדעת ) ובסך של 48,450 ₪ לשלוש השיניים".

63.אציין, התובעת ילידת 1946 ובמועד הגשת חוות הדעת הייתה כבת 70, לא הוכח בפניי בחוות דעת כי תוחלת חיים של התובעת מעל הממוצע. זאת ועוד, איני פוסקת לתובעת החלפות עתידיות של שתלים, מבנים וכתרים, שהרי ככל שיש צורך בהחלפתם, ממילא הייתה נדרשת לכך גם אלמלא רשלנותם של הנתבעים . הצורך בהחלפה עתידית אינו נגזרת של טיב הטיפול אלא של תוכנית הטיפול עצמה, שהבחירה בה לא הייתה רשלנית. לאחר שבחנתי את הנתונים הנוגעים לעלויות השונות המפורטות לעיל, אני מעמידה את הפיצוי בגין טיפול רפואי עתידי בגין אובדן שיניים 17,21,22 על סך של 15,000 ₪.

64.באשר לפיצוי בגין כאב וסבל, מדובר בטיפול רפואי שכשל פעם אחרי פעם, כאשר כתוצאה מכך נאלצה התובעת להיות ללא שיניים למשך זמן לא מבוטל. מעבר לפגיעה האסתטית שיש בהעדר שיניים (שיניים 17,21,22), נפילת גשרים שהותקנו בפיה של התובעת, מדובר בפגיעה ביכולת לחייך, לדבר ולאכול כראוי. וכל פעולה פשוטה של אכילה לעיסה וכדומה כרוכה בסבל. להווי ידוע כי אי טיפול בזמן גורר נזק חמור יותר.

65.בשל העדר השיניים, קבע ד"ר סימון בסעיף 10 לחוות דעתו, כי לתובעת 0.75% אחוזי הנכות. אומר כי לאחוזי הנכות אין השלכה על הנזק הממוני, אלא על הנזק הלא ממוני, ואתחשב בקביעה זו של ד"ר סימון בקביעת הפיצוי. אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין כאב וסבל בסך של 30,000 ₪.

66.בנוגע להוצאות נלוות, לצורך הטיפולים העתידיים תזדקק התובעת לנסיעות רבות ותכופות ולליווי על כן אני פוסקת לה בראש נזק זה פיצוי בסך של 5,000 ₪.

67.לסיכום פרק זה, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי כספי, כלהלן:

א. 258,650 ₪ בגין הטיפול הרפואי המתקן.

ב.15,000 ₪ בגין טיפול רפואי עתידי .

ג.30,000 ש"ח בגין כאב וסבל.

ד.5,000 ש"ח בגין הוצאות נלוות.

68.לפני סיום, בכתב התביעה נטענה טענה לפגיעה באוטונומיה, אולם נזנחה בסיכומים, ורק משום כך יש לדחות טענה זו. כמו כן אציין כי אינני מוצאת לנכון לקבוע פיצוי בראש נזק זה במקביל לפיצוי בגין נזק לא ממוני (ראו לעניין זה את פסק דינו של כב' השופט עמית, בע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים ( פורסם ביום 14.2.11).

69.כאמור, התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד "המרכז לבריאות השן". מאחר ו "מרכז לבריאות השן" אינה אישיות משפטית, ללא פרטים מזהים של אדם או חברה בע"מ, אני מורה על דחיית התביעה כנגד "המרכז לבריאות השן".

70.לסיום, התביעה כנגד הנתבע מתקבלת. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום כספי בסך של 308,650 ₪.

71.אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כספי של 15,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כספי של 30,000 ₪.

72.הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

73.פסק הדין יומצא לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב' תשע"ט, 28 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.