פלונית נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

בקשת החייבת להורות כי הפטר שניתן לה מחובות בני תביעה יחול גם על חוב מזונות. בקשה זו חריגה בנוף, שכן מדובר בה במזונות אותם חויבה אם הקטנים לשלם לאב הקטינים שבחזקתו הם מצויים.

רקע וטענות הצדדים

1.ביום 23.08.15 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת וביום 23.10.18 הוכרזה החייבת פושטת רגל. במועד ההכרזה ניתן לה הפטר לאלתר מכל חובות בני תביעה שנוצרו טרם מועד מתן צו הכינוס. ביום 15.09.19 הגישה החייבת את הבקשה דנן בה ביקשה להחיל את ההפטר גם על חוב המזונות שהיא נותרה חייבת למשיב 3 ("הגרוש").

2.הגרוש מתנגד לבקשה, ונעשו ניסיונות מרובים לגבש הסכמות. הנאמן הציע מתווה פשרה שלא הוסכם על הצדדים ומשכשלו כל ניסיונות הפשרה יש ליתן החלטה.

3.וזה הרקע לחוב המזונות:

- החייבת והגרוש נישאו זה לזו בשנת 2001, ומנישואין אלו נולדו להם 3 ילדים: א. ילידת x.x.01, ש. יליד x.x.02, ו - י. ילידת x.x.05.

- יחסי בני הזוג עלו על שרטון וביום 06.10.10 הם התגרשו.

- בהסכם הגירושין נקבע כי שלושת הילדים יהיו בחזקתה של האם – החייבת, וכי הגרוש יישא בתשלום מזונותיהם בסכום של 3,000 ₪ לחודש.

- כחודשיים לאחר הגירושין נקלעה החייבת למצוקה כלכלית, נפשית ואישית קשה, ונאלצה למסור את הילדים לאביהם כדי שיהא מי שידאג לצרכיהם.

- בחודש יולי 2011 הגיש הגרוש תביעת מזונות נגד החייבת, בה ביקש לחייב את החייבת בתשלום מזונות באופן רטרואקטיבי החל מחודש דצמבר 2010 (מועד בו הועברו הילדים למשמורתו). החייבת לא הגישה כתב הגנה וביום 03.01.12 ניתן נגדה פסק דין על ידי בית משפט לענייני משפחה על פי כתב התביעה בלבד, בו חויבה החייבת לשאת במזונות הילדים בסכום של 4,000 ₪ לחודש בתוספת מחצית הוצאות חינוך ובריאות חריגות.

- ביום 14.05.15 נדחתה בקשת החייבת לביטול פסק הדין שניתן נגדה, מטעמים דיונים שעניינם איחור רב בהגשת הבקשה.

4.וכך צברה החייבת חוב מזונות עצום שנכון להיום עומד על כ – 500,000 ₪. מהנתונים שהציג הנאמן עולה שכמחצית החוב הוא חוב שאינו בר תביעה בהליך זה מאחר והוא נוצר לאחר מועד מתן צו הכינוס. תביעת החוב שהוגשה לנאמן עומדת על כמחצית החוב, סכום של כ - 240,000 ₪. לחוב זה מתייחסת הבקשה שבפני.

5.החייבת טוענת שמדובר בחוב מזונות עצום, הוא נובע מפסק דין שניתן במעמד צד אחד בלי שטענותיה נשמעו ובלי שיכולתה הכלכלית נשקלה. אין לה כל דרך לשלם את החוב, אף לא חלק קטן ממנו, ולא בכדי ניתן לה הפטר לאלתר. אם לא יינתן לה הפטר מחוב המזונות היא תחזור לאחור וכל הליך השיקום אותו עברה במסגרת הליך פשיטת הרגל ירד לטמיון.

6.הגרוש מתנגד לבקשה וטוען שפסק הדין שניתן בתיק המזונות שריר וקיים ובקשה שהגישה החייבת לביטולו נדחתה. הוא נשא ונושא לבדו בעול גידול הילדים לאורך כל השנים, ואין כל הצדקה או נימוק שיצדיקו חריגה מהכלל הרגיל של אי מתן הפטר לחוב מזונות.

7.הנאמן מפרט בעמדתו את מצבה המורכב של החייבת, את הליך השיקום אותו עברה במסגרת הליך הפש"ר, ואת חששו כי אם יוטל על החייבת תשלום משמעותי נוסף היא עלולה לקרוס בשנית. בשקלול הנימוקים סבור הנאמן שיש לגבש מתווה לפיו החייבת תישא בחלק קטן מחוב המזונות שישולם על ידה בתשלומים.

8.כנ"ר סובר כי קיים ספק רב אם בקשת החייבת מצדיקה מתן הפטר מוחלט מחוב מזונות, וזאת בשים לה לגילה של החייבת, למועד פתיחת תיק ההוצל"פ, לגילם של הקטינים, ולכך שלא עלה בידי החייבת לבטל את פסק הדין. במכלול השיקולים סבור גם כנ"ר כי נכון להגיע לפתרון מוסכם.

דיון והכרעה

9.הכלל הוא, כפי שנקבע בסעיף 69 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש] תש"ם - 1980 ("הפקודה"), כי צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מתשלום חוב מזונות אלא אם הורה בית משפט אחרת (סעיף 69(א)(3)). סמכות בית משפט להורות כי ההפטר יחול גם על חוב מזונות פורשה בפסיקה באופן מצומצם, כאשר הכלל הוא שרק במקרים חריגים יינתן הפטר לחוב מזונות (למשל ע"א 6456/13 ישעיהו נ. גמזו; רע"א 7940/13 קצקה נ. כנ"ר; ע"א 2837/17 ברדה נ. כנ"ר).