אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' יוסף דותן ואח'

פלונית נ' יוסף דותן ואח'

תאריך פרסום : 03/03/2020 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום ירושלים
24527-10-14
19/02/2020
בפני השופטת:
בלהה יהלום

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד רות שטרנברג
נתבעים:
1. יוסף דותן
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

עו"ד זהבה פלושניק
פסק דין
 

 

בפניי תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, במסגרתה קבע מומחה א.א.ג נכות צמיתה לתובעת בשל סחרחורות וטנטון ועל קביעות אלו מבקשת הנתבעת להשיג.

 

רקע עובדתי

1.התובעת, עורכת דין וטוענת רבנית במקצועה, ילידת 1962, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 10/4/10 (להלן: "התאונה"). נתבע 1 הוא שנהג ברכב ואילו נתבעת 2 היא המבטחת. בהיות התאונה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, הרי שחבותה של הנתבעת 2 אינה במחלוקת, והמחלוקת שנותרה היא בשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת.

 

2.לטענת התובעת היא נפגעה בתאונה בראש, בצוואר ובגב התחתון. מאז התאונה, כך טוענת, היא סובלת מכאבי ראש וסחרחורות, כאבי צוואר, ירידה בשמיעה וטנטון טורדני אשר כתוצאה ממנו היא נזקקת למכשיר שמיעה, מתקשה בישיבה ממושכת והצטברות הפגיעות מקשה על עבודתה המשפטית שכן היא מתקשה לנהל שיחות, להתנייד ולשבת לאורך זמן מול מחשב. הנתבעת כופרת בטענות אלו.

 

התיעוד הרפואי

3.כזכור, התאונה ארעה ביום 10.4.10. התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה מלמד כי פנייתה הראשונה של התובעת לקבלת טיפול רפואי היא מיום 13.4.10 לחדר המיון של בית החולים שערי צדק, שם התלוננה על כאבים בצוואר, בראש וחולשה. הבדיקות שבוצעו בחדר המיון היו תקינות והומלץ לה לפנות לקבלת טיפול רפואי ופיזיותרפיה ככל שהכאבים לא יחלפו בתוך שבוע.

4.ביום 16.4.10 פנתה לקופת חולים ובתיעוד ממועד זה נרשם כי נפגעה בתאונת שרשרת, לא פנתה לעזרה רפואית אולם לאחר יומיים החלה להרגיש כאבים בעורף ובראש ובחילה ופנתה לחדר מיון. עוד נרשם כי כעת מתלוננת על כאבי ראש.

התיעוד הבא הוא מיום 27.5.10 בקופת חולים שם התלוננה על כאבי צוואר והופנתה לפיזיותרפיה. סה"כ קיבלה התובעת 11 טיפולים בין התאריכים 6.5.10 – 13.12.10.

אבחנת הפיזיותרפיסט היתה פגיעה מסוג "צליפת שוט" וכאבים בגב העליון והתחתון, וכן נרשם "she complains of dizziness"

 

5.בתאריך 19.7.11 ביצעה התובעת בדיקת שמיעה ונמצא ליקוי שמיעה – עד קל. מימין: middle tone notch ומשמאל: בתדירויות גבוהות. עוד נרשם כי "עד היום נבדקת התלוננה על טנטון דו צדדי אולם מהבוקר שומעת רעש כמו "פופקורן" בימין".

ביום 20.7.11 ביצעה התובעת בדיקת ENG ובראש המסמך נרשם dizziness .

 

6.בתיעוד הרפואי מקופת חולים מתאריך 20.11.12 מצוינת תלונה מיום 6.9.12 על סחרחורת וטינטון, ישנו תיעוד של בדיקת שמיעה שביצעה ביום 15.11.12 שאינה תקינה, ונרשם תלונות על טנטון בשתי האוזניים, מופיע בעיקר בבוקר ובערב. רעשים מדווחים דומים ל NOISE, בשל אסימטריה בין האוזניים במצב השמיעה יעוץ טנטון באגודה לטובת כבדי שמיעה. יצוין כי ישנו מסמך נוסף ממועד זה ובו נרשם:

 

"אנמנזה

Specific Otologic History: tinnitus – moderate

בשתי האזניים. מהבוקר מרגישה גם רעש כמו "פופקורן" בימין physical trauma road accident"

 

המסמך האחרון שצורף הוא סיכום מחלה ממרפאת א.א.ג בבית החולים הדסה מיום 26.5.14 (ולמעשה המשך מיום 22.5.14) שבסיכומו נרשם :"central tinnitus bilateral – more rt sided- mild sn loss" , עוד נרשם כי השילוב בין הטיטון שהתגבר והליקוי העצבי (אמנם מזער אבל קיים בעיקר מימין גורם לה לבעיה תפקודית כאשר יש שיחות עם כמה אנשים או כאשר מקשיבה להרצאות ולא יושבת ממש מול המרצה. הומלץ מעקב שמיעתי עדכנית עם טימפנומטריה, שיקום שמיעה וטנטון עם מכשירי שמיעה לפי רצון החולה ומניעת חשיפה לרעש.

 

 

חוות הדעת הרפואיות

7.בתחום האורתופדיה מונה ד"ר טים יעקובי. בבדיקתו, לא מצא המומחה כי התובעת סובלת מהגבלת תנועה בעמוד השדרה הצווארי או המותני ולא ראה חסרים נוירולוגיים או מכאיבים. הפגימות שמצא בברכיים, לא נגרמו, להערכתו, כתוצאה מהתאונה. משכך, קבע לה נכות זמנית בגובה 100% לשבועיים ולאחר מכן בגובה 50% למשך חודש, אך לא קבע לתובעת נכות צמיתה.

מלבד אורתופד, מונה על ידי בית המשפט גם מומחה בתחום רפואת הא.א.ג. ד"ר עמוס אילון, שחוות דעתו הן ליבת המחלוקת בתיק.

 

8.ביום 27.3.16 הגיש ד"ר אילון חוות דעת (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), בה קבע כי מקום שאין תיעוד על תלונות בחמש השנים שלאחר התאונה, הרי שאין לקשור התאונה לבין מצבה הרפואי הנוכחי של התובעת. המומחה פרט כי ליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת הוא מסוג"cookie bite" שאינו אופייני דווקא לליקוי שמיעה טראומטי אלא לפגם גנטי. בעקבות תיעוד רפואי שהעבירה אליו באת כוח התובעת לאחר קבלת חוות הדעת, הגיש ד"ר אילון חוות דעת נוספת ביום 10.7.16 (להלן: "חוות הדעת השנייה") בה מצא כי "קיימת עדות של תלונות חוזרות על טינטון, הנתמכות על ידי בדיקות השמיעה ובהעדר עדות לתלונה על טינטון טרם התאונה הרי יש מקום להכיר בטינטון כתופעה שנגרמה מהתאונה" באשר לנכות בגין הסחרחורת, קבע המומחה כי ישנו תיעוד מעברה של התובעת על תלונות בתחום זה וייחס מחצית מהנכות עקב הסחרחורת לעברה של התובעת.

סה"כ קבע ד"ר אילון כי לתובעת 10% נכות בגין טנטון ו10% נוספים בגין סחרחורות.

 

חקירת המומחה

9.ביום 6.11.19 נחקרו ד"ר אילון והתובעת. בחקירתו הבהיר המומחה כי הוא אינו עומד מאחורי חוות הדעת הראשונה ובלשונו: "חוות הדעת לדעתי הראשונה לא תקפה מרגע שהתברר שיש 7 מסמכים שלא הגיעו ליידי בעת עריכתה" (עמ' 3 ש. 10-11). לטעמי די בדברים אלו של המומחה כדי לייתר את הצורך לדון בחוות הדעת הראשונה.

כאמור לעיל, בחוות הדעת השנייה, קבע המומחה כי כתוצאה מהתאונה סובלת התובעת מטנטון בגינו קבע 10% נכות, וכן קבע כי התובעת סובלת מסחרחורת כאשר מחצית מהנכות בגין ליקוי זה (10% מתוך 20%) נובע מהתאונה.

 

10.באת כוח הנתבעת חקרה את המומחה ממושכות באשר לשתי נכויות אלו. לטעמה, לא סביר כי תיעוד רפואי מועט כל כך בתאונה במנגנון קל – יחסית, גרמו לנכויות בשיעור שכזה. לטענתה, תאונה קודמת שעברה התובעת בשנת 2001 היא שגרמה לנכויות הללו. בסיום חקירת המומחה ביקשה הנתבעת לשקול להגיש בקשה לפסילת חוות הדעת ובסופו של דבר לא הגישה.

 

לאחר ששקלתי היטב את טענותיה והתרשמתי מחוות הדעת ומתשובות המומחה, ובהעדר תשתית ראייתית ורפואית אחרת, איני רואה מקום לסטות מקביעותיו.

 

הנכות בגין הסחרחורת

11.בחוות הדעת השנייה קבע המומחה כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת נכות בגובה 10% בגין סחרחורות מהן היא סובלת:

 

"לפי המסמכים סבלה התובעת בעבר, עוד טרם התאונה, מפציעת "צליפת שוט" וסחרחורת, אך אין תיעוד על ממצאים אובייקטיבים קליניים או מעבדתיים. אחרי התאונה סבלה מסחרחורת חוזרת המתועדת במסמכים ונתמכת על ידי בדיקות ENG אשר מראות שיפור כעבור ארבע וחצי שנים, אך עדיין מצביעות על נזק וסטיבולרי. בשל העובדה כי התובעת סבלה גם טרם התאונה מסחרחורת, יש מקום לדעתי להעניק לה מחצית הנכות עבורה היא זכאית לפי הממצאים... 10% נכות צמיתה עבור הסחרחורת לפי סעף 72(4)(ב) (I)" (עמ' 4 לחוות הדעת).

 

מחקירתו של המומחה עלה כי הפעם הראשונה, לאחר התאונה, בה מתועדת תלונה על סחרחורת היא מיום 6.5.10, כחודש לאחר התאונה, לאחר מכן היא מתועדת בחודש יולי 2011 וכי די בממצאים אלו כדי לבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות:

 

"ש. מבחינתך כרופא הדרך לקבוע קשר סיבתי רפואי בין חבלה ותלונה לבין סחרחורות האם יש מבחן זמנים בהקשר הזה?

ת. לא בהכרח.

ש. זו הערכתך בכל חוות דעת שאתה נותן, או שיש חוות דעת שאתה בין מתייחס לקשר הזמנים בין חבלה שאירעה ושנה וחצי אחר כך אין לנו שום דבר?

ת. עד לפני שנים בודדות זה היתה עמדה של רופא א.א.ג. (אני לא יכול לדייק כמה שנים). אבל, יש שתי נקודות שצריכות להילקח בחשבון בנושא סחרחורת. אחת התופעה של קומפנסציה והתופעה השנייה מה שנקרא היא הידרופס-דחוי, (מנייר), עודף נוזלים באוזן הפנימית שמשפיע על מערכת שיווי משקל. יכול להופיע סחרחורת גם אחרי מספר שנים.

ש. כמה שנים?

ת. אין מגבלה. יש גם שמדברים על 10-15 שנה בספרות" (עמ' 4 ש. 18-28)

 

על עמדה זו שב המומחה בהמשך:

ש. לשיטתך גם בטנטון וגם בסחרחורות יכולות לעבור מספר שנים בין האירוע לבין התלונה?

ת. כן. (עמ' 5 ש. 26-27)

 

וכשנדרש להסביר השיב: "יש שתי נקודות שצריכות להילקח בחשבון בנושא סחרחורת. אחת התופעה של קומפנסציה והתופעה השניה מה שנקרא היא הידרופס –דחוי, (מנייר), עודף נוזלים באוזן הפנימית שמשפיע על מערכת שיווי משקל. יכול להופיע סחרחורת גם אחרי מספר שנים.. יש גם שמדברים על 10-15 שנה בספרות" (עמ' 4 ש. 23-28)

 

עוד הסביר המומחה כי בהתאם לתקנה 72(4)(ב)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), צריכה להיות עדות אובייקטיבית קודמת לקיומה של פגימה בתחום זה, ודבר זה לא מתקיים בענייננו:

 

ש. תסכים איתי שאם התובעת סובלת מסחרחורות עוד לפני התאונה אז התלונות שלה שהן מעטות גם לאחר התאונה יכולות להיות המשך של תלונות קודמות ולא רלבנטיות לתאונה

ת. אני לא מסכים לגבי הניסיון לנתק בין התאונה לתלונה. אילו היה ENG לפני התאונה הנדונה שהיה פתולוגי היא לא היתה מקבלת נכות בכלל. אין לנו עדות לממצאים אובייקטיביים טרם התאונה, יש לנו אחרי התאונה. על זה בנויה התקנה. (עמ' 12 ש. 8-12)

 

ובהמשך:

 

"יש שתי בדיקות ENG, אני נשאלתי על השני, אחת בסמוך לתאונה יחסית ביולי 2011 והשנייה מ-2016 שאני שלחתי, שתיהן מראות ממצאים אובייקטיביים משמעותיים כאשר בבדיקה שסמוך יותר לתאונה הממצאים האובייקטיביים היו יותר ניכרים ופחתו בבדיקה השנייה. אנחנו בא.א.ג. מתייחסים לממצאים כקבועים אם חלפו כשנתיים שלוש מהאירוע, זאת אומרת ה- ENGהראשון היה פתולוגי ואובייקטיבי, הראה שיפור בבדיקה השנייה, השיפור הזה צפוי להימשך ולהישאר כפי שהוא אבל למי ניתנה הנבואה? (שם, ש. 19-24).

 

12.בסיכומיה, חזרה באת כוח הנתבעת על טענתה כי בהעדר תלונות על ליקוי שמיעה טנטון וסחרחורת בסמוך לאחר התאונה, אין להכיר בתלונות התובעת שקשורות לתאונה, וטענה כי יש לבכר את חוות הדעת הראשונה (ממנה התנער המומחה לחלוטין, כזכור). הנתבעת טענה כי בדיקתENG עמדה בפני המומחה בעת כתיבת חוות הדעת הראשונה שבה לא מצא לנכון לייחס לתובעת שום נכות שהיא בגין הסחרחורות ולא מצא לקבוע קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות. הנתבעת טענה כי קביעת המומחה כי גם בחלוף שנים מאז התאונה ניתן לקשור בינה לבין נכות בגין סחרחורת עומדת בסתירה לספרות הרפואית המקובלת, אך לא הגישה תיעוד שכזה ולא עימתה את המומחה עם ספרות רפואית המבטאת עמדה שכזו.

 

13.לאחר ששקלתי את טענות הנתבעת והתרשמתי הן מחוות הדעת השנייה והן מחקירת המומחה, איני רואה מקום לסטות מקביעותיו. אכן, בית המשפט הוא הפוסק האחרון, אך על מנת לסטות מחוות דעת מומחה על בית המשפט להתרשם כי אכן נפלה שגגה בקביעות המומחה ולא מצאתי שכך ארע. טענות הנתבעת בדבר סמיכות זמנים שצריכה להתקיים בין התלונות לבין התאונה לא נתמכו בספרות רפואית כלשהי, בהעדר כל תשתית מקצועית אחרת, אין בסיס לסטייה מקביעות המומחה. בנוסף, המומחה הסביר כי מדובר בגישה שאינה שלטת עוד והנתבעת לא ביססה טענותיה שכנגד. מחוות הדעת עולה כי בעת כתיבת חוות הדעת הראשונה עמדה בפניי המומחה רק בדיקת ENG השנייה, משנת 2016, כך שלא ניתן היה לערוך השוואה בין הבדיקה הראשונה לשנייה ולהסיק, כפי שהסיק המומחה בחוות הדעת השנייה, כי הבדיקה הראשונה הסמוכה לתאונה מצביעה על מצב רפואי שהשתפר עד לבדיקה השנייה בשנת 2016, וסביר כי בהעדר התיעוד משנת 2011 לא קישר המומחה בין התאונה לנכות אי אז בחוות הדעת הראשונה.

 

אציין כי המומחה קיבל, באופן חלקי כמובן, את טענות הנתבעת באשר לתאונה הקודמת, או במדויק יותר, מצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה, כגורם לנכות הנוכחית, וקבע בחוות הדעת השנייה כי אך מחצית מן הנכות שקובעת התקנה מיוחסת לתאונה נשוא התביעה והמחצית השניה היא מצבה הקודם של התובעת. על קביעה זו חזר בחקירתו (עמ' 6 ש. 5; עמ' 15 ש. 16), ומקום שהמומחה בהגינותו, הודה כי יש מקום לערוך תמורות בחוות דעת שכן לא עמד בפניו מלוא התיעוד הרפואי, איני רואה מקום לסטות מחוות דעת, ואני קובעת כי לתובעת 10% נכות בגין סחרחורות כתוצאה מהתאונה.

 

הנכות בגין טנטון

14.בחוות הדעת השנייה, התייחס המומחה לתלונותיה של התובעת בגין הפגיעה בתחום הא.א.ג וציין:

 

"תלונותיה של התובעת כיום מתבטאות בליקוי שמיעה, טינטון וסחרחורת בעיקר תנוחתית. ליקוי השמיעה החוזר על עצמו בתדירויות 1500-2000 הרץ איננו בחומרה המצדיקה הענקת נכות על פי התקנות. במסמכים קיימת עדות של תלונות חוזרת על טנטון, הנתמכות על ידי בדיקות השמיעה, ובהיעדר עדות לתלונה על טינטון טרם התאונה הרי יש מקום להכיר בטינטון כתופעה שנגרמה מהתאונה ולהעניק נכות בהתאם.

 

15.כאמור, הנתבעת טוענת כי התיעוד הרפואי שצורף מרוחק מהתאונה ועל כן אין מדובר בנכות שנגרמה מהתאונה. להוכחת טענתה צירפה הנתבעת חוות דעת שמסר ד"ר אילון בהליך אחר ממנה, היא טוענת, ניתן ללמוד על חשיבות ריבוי התלונות וסמיכותן הן לתאונה והן זו לזו. כפי שנראה להלן, חוות דעת זו אינה תומכת בטענות הנתבעת ותשובות המומחה היו מבוססות ומנומקות כדבעי.

 

16.התאונה, כזכור, ארעה ביום 10.4.10, והתיעוד הראשון שתועד בתחום השמיעה הוא מתאריך 19.7.11, כשנה ושלושה חודשים לאחר התאונה, אז ביצעה התובעת בדיקת שמיעה ונמצא ליקוי שמיעה – עד קל. מימין: middle tone notch ומשמאל: בתדירויות גבוהות. עוד נרשם כי "עד היום נבדקת התלוננה על טנטון דו צדדי אולם מהבוקר שומעת רעש כמו "פופקורן" בימין". בהמשך, מתועדות תלונות מיום 6.9.12 על סחרחורת וטינטון, ישנו תיעוד של בדיקת שמיעה שביצעה ביום 15.11.12 שאינה תקינה, ונרשם תלונות על טנטון בשתי האוזניים, המופיע בעיקר בבוקר ובערב. רעשים מדווחים דומים ל NOISE, בשל אסימטריה בין האוזניים הומלץ יעוץ טנטון באגודה לטובת כבדי שמיעה. יצוין כי ישנו מסמך נוסף ממועד זה ובו נרשם: Specific Otologic History: tinnitus – moderate בשתי האזניים. מהבוקר מרגישה גם רעש כמו "פופקורן" בימין physical trauma road accident ". המסמך האחרון שצורף הוא סיכום מחלה ממרפאת א.א.ג בבית החולים הדסה מיום 26.5.14 שבסיכומו נרשם :"central tinnitus bilateral – more rt sided- mild sn loss" , וכן נרשם שהשילוב בין הטיטון שהתגבר והליקוי העצבי גורם לבעיה תפקודית בשיחות/הרצאות. הומלץ לתובעת מעקב שמיעתי, שיקום שמיעה וטנטון עם מכשירי שמיעה ומניעת חשיפה לרעש.

המומחה ביסס קביעותיו על כך שהתלונות בתחום זה החלו לאחר התאונה ואין איזכור לתלונות דומות בעברה של התובעת, וכן על כך שליקוי השמיעה נמצא ביותר מבדיקת שמיעה אחת.

 

17.בחקירתו נשאל המומחה אודות פרק הזמן שבין תאונת דרכים לבין תלונה ראשונה על טנטון והשיב כי בהתאם לספרות המקובלת העדכנית: "התיעוד יכול להיות שנתיים, שלוש אחרי" (עמ' 4. ש.33; עמ' 8 ש. 15-16) המומחה חזר על כך בהמשך (עמ' 5 ש. 26-27) כשהשיב כי יכולות לחלוף מספר שנים אירוע לבין התלונה וכי רוב הפציינטים מגיעים לרוב בסדר גודל של עד שנתיים (עמ' 6 ש. 14). עוד פירט המומחה כי היו, במצטבר, 4 תלונות משנת 2011 ועד 2015 (עמ' 9 ש. 30-31), דבר המבסס את התמשכות התלונות כמצוות התקנה מכוחה קבע הנכות (72(4)(ד)(II) (עמ' 6 ש. 5-6) .

 

18.במהלך חקירתו עומת המומחה עם חוות דעת שהגיש בהליך אחר (נ/1). ב"כ הנתבעת טענה כי מנ/1 עולה שסמיכות הזמנים ותדירות התלונות קריטית לביסוס קשר סיבתי בין תאונה לטנטון. ברם לא אך שחוות הדעת נ/1 לא מוכיחה זאת, היא מוכיחה להפך.

בפרק הדיון אכן מצוין כי התלונה מופיעה כבר בבדיקה בחדר המיון ובמספר ביקורים נוספים, אך המומחה מציין בנ/1 כי התלונה מגובה בבדיקת שמיעה המצביעה על ליקוי שמיעה. המומחה מציין כי בתלונות על הטנטון בנ/1 ישנם פערים של שנתיים ואף ארבע שנים בין תלונות והוא קובע באופן מפורש כי: "חוסר ברצף תלונות על טנטון מוכר ונובע מהעבודה שרוב הרופאים מציינים בפני הסובלים מטינטון שאין היום טיפול יעיל ומוסכם ועליהם ללמוד לחיות איתו. בהיעדר עדות במסמכים לתלונה על טינטון טרם התאונה, ולמרות חוסר הרצף בתלונות יש לדעתי מקום להכיר בטינטון ממנו סובל התובע כקשור לתאונה בה ספג פציעת "צליפת שוט" (שם).

דהיינו, כבר בשנת 2015 הבהיר המומחה כי תיתכן קביעת נכות גם בהעדר רצף תלונות ובהינתן שהתלונה הראשונה היא מהתקופה שלאחר התאונה, די בכך כדי לבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין הטינטון.

 

19.לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת לעניין הטינטון, והתרשמתי מחוות הדעת השנייה והמומחה בחקירתו, ובמשלא ביססה הנתבעת דבר מטענותיה בעניין זה, איני רואה מקום לסטות מקביעותיו בחוות הדעת השנייה. כאמור לעיל, אכן, בית המשפט הוא הפוסק האחרון, אך על מנת לסטות מחוות דעת מומחה על בית המשפט להתרשם כי אכן נפלה שגגה בקביעות המומחה ולא מצאתי שכך ארע. הנתבעת לא צירפה ספרות רפואית לתמיכה בטענותיה בדבר סמיכות זמנים שאמורה להתקיים בין התלונות בגין הטינטון לבין התאונה. המומחה שב והסביר, בסבלנות, כי מדובר בתלונה שיכולה להופיע לראשונה גם שנתיים לאחר התאונה. בענייננו, התיעוד הראשון הוא מ-15 חודשים לאחר התאונה, ומשכך עומד בסד הזמנים המבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין הטינטון. קביעת הטינטון מבוססת על בדיקות שמיעה שנערכו לתובעת, והמומחה הבהיר כי הליקוי הגנטי שנמצא בחוות הדעת הראשונה לא יכול לגרום לטנטון או לסחרחורת.

 

אני מאמצת את קביעות המומחה, וקובעת כי לתובעת 19% נכות משוקללת, 10% בשל סחרחורות, ו- 10% נוספים בגין טינטון.

מכאן נפנה לבחינת נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה:

 

כאב וסבל

20.בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, עומד סכום הפיצוי לתובעת על פי 19% נכות משוקללים על סך של 30,929 ₪.

 

עזרת הזולת

21.התובעת טוענת כי בעקבות התאונה נזקקה לעזרה מוגברת של בני משפחתה והעסיקה עזרה בשכר בעלות של 35-50 ₪ לשעה (תשובות 58-62 לנ/4). בתצהירה, טענה כי היא אינה מסוגלת לעלות עוד על סולם ומתקשה להפעיל שואב אבק בשל הרעש. התובעת הצהירה כי העסיקה מדי פעם עוזרת בית בתדירות הולכת וגוברת של לפחות פעם בשבוע, בסכום של 35 ₪ שהאמיר עד לסך של 50 ₪ לשעה, בכל פעם 4-5 שעות, וזאת בנוסף לעזרת בני המשפחה. התובעת הצהירה כי חשה שתפקודה הולך ויורד ולא אך שאינה מבצעת עוד עבודות בית, אלא שהפסיקה כמעט לחלוטין גם פעילות פנאי כגון ריקוד והתעמלות, טיולי שטח ורכיבה. בחקירתה העידה התובעת כי התקשתה להשיג עזרה בשכר וכי מי שנשא בנטל היו בעיקר בעלה וילדיה. התובעת העידה כי היא מבשלת, מדיחה כלים ומפעילה לעתים מכונת כביסה. הנתבעת מכחישה טענות אלו, ומחקירתה של התובעת בעניין זה עולה כי כמעט ולא העסיקה עזרה בשכר שכן עובדים בתחום זה אינם מצויים בישוב שבו היא מתגוררת, וכי נטל העבודה נפל בעיקר על בני משפחתה.

לא הוגשו תצהירים של בני משפחת התובעת. לא בעלה ולא מי מילדיה וממילא הם לא העידו על כך.

לתובעת נקבעה נכות אורתופדית זמנית בת חודשיים, אשר יש לשער כי בהן נזקקה יותר לעזרת הזולת, גם אם הדבר לא נתמך בתצהיר או עדות של בן זוגה או מי מילדיה שנטען שסייע.ללא אסמכתא להעסקת עזרה בשכר (שם העוזרת, תקופות העסקה אסמכתאות מהביטוח הלאומי וכן הלאה על זו הדרך). בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ ממועד התאונה ועד היום.

 

הוצאות רפואיות

22.התובעת טוענת כי היא זקוקה למכשיר שמיעה וצירפה תיעוד רפואי ממרפאת א.א.ג בבית החולים הדסה מחודש מאי 2014 בו הומלץ לה "מעקב שמיעתי עדכנית עם טימפנומטריה, שיקום שמיעה וטנטון עם מכשירי שמיעה לפי רצון החולה ומניעת חשיפה לרעש". וצירפה הצעת מחיר לרכישת מכשיר שמיעה בעלות של 16,940 ₪. מכשיר זה יש להחליף מעת לעת והיא מבקשת את בית המשפט לקבוע כי יהיה צורך להחליפו מדי שנתיים.

בעניין זה אני מקבלת את טענות הנתבעת ואיני מוצאת כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי כספי בעניין זה. אנמק. לא ראיתי המלצה על מכשיר שמיעה ספציפי או על התוויה באשר לאופן השימוש במכשיר שמיעה כלשהו לא כל שכן זה שפורט בהצעת המחיר, ממילא גם לא הוכח כי התובעת אינה זכאית לקבל אותו במסגרת שירותי קופת חולים ובוודאי שלא הוכח כי אותו מכשיר עלום זקוק להחלפה מדי שנתיים. בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט לא נקבע ולא הומלץ לתובעת להשתמש במכשיר שמיעה כלשהו, בהתאם לכך גם התובעת מאשרת כי למעלה מחמש שנים לאחר הביקור במרפאת א.א.ג בהדסה הנ"ל, לא פנתה למעקב שמיעה והיא אינה נזקקת לשום עזרה רפואית – מקצועית והתובעת לא חקרה את המומחה בעניין זה. מכאן שדינה של הטענה בכל הנוגע למכשיר השמיעה – להידחות.

עם זאת, יש להניח כי לתובעת נגרמו הוצאות בגין הנסיעות לטיפולי הפיזיותרפיה, הבדיקות והמעקבים אשר יש להניח כי תזדקק לחלקם גם בעתיד גם אם בהיקף נמוך ולא מן הנמנע כי כן תזדקק בעתיד למכשיר שמיעה כלשהו. משכך אני מוצאת כי יש לפסוק לתובעת סך של 25,000 ₪ לעבר ולעתיד.

 

הנכות התפקודית

23.נכותה של התובעת היא בתחומי רפואת הא.א.ג – סחרחורות וטינטון. לטענתה, הטינטון מפריע לה להתרכז כאשר היא משוחחת עם מספר אנשים בו זמנית, או בהאזנה להרצאות כאשר היא אינה יושבת ישירות מול המרצה. התובעת לא פרטה כיצד הסחרחורת משפיעה על תפקודה בעבודה (בשונה מעבודות הבית, לדג'). הנתבעת טוענת, כי התובעת נותרה באותו היקף עבודה וכי שכרה עלה במהלך השנים שלאחר התאונה. לטענתה היא אינה מוגבלת, טסה לחו"ל מספר פעמים (הגם שהתובעת טענה כי היא נוסעת רק בטיולים מאורגנים שכוללים הסעות) ואף אם נותרה נכות רפואית כלשהי, אין לה משמעות תפקודית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדות התובעת, מחוות דעת ומהתיעוד הרפואי שבתיק, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי התאונה לא פגמה בכושר התפקוד של התובעת, אך מצד שני, גם איני רואה מקום לקבוע כי הנכות התפקדוית היא כגובה הנכות הרפואית. נראה לי כי ניתן לקבוע שהנכות התפקודית היא כמחצית מהנכות הרפואית, דהיינו 10% נכות תפקודית.

 

24.במועד התאונה היתה התובעת, ילידת 1962, בת 48 טוענת רבנית משנת 1992 ועורכת דין משנת 2007. דו"ח הרציפות הביטוחית שצירפה הנתבעת מלמד על כך שמשנת 1997 עובדת התובעת כעצמאית אך גם כשכירה מעת לעת, בנוסף לעבודתה כעצמאית. אם כי משנת 2005 היא אינה עובדת עוד כשכירה.

התובעת צירפה נתוני שכר לשנים 2010-2015, המלמדים על כך שערב התאונה השתכרה התובעת שכר מינימום בסך 4,700 ₪. עד לשנת 2014 נותר שכרה דומה, ובשנת 2014 האמיר לממוצע חודשי של 10,000 ₪ ובשנת 2015 ירד לסך של 6,334 ₪. הנתבעת התנגדה להגשת נתוני שכר מאוחרים יותר והתובעת ויתרה על כך8257 (עמ' 18 ש. 10). נראה לי, אם כן, כי סביר לערוך ממוצע של נתוני השכר האחרונים, 2014 -2015 ולקבוע ממוצע זה כבסיס השכר של התובעת, שהוא 8,167 ₪ ומשוערך להיום 8,257 ₪.

 

הפסדי שכר לעבר

25.התובעת טוענת כי בעקבות התאונה והפגיעות היא נמנעה מלקחת תיקים, הפסידה ימי עבודה ואיבדה שעות עבודה בזמן טיפולי הפיזיותרפיה. התובעת מאשרת כי לא פנתה לקבלת אישורי מחלה בשל היותה עצמאית והעדר המשמעות של אישורי המחלה, אולם טענה כי זכור לה שפנו אליה בעניין תיקים חדשים והיא סרבה לקחת לטיפול בשל מצבה הרפואי אך לא ערכה רישום על כך בזמן אמת (עמ' 23 ש. 5). התובעת עותרת לקבלת שכר בסך 5,600 ₪, המשקף את תקופת אי הכושר על פי קביעת האורתופד, ועוד סך של 123,000 ₪ המשקפים גריעה של 19% משכרה של התובעת ב- 108 חודשים שחלפו מהתאונה ועד להגשת התצהיר. הנתבעת מתנגדת וטוענת כי מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח כלל.

כאמור לעיל, האורתופד ד"ר יעקבי קבע לתובעת נכויות זמניות לפרק זמן של חודשיים, 100% לחודש ול50% לחודש נוסף. אכן, מדובר בראש נזק מיוחד, דהיינו כזה המצריך הוכחה מפורשת, ובהעדרה ובשים לב לכך שנראה כי שכרה השנתי נותר כשהיה ואף האמיר, אני מוצאת לקבוע פיצוי גלובאלי בסך 7,500 ₪ עבור העבר.

 

גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד

26.התובעת היא עורך דין עצמאית ובהתאם לפסיקה אליה הפנתה, יש לערוך את החישוב בגין ראש נזק זה עד הגיעה לגיל 70. בסיס שכרה של התובעת, כאמור לעיל, הוא 8,257 ₪, מקדם היוון עד גיל 70 הוא 127.3 ולאור הנכות התפקודית שקבעתי, 10%, עומד הסכום על 105,112 ₪. בנוסף לסכום זה זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בשיעור של 12.5%, שהם 13,139 ₪

 

27.סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

 

כאב וסבל:30,929 ₪

עזרת הזולת: 20,000 ₪

הוצאות רפואיות: 25,000 ₪

הפסדי שכר לעבר: 7,500 ₪

הפסדי שכר לעתיד: 105,112 ₪

הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות: 13,139 ₪

 

סך הכל אומדן הנזק: 201,680

 

לסכום האמור יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ.

 

הסכומים ישולמו, על ידי הנתבעת, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

 

 

ניתן היום, כ"ד שבט תש"פ, 19 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ