אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונים נ' מדינת ישראל

פלונים נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 20/06/2021 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
49298-03-20
11/06/2021
בפני השופט בכיר:
ד"ר מנחם (מריו) קליין

- נגד -
תובעים:
פלונים
נתבעים:
מדינת ישראל
החלטה
 

 

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת נזיקין. התובעים, אחיו של מר מ.ל. ז"ל (להלן: "המנוח") ויורשיו היחידים, טוענים שהטיפול שקיבל המנוח מהנתבעת בבית החולים היה טיפול רשלני ועקב כך מצא המנוח את מותו בבית החולים.

המנוח אושפז בבית החולים אסף הרופא ביום 21.02.19 ונפטר ביום 23.02.19 בגיל 67.

בחוות הדעת שצורפה לתביעה צוין, בין היתר, כי המנוח היה מחובר למוניטור המצויד בהתראה קולית וככל הנראה הצוות הרפואי התעלם מכך.

לטענת התובעים, על פי התצהיר שצורף לבקשה, שמע התובע י.ל. מחולה שהיה מאושפז באותו החדר עם המנוח שהמוניטור שהיה מחובר למנוח, החל לצפצף בלילה אך הדבר לא זכה להתייחסות מצד צוות בית החולים.

כעת מבקשים התובעים לקבל מהנתבעת רשימת החולים שהיו מאושפזים בלילה שבין 22.02.19 ל 23.02.19, בחדר עם המנוח כדי לגבות עדותם.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בעדות שמועה וכי גילוי מידע זה נוגד את הוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 האוסר על מסירת מידע רפואי ללא הסכמת המטופל. יתירה מזו, חל בעניינו סעיף 49 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, המטיל חיסיון רפואי על מידע רפואי שקיבל רופא במסגרת טיפול רפואי למטופליו.

כן טוענת הנתבעת כי בכתב התביעה לא מוזכר עניין השיחה עם חברו לחדר של המנוח ומשכך מדובר בהרחבת חזית אסורה.

בתשובתם של התובעים לתגובת הנתבעת טען ב"כ התובעים המלומד כי אין לתובעים ענין בתיקם הרפואי של החולים שהיו מאושפזים עם המנוח אלא בזהותם בלבד. החיסיון, לדידו, חל על המידע הרפואי ולא על זהות המטופלים.

 

דיון והכרעה

רקע נורמטיבי – חיסיון וסודיות רפואית:

סעיף 19 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן: ״חוק זכויות החולה״) קובע:

  • ״מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.

  • מטפל, ובמוסד רפואי – מנהל המוסד, ינקטו אמצעים הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות הענינים המובאים לידיעתם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם״.

     

    החיסיון הרפואי מעוגן בסעיף 49 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: ״פקודת הראיות״), ולשונו כך:

    • ״רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא.

    • הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות רופא או לעבוד כאמור בסיפה לסעיף קטן (א).

    • נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות״.

       

      ניתן ללמוד מלשון הסעיפים כי סודיות רפואית חלה במישור שבין המטופל לבין הרופא, והחובה של האחרון לשמירה על הסודיות הרפואית חלה הן מכח כללי האתיקה המקצועית של הרופא והן מכוח חוק זכויות החולה. לעומת זאת, החיסיון הרפואי הוא במישור שבין בית המשפט לבין הרופא אותו רוצה אחד הצדדים להעיד, ולמעשה נוגע בזכותו של הרופא שלא להעיד לחובתו או לטובתו של מטופל שטופל אצלו. במילים אחרות, סודיות רפואית היא חובה מקצועית שחלה על הרופא, ואילו חיסיון רפואי היא זכות שקיימת לרופא שלא להעיד על מטופליו.

       

      ע״פ סעיף 49 לפקודת הראיות, יכול בית המשפט להורות על גילוי ראיה לשם עשיית צדק, במידה ועשיית הצדק עדיפה מסודיות הראיה. בשוקלו האם להשתמש בסמכות זו על בית המשפט לקחת בחשבון גם את הזכות לפרטיות המעוגנת בסעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ס"ח תשמ"א, עמ' 306 (להלן: ״חוק-יסוד״):

      • ״כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

      • אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

      • אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

      • אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו״.

         

        בסעיף 8 לחוק-יסוד, נקבע ש:

        ״אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו״.

         

        ובסעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981:

        ״פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

        ...

        (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

        ...״

         

         

        ברע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות (05.11.2019) קבעה כב׳ השופטת יעל וילנר כי על בית המשפט להפעיל מבחן דו-שלבי: בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון את רלוונטיות הראיות המבוקשות לסוגיות השנויות למחלוקת שבין הצדדים:

        ״כידוע, בבחינתה של בקשה לעיון במסמכים נדרשת הערכאה הדיונית להכריע, בראש ובראשונה, ברלוונטיות המסמכים המבוקשים לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. ככלל, נוהגת גישה ליברלית ומרחיבה בבחינת הרלוונטיות של מסמכים בהם מבקשים בעלי הדין לעיין, וזאת על מנת לקיים את ההליך המשפטי, עד כמה שניתן, "בקלפים פתוחים", ולמען קידום חקר האמת, היעילות וההגינות דיונית. נוכח האמור, נקבע כי המבקש לעיין במסמך זה או אחר אינו נדרש להוכיח באופן ודאי את הרלוונטיות של מסמך זה כאמור, אלא די בכך שיוכיח כי המסמך עשוי להיות רלוונטי לבירור התביעה (ראו: רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, [פורסם בנבו] פסקה 12 (8.7.2013) (להלן: עניין רמי לוי); רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, [פורסם בנבו] פסקה 12 (24.1.2016); רע"א 8181/15 אריה את עופר עבודות בניה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (31.1.2016))״.

         

        אם צלח המבקש להסרת החיסיון את השלב הראשון, יפנה בית המשפט לשלב השני לבחון את שאלת החיסיון לגופה. בית המשפט יכריע בסוגיה, על ידי מציאת האיזון בין הערך המצופה מגילוי המסמך ותרומתו לחקר האמת ויקבע האם ערך זה גובר על החשיבות בחסיונו:

        ״לא סביר כי אדם המגיש תצהיר או מעיד בהליך משפטי, יהיו קשריו להליך זה אשר יהיו, יעמיד עצמו מיניה וביה בסיכון של הסרת חיסיון רפואי ופגיעה ניכרת בפרטיותו; והדברים ברורים. עוד יצוין בהקשר זה כי נוכח הפגיעה הקשה הטמונה בעיון במידע חסוי של גורמים אשר אינם מהווים צד להליך המשפטי, נקבע בפסיקה כי "מצבים המתירים פגיעה בפרטיות של צד שלישי על דרך הצגת מידע מוגן הנוגע אליו במשפט-לא-לו הם נדירים ויוצאי דופן ביותר". כזאת ייעשה במקרים בהם הוּכחה ברמה גבוהה של הוֺכחה נחיצותו של מידע זה להליך המשפטי, וכן מתקיימות נסיבות חריגות כגון קנוניה בין הצד השלישי לבין אחד הצדדים לתביעה, או קרבה ייחודית בין השניים, המעידה על מעורבות כלשהי של הצד השלישי בהליך (ראו: בע"ם 3542/04 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 14 (20.6.2005)״.

         

         

        בפסיקה נקבע כי ההגנה על הפרטיות, חרף היותה ערך מוגן, איננה ערך מוחלט. בנסיבות מסוימים, מקום בו עשיית צדק מחייבת הצגת נתונים ו/או עובדות החוסים תחת הגנות הפרטיות והגבלות החיסיון, מחייבת לעיתים פגיעה מסוימת בפרטיות.

         

        בבע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (נבו 20.06.2005) נקבע כדלקמן:

        ״ערך עשיית משפט צדק הוא ערך ההולם את ערכי המדינה והוא נועד לתכלית ראויה; מקום שלהגשמת תכלית זו נדרש לחדור לצנעת פרטיותו של אדם, ובלעדי חדירה כזו לא ניתן להגשימה, יש ואין מנוס מפגיעה בזכות היסוד. עם זאת, האיזון בין זכות ההגנה על הפרטיות לבין צורכי עשיית משפט צדק מחייב עמידה על דרישת המידתיות. הפרת הפרטיות מוצדקת רק מקום שקיומו של הליך שיפוטי תקין מחייב פגיעה כזו; כל חלופה קיימת המאפשרת קיום משפט תקין בלא פגיעה בפרטיות ראויה למיצוי. בהעדר חלופה כזו, שיעורה של הפגיעה צריך להצטמצם אך להכרחי ביותר, כנדרש לצורכי המשפט. נדרשת, אפוא, מידתיות בפגיעה בזכות לפרטיות, ובהחלטה האם לפגוע בה ובאיזה שיעור על בית המשפט להשתכנע בחיוניות החומר המוגן לצורך המשפט, ועליו לצמצם את הפגיעה בפרטיות אך למידה החיונית לצורך השגת התכלית הראויה״.

         

        ״...אלא שחובה זו מסוייגת וכפופה לתנאים לפיהם, ראשית, מדובר בחומר רלבנטי למשפט; שנית, כי קיים צורך ממשי בחשיפתו של החומר המוגן לניהול משפט תקין. בחינה זו יש לערוך בזהירות ובקפדנות תוך שיקלול מתחייב בין הערך המחייב קיומו של משפט הוגן, לבין הזכות החוקתית לפרטיות הנתונה לבעל דין (א' שטיין, חסיון בנק-לקוח בדיני הראיות, משפטים כ"ה, עמ' 45, 73; קדמי, על הראיות, חלק שני תשס"ד-2003, עמ' 999 – 997; רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י נה(2) 102). באיזון הערכים כאמור, כדי להצדיק חשיפת ראייה הפוגעת בפרטיות, הצורך בגילוייה לשם עשיית צדק צריך להיות עדיף על פני העניין שלא לגלותה (השווה סעיפים 44 ו-45, לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971; בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל, תק על 2001(2) 244, פסקה 3)״.

         

        ומן הכלל אל הפרט

        במקרה שבפניי, הרי ברור כי הסרת החיסיון היא פגיעה בפרטיות המוגנת כאמור בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובחוק הגנת הפרטיות. אולם, בהתאם למבחנים להסרת החיסיון, הרי ברור כי עדותו של פלוני אלמוני בנוגע לכך שאף אדם לא הגיע לבדוק את המנוח, למרות שהמוניטור צפצף היא רלוונטית לעניין שבמחלוקות שבין הצדדים.

         

        גם שאלת משקלה של העדות חשובה לאיזון שבין חקר האמת להגנה על הפרטיות.

        במקרה דנן, נראה כי עדותו של פלוני אלמוני חשובה לחקר האמת, ואין בפגיעה בפרטיותו חמורה יתר על המידה, במיוחד ביחס לחקר האמת הנדרש במקרה דנן. נהיר לי שעדות זו רלוונטית לחקר האמת, וקביעת העובדות שבמחלוקת בין הצדדים. יתרה מזאת, הרי שמדובר בעדות שיכולה להיות בעלת משקל רב לצורך הכרעה במחלוקת, שאם יצליח לעמוד העד על כך שלא ניגש אל המנוח אף אדם מהצוות הרפואי, הרי שיש בכך בכדי לחזק את הטענות על התרשלות של הנתבעת.

         

        כמו כן, הרי שבמקרה דנן מדובר רק בחשיפה של שמות ומספרי תעודות זהות. בשונה מרע"א 7828/17 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (09.01.2018) שצוטט ע״י המשיבה, שם דובר במתן מידע רפואי במסמכי בית החולים שהיה מנותק מהקשרו, הרי שכאן מבוקש לחשוף רק את זהות המטופלים ומקום אשפוזם בבית החולים, ולא את הטיפול הרפואי ו/או את המחלה שלכאורה הם סובלים ממנה, והיו מעדיפים שיישארו בסוד בינם לבין רופאם.

         

        כמו כן, כאמור בפרשת פלוני, ניתן לפגוע במידה המעוטה ככל הניתן בפרטיותם של המטופלים ששמם ייחשף, בכך שבית המשפט יצווה על חשיפת הפרטים הרלוונטיים בלבד, והחיוניים לטובת ההליך.

         

        בענייננו באיזון שבין האינטרסים של המטופלים לפרטיות לבין האינטרס הציבורי של עשיית צדק וחקר האמת, אני סבור כי הסרת החיסיון וחשיפת שמם של המטופלים, תוך הסתרת שם המחלקה בבית החולים, שם הרופאים המטפלים והטיפולים הספציפיים, בשילוב הדיון בדלתיים סגורות כשפרטים אלו יישארו לעיני בית המשפט והצדדים בלבד, לא פוגע בצורה משמעותית בזכות לפרטיות, ובמקביל תורם לעשיית הצדק וחקר האמת.

         

        אציין גם שפירוש מצמצם של חיסיון בכדי להגיע לחקר האמת מקובל גם במשפט העמים.

        בארצות-הברית למשל: United States v. Nixon 418 U.S. 683 (1974).

        ובאנגליה: Wednesbury Corporation v. Ministry of Housing [1965] 1 All E.R. 186.

        שם מציין זקן השופטים השופט Burger:

        There exceptions to the demand of every man’s evidence are not lightly created not expansively construed. For they are in derogation of the search for truth”.

         

        וגם בחלק משיטות המשפט הרומנו-גרמני, ראו:

        TRF-3 Apelacao Civil 292808 AC 10085 S.P. 95.03.100855-7 (09/04/2002)

         

        אם כך במשפט העמים, על אחת כמה וכמה במעיין מים חיים שבמשפט העברי. כך פוסק ה"נשר הגדול" רמב"ם בי"ד החזקה, ספר שופטים, עדות, א, א :

        "העד מצווה להעיד בבית דין בכל עדות שיודע בין בעדות שיחייב בה את חברו, בין בעדות שיזכהו בו, והוא שיתבענו להעיד בדיני ממונות, שנאמר 'והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו' (ויקרא ה', פסוק א')".

        להרחבת הידיעה בקשר לסוגיה זו במשפט העברי, ראו מאמרים שלהלן:

         "מטרת ההליך המשפטי לפי המשפט העברי" ,מנחם (מריו) קליין, 2014.

        "מתי מותר על-פי המשפט העברי לשקר בהליך משפטי?",מנחם (מריו) קליין,2012.

         

        לעניין טענת הרחבת חזית איני מקבל את טענת ההגנה בשל העובדה כי הטענה בדבר ההתרעה והחיווי במקרה של ניתוק המוניטור, ואי התייחסות הצוות הרפואי נטענו כבר בחוות הדעת מטעם התביעה ולפיכך איני רואה בכך שינוי חזית אסורה, או הרחבת יריעה מעבר לגדרי המחלוקת.

         

        הנני מורה לנתבעת להמציא את המידע המבוקש, תוך 14 יום מהיום.

         

        הוראות על המשך ההליכים בתיק

        התיק נקבע לקדם משפט מסכם ליום 29/9/021 שעה 9:00.

        ב"כ הצדדים יקיימו דיון מקדמי בהתאם לתקנות 34- 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

        דיווח באשר לדיון המקדמי, יוגש לפי טופס 4 שבתוספת הראשונה לתקנות, 14 יום לפני ישיבת קדם המשפט.

        הליכים מקדמיים יושלמו כמפורט בפרק ט' לתקנות.

        רשימת בקשות שמבוקש לדון בהן בישיבת קדם משפט, תוגש בהתאם לתקנה 49 לתקנות, עד לא יאוחר מ - 20 יום לפני ישיבת קדם משפט. תשובה לרשימת הבקשות תוגש תוך 14 יום.

        רשימת עדים בהתאם לתקנה 62 לתקנות, תוגש על-ידי התביעה 20 יום לפני ישיבת קדם משפט,

        ועל-ידי ההגנה 14 יום לאחר מכן.

        הנני מורה על התייצבותם של בעלי הדין לדיון ק"מ לפי תקנה 61(ב) לתקנות ואם מדובר בתאגיד, ברשות מקומית או המדינה, אדם מוסמך ובקיא בפרטים בקשר לתביעה ספציפית זו.

        תשומת לב הצדדים לתקנות 29, 38, 151,53 , 156 ו 175 א לתקנות.

         

        כמצוות תקנה 53 לתקנות החדשות ומשלא מצאתי כל סיבה לפטור את הנתבעת מלשלם הוצאות בקשה זו, הנני מחייב אותה לשלם לתובעים הוצאות בקשה זו בסך 1,800 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט.

         

        המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בהקדם.

         

         

         

         

         

         

        ניתנה היום, א' תמוז תשפ"א, 11 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

         

        Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ