פלוני נ' קצין התגמולים

ושוב נדרשים אנו לקשר שבין דחק בשירות לבין מחלת הסוכרת.

1.המערער, יליד שנת 1978, התגייס לצה"ל בשנת 1996. הוא שירת כנהג עד תום שירות החובה ואז השתלב במערך הקבע בתפקיד של מנהל חדר אוכל בבסיס של חיל האוויר. בהמשך הדרך קֻדַּם המערער: תחילה לתפקיד של סגן מנהל מחלקת אירועים, ואחר-כך – היה זה בתחילת שנת 2001 – לתפקיד של מנהל מחלקת אירועים. שמונה שנים שימש המערער בתפקיד זה. תפקיד הכרוך בלחץ, לטענתו. "במסגרת תפקידי הייתי אחראי להכנת כל האירועים לכל מחלקות הבסיס. העבודה היתה תחת לחץ, סביב השעון ובשעות לא נורמטיביות... העבודה התנהלה בכוח אדם חסר, כאשר היינו מבצעים את העבודה אני וחייל נוסף בשירות חובה" (סעיף 6 לתצהיר).

2.בשנת 2007 ביקש המערער לעבור תפקיד וזאת "עקב עומס רב באירועים מאחר והרגשתי שהלחץ בעבודה משפיע על מצבי הבריאותי, הנפשי והמשפחתי" (סעיף 21 לתצהיר). בתחילת שנת 2008 נמסר למערער כי יוחלף על-ידי נגד אחר ויעבור לתפקיד של טבח. המערער יצא לקורס אומנות הבישול (בין התאריכים 17.2.2008 ו- 19.3.2008). במהלך הקורס נחתך באגודלו. ביום 23.3.2008 שב המערער לבסיס ואז התבשר כי עליו לחזור לתפקידו הקודם (מנהל אירועים). חג הפסח עמד בפתח (חל ביום 19.4.2008). המערער נדרש ליתן מענה לאירועים שונים ובהם הרמת כוסית, החלפת פיקוד וחניכת מבנים בבסיס. כל אלה אירועים חשובים, ורמת הלחץ עלתה. מי שאמור היה להחליף את המערער בתפקיד מנהל אירועים מיאן להמשיך נוכח הקשיים והלחץ (סעיף 25 לתצהיר). נטל העבודה נפל רק על כתפיו של המערער שכן באותה עת היה חסר ניכר בכוח אדם.

3.ביום 29.4.2008 (עשרה ימים לאחר חג הפסח) פנה המערער לרופא והלין על צימאון והשתנה מרובה במשך שבועיים. המערער נבדק ונמצאו ערכי סוכר גבוהים. תהליך האבחון הצביע על כך שהמערער חלה בסוכרת נעורים (סוכרת סוג 1).

4.המערער סבור כי תנאי השירות הביאו לפרוץ המחלה. לכן פנה למשיב בבקשה להכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. בהחלטתו מיום 1.9.2014 דחה המשיב את בקשתו של המערער בקבעו כי אין קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה. מכאן הערעור המונח לפנינו.

5.הצדדים הגישו במסגרת ההליך חווֹת דעת רפואיות: מטעם המערער הוגשה חוות דעת של פרופ' חוליו וינשטיין, ומטעם המשיב הוגשו חווֹת דעת שערך פרופ' מרדכי וייס. איננו רואים צורך להאריך בסקירה רפואית כללית שכן זאת לדעת: סוגיית הקשר בין דחק נפשי לבין סוכרת אינה חדשה; המומחים בתיק זה (וכמה מעמיתיהם – משני צדדי המתרס) הגישו חווֹת דעת בתיקים קודמים רבים, ולא אחת הוצגו בפסיקה עיקרי הספרות הרפואית וכן מסקנותיהן של ועדות שונות אשר ישבו על המדוכה (בהן ועדת רז וועדת מאירוביץ). בשנים האחרונות נדרשה גם ועדת הערעורים בבית משפט זה לסוגיה האמורה. כך למשל, בע"נ (ראשל"צ) 19052-10-13 ד.פ. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום (8.12.2016) סקרנו את הגישות השונות לגבי הקשר בין דחק לבין סוכרת סוג 1 והצגנו את אמות המידה הכלליות שהותוו והשתרשו בפסיקה בסוגיה זו. הדברים שכתבנו שם יפים במהותם גם לתיק שלפנינו, ועל כן נביאם בשנית, כמסגרת לדיון במקרה דנן:

המחלוקת הרפואית בין המומחים בכל הנוגע לקשר בין דחק נפשי לבין מחלת הסוכרת – כפי שבאה לידי ביטוי בחווֹת הדעת שהוגשו ובדיון שנערך במסגרת ההליך דנן – אינה חדשה עמנו; ועדות הערעורים נדרשו למחלוקת זו פעמים רבות (ראו למשל ע"נ (חי) 403/02 קרסנו נ' משרד הביטחון-אגף השיקום-קצין התגמולים (10.11.2004)). לא אחת נדונו בפסקי-הדין חווֹת-דעת של אותם המומחים שהעידו גם לפנינו, תוך התייחסות לספרות הרפואית ולמקורות שצוטטו גם כאן (ראו למשל ע"נ (ראשל"צ) 15957-05-12 ד.ש. נ' קצין התגמולים (10.12.2014)). נראה כי בסופו של יום, המומחים מטעם המערערת אינם חולקים על הקושי המתודולוגי לבסס מדעית קשר של גרימה בין דחק נפשי לבית התפתחות סוכרת, ומנגד, המומחה מטעם המשיב אינו טוען כי לעולם אין להכיר בקשר שבין דחק לבין התפרצות המחלה... ואמנם, הפסיקה ציינה לא אחת כי: "... נראה כי גם הפסיקה וגם מומחי הרפואה קובעים כי כאשר מדובר בדחק נפשי יוצא דופן וחריג יש להכיר בו כ'טריגר' להופעת המחלה" (ע"א (מח' י-ם) 9184/06 הולנדר נ' ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (26.10.2006)). יובהר, כי עמדה זו יפה גם בהיעדר הוכחה לקיומה של אסכולה רפואית מבוססת ומקובלת, שהרי לעולם יש לבחון את הקשר הסיבתי גם באספקלריה של המקרה האינדיווידואלי. אין תֵמה אפוא, כי לא אחת נקבע שבמקום בו מבוקשת הכרה בקשר סיבתי בין דחק לבין התפרצות מחלת הסוכרת, יש לבחון את הנסיבות הספציפיות של המקרה, תוך התמקדות בשאלה אם החייל או החיילת היו נתונים לדחק נפשי "יוצא דופן וחריג" בסמוך לפני פרוץ המחלה (ראו למשל ע"נ (ראשל"צ) 270-08 נ.ס. נ' קצין התגמולים (26.2.2012)).

...

לאחר שקראנו בעיון רב את חווֹת הדעת של המומחים בתיק שלפנינו, ולאחר שהאזנו בקשב רב לחקירות הארוכות של המומחים מכאן ומכאן, באנו לכלל מסקנה כי השורה התחתונה שעולה מן הפסיקה, בכל הנוגע לאמות המידה המכווינות בכגון דא, עומדת על מכונה. כלומר, לא מצאנו בדברי המומחים בהליך שלפנינו כדי לשנות את התמונה במישור הרפואי-הכללי, ועל כן השאלה שעלינו להכריע בה היא האם הוכח באופן מספק כי המערערת הייתה נתונה לדחק נפשי "יוצא דופן וחריג" בסמוך לפני פרוץ המחלה. כמובן, שאלת קיומו או היעדרו של דחק נפשי צריכה להיבחן באספקלריה של המבחן הסובייקטיבי ושל המבחן האובייקטיבי, כפי שהותוו למשל בהלכת אביאן...

6.הנה הוא אפוא המבחן המנחה בכגון דא, כפי שעולה מפסקי-דין רבים: האם החייל או החיילת היו נתונים לדחק נפשי יוצא דופן וחריג בסמוך לפני פרוץ מחלת הסוכרת (ראו גם: ע"א 1696/11 מלישב נ' קצין התגמולים (24.3.2011); ע"נ (חי') 28927-06-12 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום (18.2.2015); ע"נ (ראשל"צ) 15819-07-15 פלונית נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום (31.12.2017)). מדובר במבחן כפול, הכולל רכיב איכותי (דחק נפשי יוצא דופן וחריג) ורכיב כרונולוגי (בסמוך לפני פרוץ המחלה – לא אחת דובר על פרק זמן של שלושה חודשים).