פלוני נ' מנור ואח'

1.לפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה, ותביעת המוסד לביטוח לאומי לשיבוב התגמולים ששולמו וישולמו לתובע.

רקע עובדתי

2.במהלך עבודתו אצל הנתבע מס' 1 (להלן: "הקבלן") בלול האפרוחים של קיבוץ יפתח הנתבע מס' 3 (להלן: "הקיבוץ"), ביום 27/1/14, החליק התובע על רצפת הלול, נפל ונפגע בכף ידו הימנית להלן: "התאונה").

3.במועדים הרלוונטיים לתביעה כאן, היה הקבלן, בעל עסק למתן שירותי כוח אדם ללולים, מבוטח בביטוח חבות מעבידים בנתבעת מס' 2 (להלן: "חברת הראל") והקיבוץ היה מבוטח בביטוח צד ג' בנתבעת מס' 4 (להלן: "ביטוח חקלאי").

4.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע לתובע נכות רפואית צמיתה מעבודה בשיעור של 30%. לתובע שולמו דמי פגיעה ותגמולי נכות זמנית ומשולמת לו קצבת נכות בהתאם לגובה הנכות הצמיתה שנקבעה לו.

5.ביום 19/4/16 הגיש התובע תביעה בגין נזקי גוף כנגד ארבעת הנתבעים (להלן: "התביעה הנזיקית"). כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 3/5/17 לאחר שהתקבלה בקשת המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") להצטרף כתובע נוסף בהליך כאן, בתביעה לשיפוי מלא של הגמלאות ששולמו וישולמו לתובע (להלן: "תביעת השיבוב").

6.לאור הפער בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לתיק, הסכימו הצדדים על מינוי פרופ' חיים צינמן כמומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה קבע נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 20% וכי לתובע נשארה הגבלה בטווח תנועות פרק כף היד.

הפלוגתאות בתמצית

7.הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה, בשאלת האחריות לתאונה ובשאלת גובה הנזק.

8.באשר לנסיבות התאונה - לטענת התובע והמל"ל (להלן: "התובעים"), ביום 27/1/14, הגיע התובע עם צוות העובדים של הקבלן לביצוע הזרקת חיסונים ל- 20,000 אפרוחים בלול שבבעלות הקיבוץ (להלן: "הלול"). הלול בעל רצפת בטון אשר עליה נסורת וזבל עופות. בסיור מקדים שביצע התובע לבדיקת מצב הלול לפני כניסת העובדים לעבודת ההזרקות, הוא החליק לפתע בחוזקה על רצפת הלול, נפל ונחבל בידו הימנית שבעזרתה ניסה לבלום את הנפילה. לטענת התובע, לאחר שנפגע ראה שבמקום הנפילה, ליד קו המים, הייתה שלולית גדולה שלא ניתן היה לראותה קודם בשל דחיסות כמות האפרוחים, הנסורת וזבל העופות שכיסו את הרצפה.

9.לטענת הקבלן בתצהיר עדות ראשית, התובע היה ראש צוות ביצוע חיסונים בלול ונחבל בזמן עבודתו בשירות הקיבוץ. לטענת הקבלן בתצהיר, התאונה ארעה עוד לפני תחילת העבודה. לטענתו, התובע החליק על רטיבות שנגרמה עקב ריבוי אפרוחים והוא הבין מהתובע כי הייתה שלולית שחרגה בהרבה מהרטיבות הרגילה שיש על רצפת הלול. בכתב הסיכומים (סעיף 6) טענו הקבלן וחברת הראל (שניהם ביחד להלן: "מטעם הקבלן"), כי התאונה אירעה אך ורק בשל מפגע בלול.

10.לטענת הקיבוץ וביטוח חקלאי (שניהם ביחד להלן: "מטעם הקיבוץ") בכתב ההגנה, התובע לא שם לב למדרך רגלו, לא התאים התנהגותו לתנאי המקום והזמן, לא נעל מגפיים מתאימות ולא נהג כפי שאדם סביר ונבון היה נוהג בנסיבות המקרה.

11.מרכז הלול בזמנים הרלוונטיים לתאונה, מר ברק סבר (להלן: "ברק") בתצהיר עדות ראשית מטעם הקיבוץ, הצהיר כי כאשר הגיע בבוקר התאונה ללול, דיווח לו התובע שהחליק על הרצפה וכואבת לו היד. לטענת ברק, רצפת לול האפרוחים לחה וחלקה מטבעה. בכתב הסיכומים נטען מטעם הקיבוץ כי אירוע התאונה התרחש כתוצאה מרצפה מכוסה בצואה נוזלית, שהינו סיכון טבעי בעבודה בלול וכי ניתן לשער שהסיבה לתאונה היא שהתובע הגיע ללול עם כפכפים ולא עם נעלי עבודה או מגפיים שמתאימים לעבודה בלול בו קיימת רטיבות רגילה ומוכרת לתובע ולקבלן.

12.באשר לשאלת האחריות - לטענת התובעים, התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות, חוסר מיומנות והפרת חובות הנתבעים או שלוחיהם על פי חוק. לשיטתם, הקיבוץ כבעלים במקרקעין, חב בחובת זהירות מוגברת כלפי התובע. בתצהיר העדות הראשית טען התובע כי ביום התאונה נעל כהרגלו נעליים שסופקו לו על ידי הקבלן ואלה נעליים המתאימות לעבודה בלולים.

13.לטענת הקבלן בתצהיר העדות הראשית מטעמו, לא הייתה לו כל שליטה על התובע בשטח הלול והשליטה על כמות האפרוחים בלול, ניקיון הלול ותקינות קווי המים והמזון היו בשליטה ואחריות בלעדית של הקיבוץ. הקבלן הצהיר כי דאג לספק סביבת עבודה בטוחה ולהקפיד על נהלים וכללי בטיחות נאותים, ואספקת ציוד לרבות נעלי עבודה מתאימות.

14.מטעם הקבלן נטען כי בנסיבות בהן ארעה התאונה, רובצת על כתפי התובע האחריות הבלעדית באשר עבד שלא כפי שפועל זהיר וסביר היה פועל, לא נקט אמצעי זהירות, לא ניסה למנוע הסכנה, לא צפה הסכנה ונהג בחוסר אחריות ואי אכפתיות לתוצאות.

15.בסיכומים מטעם הקבלן נטען כי האחריות לתאונה רובצת על הקיבוץ שהינו בעל הלול והאחראי הבלעדי לתחזוקתו הרשלנית. נטען כי בהעדר נהלים, סדר, פיקוח ובקרה על תקלות כולל במערכת המים ומדיניות החיסכון באנרגיה ומשאבים, הייתה רצפת הלול רטובה באופן חריג ועם בוץ.

16.מטעם הקיבוץ נטען בכתב ההגנה המתוקן, כי התאונה נגרמה תוך מעשה יום יומי רגיל הכרוך בסיכון סביר וטבעי אשר אינו מטיל על הקיבוץ חובות זהירות בנזיקין למנעו וגם לא אחריות בנזיקין בשל אי מניעתו. בכתב הסיכומים מטעם הקיבוץ נטען כי לבעל המקרקעין אין אחריות בגין סיכון רגיל, גלוי וידוע במקרקעין שבבעלותו. לשיטת הקיבוץ, הקבלן והתובע הכירו היטב את מצב הלול וידעו שרצפתו איננה יבשה, והיו צריכים להתאים עצמם לעבודה בתנאים אלה.