פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול")

מחלוקת בשאלת היקף נזקי התובע בעקבות תאונת דרכים.

הצדדים ומסגרת המחלוקת

1. התובע, יליד X.X.1974, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.12.2019, עת רכב על אופנוע בדרכו חזרה מעבודתו בירושלים לביתו. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה.

2. הנתבעת היא מבטחת האופנוע עליו רכב התובע, ואין מחלוקת באשר לחבותה.

3. ביום 7.5.2021 נפל התובע במדרגות ביתו כתוצאה מסחרחורת שגרמה לו לאיבוד שווי משקל וסיבוב רגל ימין. בהמשך נמצא קרע במניסקוס המדיאלי, וביום 13.9.2021 עבר התובע ניתוח לכריתה חלקית של המניסקוס בברך ימין.

4. הצדדים חלוקים בשאלה האם האירוע מיום 7.5.2021 נובע מפגיעתו של התובע בתאונת הדרכים מיום 10.12.2019, ומהו היקף הנזקים שבגינם חבה הנתבעת בפיצוי התובע.

    

   הנכות הרפואית

5. לבחינת נכותו של התובע מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומי הפסיכיאטריה, א.א.ג. ואורתופדיה.

6. בתחום הפסיכיאטרי קבע ד"ר גיא אור (חוות דעת מיום 14.1.22) כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, המורכבת מ-7.5% בגין תאונת הדרכים מיום 10.12.19, ו-2.5% בגין החמרה כתוצאה מהנפילה במדרגות ביום 7.5.21.

   בנוסף קבע המומחה נכות זמנית בשיעור 15% למשך שלושה חודשים ממועד התאונה, ו-10% נכות למשך תשעה חודשים נוספים.

   בחוות הדעת התייחס המומחה למגמתיות בתמונה הקלינית וצוין בין היתר כי:

   "בהתייחס למהימנותו, היה לעיתים רושם של הדגשת קשיים בשל התאונה הנדונה, כאשר בבירור ראשון תיאר קושי הנוגע למצבו הנפשי או התפקודי ולאחר בירור עלה כי מדובר בקושי קטן יותר. יחד עם זאת נראה כי הוא סובל מתחלואה נפשית ממשית".

   "תחילה אמר כי הפסקת עבודתו נבעה מכך שלא היה לו חשק לעבוד אך בבירור נוסף עלה כי בשל מגפת הקורונה הוצאו העובדים לחל"ת בשל מגפת הקורונה והירידה הגדולה בתיירות".

   "מסר כי אינו מחפש כרגע עבודה, גם משום שאין לו חשק אך גם משום שהחנות טרם נפתחה."

7. בתחום האורתופדי קבע ד"ר משה ליפשיץ, בשתי חוות הדעת שנתן (מיום 1.2.22 ומיום 13.7.23), שלא נותרה נכות קבועה בעקבות תאונת הדרכים, וזאת ביחס לתלונות בעמוד שדרה צווארי, עמוד שדרה מותני או כתף שמאל.

   עם זאת, בעקבות הנפילה במדרגות, נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בברך ימין, המשקפת את מצבו היום וכן את הסיכוי להידרדרות בעקבות כריתת המניסקוס.

8. בתחום הא.א.ג. קבע ד"ר יורם גורביץ שלא נותרה לתובע נכות צמיתה, אך קבע נכות זמנית בשיעור של 20% ממועד התאונה (10.12.19) ועד לבדיקת ENG שניה בחודש מרץ 2020, ואח"כ 10% נכות זמנית עד לבדיקת ENG שלישית מיום 6.11.22 שהייתה תקינה לחלוטין (תשובות הבהרה ועדותו בבית המשפט).

   המומחה הבהיר שמערכת שיווי המשקל עשויה לא להגיע ליציבות מלאה לפני חלוף כשנה וחצי-שנתיים ממועד הפגיעה, ובמהלך תקופה זו ייתכנו תנודות של שיפור או החמרה. לפיכך קבע נכות זמנית כאמור עד לבדיקה השלישית שהצביעה על העדר נכות. עוד הבהיר שכל עוד הייתה הפרעה בשיווי המשקל - יכולה להתרחש נפילה מחמת ליקוי זה (עמ' 10 ש7-12).

    

9. הנתבעת חולקת על חוות דעתו של ד"ר גורביץ ביחס לנכות הזמנית של התובע על תיקוניה השונים, ובהתאם לכך גם על הקשר בין התאונה לנפילתו במדרגות, ואולם אין בידי לקבל את טענותיה.

   הנתבעת טוענת שלא תועדה סחרחורת בבדיקת המומחה ולמרות זאת הוא קבע 20% נכות זמנית לאותה עת. דא עקא, המומחה בחקירתו הסביר ש"עצם העובדה שהבדיקה הפיזיקלית האוטונוירולוגית שביצעתי בזמן הבדיקה של התובע הייתה תקינה, ממש לא אומרת דבר, כי יש הרבה פתולוגיות שיעלו בבדיקת ENG ולא בבדיקה פיזיולוגית" (עמ' 6 ש29-31).

   הנתבעת קובלת גם על קביעת נכות זמנית למשך שנתיים וארבעה חודשים כאשר לדידו של המומחה משך ההחלמה המקובל הוא שנה וחצי עד שנתיים; ואולם גם ביחס לטענה זו הבהיר המומחה שתחם את תקופות הנכות הזמנית במועדי בדיקות ה EMG ותוצאותיהן, שהן מהימנות לדידו יותר מתלונות החולה או בדיקה פיזית של הרופאים (עמ' 6 ש24-26).

   במצב דברים זה העובדה ש'המקובל' או 'הממוצע' הוא שנה וחצי עד שנתיים לא שוללת את האפשרות שבעניינו של התובע נמשכה תקופת ההחלמה פרק זמן ארוך יותר – ונתמכה בבדיקות אובייקטיביות.

   יתרה מזאת, לענייננו, הנפילה מושא המחלוקת אירעה כשנה ו-5 חודשים לאחר התאונה. במצב דברים זה, אף לפי 'הממוצע' או 'המקובל', היה התובע בתקופה זו עדיין בנכות זמנית כלשהי.

10. המומחה שמע בבית המשפט את עדותו של התובע בדבר נסיבות הנפילה, שאירעה בעת שעלה במדרגות, סובב את ראשו שמאלה ואז הרגיש שהכל מתחיל להסתובב ונפל (עמ' 3 ש13-20).

    לאחר מכן, במהלך עדותו של המומחה, הוא הבהיר שאכן תנועות הראש לצדדים הן שגורמות סחרחורת סיבובית כפי שאירע לתובע (עמ' 7 ש10-15, עמ' 8 ש1-2, עמ' 11 ש15-18).

    היינו, תיאור התאונה ע"י התובע היה מקובל על המומחה כסביר והדבר מלמד שדי בנכות הזמנית שנקבעה כדי שתתרחש סחרחורת בעקבות סיבוב הראש ותיגרם נפילה - כפי שקרה.

     

11. הנתבעת מבקשת שלא לקשור את הנפילה לנכותו של התובע בעקבות התאונה.

    לטענתה העדר תיעוד לאירועי נפילה דומים שאירעו לתובע והעדר עדים לנפילה זו, כמו גם העובדה שתיאור התאונה 'התרחב והשתכלל' כהגדרתה לאורך חיי התיק, מקשים על קבלת הטענה ומותירים אפשרות סבירה שהנפילה אירעה מחמת חוסר תשומת לב או כל סיבה אחרת שאינה קשורה לתאונה.

    עמדת הנתבעת ברורה ואולם בסופו של דבר נמצא במקרה זה שהתובע הוכיח את אירוע הנפילה בעדותו, בעדות אשתו שהוזעקה לסייע לו ובמסמכים רפואיים ממועד האירוע בהם ציין התובע שסבל מהתקף סחרחורת שבעטיו נפל.

    גם בהליך המשפטי טען התובע מלכתחילה שאירוע הנפילה אירע עקב התקף סחרחורת ממנו סבל בעת שעלה במדרגות, ומכיוון שלדידו התקפי הסחרחורת נובעים מתאונת הדרכים – הוא קשר את נפילתו לתאונת הדרכים מייד כשאירעה (הודעת התובע מיום 11.7.2021 בתיק הקודם ת.א. 64651-12-20).

12. הפסיקה הכירה בקשר סיבתי מסוג זה וקבעה שבמקרה שבו בנכות שנקבעה בעקבות תאונת דרכים היה סיכון מסוים שגם התממש בפועל – הרי שאין לערוך הפרדה מלאכותית בין האירוע המאוחר לנזק המיידי מהתאונה ויש לראות את הסיכון להתרחשותו כשלוב באירוע התאונה.

    כדברי בית המשפט העליון באותו עניין: "המדובר במקרה שבו הנזק נובע מסיכון אשר לא ניתן לנתקו מן הנכות שגרמה תאונת הדרכים, וככזה מצוי אותו סיכון בגרעין הקשה של הסיכון שיצר אירוע התאונה" (ע"א 8109/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שולמית גינת, נב(5) 637 (1998)‏‏).

13. לאור הנכות הזמנית שקבע מומחה הא.א.ג., תיאור נפילת התובע מחמת הסחרחורת ואיבוד שיווי המשקל, ואישור המומחה בדבר סבירות הקשר בין הדברים - יש לקבוע שהנפילה נגרמה בעקבות נזקי פגיעת התובע בתאונה. בהתאם לכך, הנזק שנגרם בנפילה – קשור לתאונה.

14. לפיכך, הנכות הרפואית המשוקללת שנגרמה לתובע בעקבות התאונה היא 19% לצמיתות:

    בתחום הפסיכיאטרי 10% נכות צמיתה (7.5% עקב התאונה ו-2.5% מהנפילה).

    בתחום האורתופדי 10% נכות צמיתה (ברך ימין) כתוצאה מהנפילה ביום 7.5.21.

     

    הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות

15. בתחום הפסיכיאטרי התרשם כאמור מומחה בית המשפט שעל אף האדרה מסוימת - התובע אכן סובל מתחלואה נפשית ממשית שאותה העריך ב 10% נכות.

    הוא ציין שהתובע תיאר במגמתיות מסוימת סימפטומים שונים אך גם לדברי התובע עצמו הם פחתו והשתפרו. התובע לא נעזר בטיפול לאורך זמן וכיום אינו מטופל כלל. אף שהמומחה המליץ בחוות דעתו שהתובע יחזור למעקב וטיפול במסגרת השירות הציבורי של בריאות הנפש – לא מצא התובע לנכון לעשות כן.

16. בתחום האורתופדי ציין המומחה שכריתת מניסקוס משפיעה על תפקוד הברך ומעלה את הסיכוי לאוסטאוארטריטיס. המומחה מצא הגבלה קלה בתנועה וכאב בחלק מהתנועות, וכן דלדול שרירים קל בירך ימין. לאור הסיכון להידרדרות בעתיד העמיד כאמור המומחה את נכותו של התובע בשיעור 10%.

17. ממהלך חייו של התובע מאז התאונה ועד למתן עדותו לא עלה שנכויות אלו השפיעו מהותית על תפקודו או השתכרותו. התובע טען אומנם שאינו יכול לבצע עבודות קשות ושהשכן שהביא אותו לעבודה במתנ"ס ידע שאין ביכולתו לבצע עבודות סבלות – אך כאמור תפקידו הוא בפיקוח ולא בעבודת כפיים ולא נמצא ששינוי כלשהו בעבודתו לאורך השנים הושפע מנכותו.

18. שקלול פגיעתו של התובע בתאונה ואופי עבודתו, לפני ואחרי התאונה, מביאים למסקנה שההשפעה התפקודית העתידית של נכותו הרפואית עשויה להתבטא בעתיד בגריעה מכושר השתכרותו בשיעור העומד על כ-60% מנכותו הרפואית, היינו גריעה של 11.4% משכרו.

     

    כושר ההשתכרות

19. התובע עבד כמתעד יהלומים בחנות התכשיטים IDC והשתכר סך חודשי ממוצע של כ- 11,350 ₪, וזאת עד לפגיעתו בתאונה ביום 10.12.2019.

20. ביום 12.3.2020, בתום תקופת אי הכושר בגינה קיבל מהמל"ל דמי פגיעה, שב התובע לעבודתו אך כעבור שלושה ימים נסגרה החנות עקב מגפת הקורונה. התובע שהה בחל"ת וקיבל דמי אבטלה עד לחודש נובמבר 2021.

21. לאחר מכן עבד התובע כשנתיים בחנות "גולד טיים דיזיין" במעלה אדומים ואף ניהל אותה קצת, כהגדרתו, אך עקב המלחמה החנות נסגרה והתובע פוטר בדצמבר 2023.

22. במקום עבודה זה השתכר התובע בשנת 2023 מעט פחות מעבודתו הקודמת אך עדיין באותו סדר גודל שנתי בו השתכר לפני התאונה (ממוצע שכר כ-11,135 ₪).

23. התובע, על פי עדותו, לא חיפש עבודה בתחום התכשיטים בשנת 2024 שכן כל הענף היה בירידה בשל המיתון מהקורונה והמלחמה, והוא הבין שהוא חייב לשנות כיוון (עמ' 18 ש10-25).

24. במחצית הראשונה של שנת 2024 התובע לא עבד וקיבל דמי אבטלה, וביולי 2024 החל לעבוד במתנ"ס מעלה אדומים בתפקיד אב בית במחלקת הלוגיסטיקה ובפיקוח על פועלים. בתחילה היה התובע בתקופת ניסיון ועבד לפי שעות, ובחודש דצמבר 2024 עבר מכרז ומאז הוא עובד במשרה מלאה. בחודש ינואר 2025 עמדה משכורתו על סך ברוטו של 9,145 ₪.

25. השתלשלות דברים זו מלמדת שהשינוי התעסוקתי של התובע, ובעקבותיו הירידה בשכרו, נובעים מהרקע התעסוקתי אליו הגיע בגיל 45 והמשבר בענף התכשיטים עליו העיד בעצמו.

    התובע נפגע בתאונת דרכים בהיותו בן 45, וחזרתו לעבודה לאחר תקופת החלמה קצרה נקטעה רק בשל מגפת הקורונה. לאחריה חזר התובע לעבודה באותו תחום במשך כשנתיים, וגם עבודה זו נקטעה רק בשל סגירת חנות התכשיטים בה עבד. התובע העיד שלאור ה'נפילה' בכל ענף התכשיטים הוא חיפש אפיקי תעסוקה חדשים ובעזרת שכן החל לעבוד במתנ"ס.

    תיאור זה מחזק את המסקנה שהרקע האמור של התובע לא פתח בפניו מקומות תעסוקה רבים או מגוונים מעצם טיבו, וללא כל קשר לתאונה, ובתום חצי שנה בה קיבל דמי אבטלה - הוא החל בגיל 50 לעבוד כאמור בעבודה השונה תעסוקתית מעבודתו הקודמת.

     

26. התובע הצהיר שבשנת 2011 (8 שנים לפני התאונה), במקביל לעבודתו בחנות תכשיטים, הוא עבר קורס מטעם מיקרוסופט כמנהל רשתות תקשורת. בעת ששהה בחל"ת עקב מגפת הקורונה, לאחר התאונה, הציע לו חבר ללמוד קורס אבטחת מידע.

27. לטענת התובע וחברו, אילו היה עובר התובע את הקורס בהצלחה - היה בידי החבר לשלב אותו במקום עבודתו, כאשר הצפי לשכר חודשי התחלתי הוא כ-12 אש"ח והשכר צפוי היה לעלות גם ל 18 אש"ח. לטענת התובע הוא לא הצליח להתקדם בלימודיו עקב מצבו הרפואי בעקבות התאונה, אך הוא טוען שיש לחשב את נזקיו על פי שכר בסיס של כ-15 אש"ח, שלדידו הוא שיעור השכר שסביר שהיה מגיע אליו בתחום זה.

28. בחקירתם הנגדית של השניים עלה שהדברים מעט שונים.

    ראשית ציין החבר שלא הציע לתובע קודם לתאונה לעבור לתחום המחשבים כיוון שמבחינתו 'זה היה מסע מאוד קשה' ועל מנת לקבל עבודה בסיסית היה עליו להתנדב במשך שנה כטכנאי ביד שרה, ללא תשלום. לכן רק כאשר החבר התבסס בעבודתו ובתפקיד ראש צוות, ולאור מצוקתו הכלכלית של התובע, עלה אותו רעיון.

29. עוד עלה מעדותו של החבר שהוא הציע לתובע לעבור קורס 'ניהול חומות אש' בשילוב קורס לתקשורת, אלא שלפני שנרשמים לקורס הרשמי, הפרונטלי, יש מבחני כניסה קשים, ברמה גבוהה, והתובע החל למעשה ללמוד רק לשלב המקדמי, לפני הקורס הרשמי.

    החבר הבהיר שמדובר בקורסי אונליין שאליהם ניתן להירשם ולעשות הסמכה, והתובע אכן התחיל קורסים בסיסיים, אבל סיים רק 3 מתוך 20 כיוון שבשלב הרביעי כבר ראה שהוא לא יכול. החבר ציין שבסוף כל שלב מקבלים מסמך המאשר את 'ההסמכה' של אותו קורס, אך התובע לא הציג כל מסמך שכזה (עמ' 13 ש24 – עמ' 14 ש21).

30. התובע העיד ששלושת ה'דרגות' הראשונות שלמד היו בקורסים חינמיים, אונליין, ולא היה בהם תוכן חדש שלא מוכר לו, אלא רק מדרגה 4 ומעלה ושם כבר לא היה יכול.

    הוא ציין שהחבר שלח לו חומרים ללמוד, אך כבר כשישב ללמוד אותם הבין שהוא לא מסוגל ולטענתו גם בגלל הכאבים הוא לא יכול היה להתרכז בחומר. לפיכך התובע כלל לא נרשם לקורס המדובר מלכתחילה (עמ' 17 ש7-30).

31. התייחסות התובע לתקופת הקורונה, בה היו לו סחרחורות וכאבים שהקשו עליו לטענתו את הלימודים, מתייחסת לתקופה בה הייתה לו נכות זמנית שעיקרה בתחום הא.א.ג..

    בתום תקופת הנכות הזמנית נותרה לתובע נכות צמיתה בלבד, מחציתה אורתופדית ומחציתה פסיכיאטרית, ולמרות זאת הוא לא ניסה לפנות לתחום המחשבים או לכל תחום דומה אחר.

32. כאשר נשאל על כך מפורשות השיב באופן מעורפל ש"בזמן האחרון כשאני עובד במתנ"ס יש אופציה, המנהל אמר שיצרף אותי למישהו שילמד אותי דברים נוספים" (עמ' 18 ש4-6). זאת ותו לא.

33. במצב דברים זה אין בידי לקבל את טענת התובע ביחס לפוטנציאל המעבר לתחום אבטחת מידע ולהשתכרות בשיעור העולה מהותית על שכרו ערב התאונה. התובע נסמך בטענתו זו על קורס מחשבים שעשה בשנת 2011, שמונה שנים לפני התאונה, ועל עדכונים שלדבריו קיבל במהלך השנים. אילו חשב התובע שעתידו בתחום זה - סביר היה שיפנה לעבוד בו ולקדם את הכשרתו סמוך לאחר מכן.

    קשה להלום טענה שדווקא לאחר פגיעתו בתאונה ושהותו בחל"ת החליט התובע לערוך שינוי תעסוקתי כה דרמטי, שיעלה את שכרו בשיעור כה ניכר, רק כי חבר הציע לו סיוע במציאת עבודה, ורק פגיעתו בתאונה היא שמנעה זאת ממנו.

    החבר העיד שמדובר בלימודים קשים ובמבחנים קשים ברמה גבוהה, ואין כל ערובה או ראיה לכך שהתובע היה מצליח בלימודיו ובמבחני הכניסה לקורס גם אלמלא התאונה ופגיעתו בה.

    אין די בעדות חברו של התובע, שלטענתו היה בידו לסייע לתובע להתקבל לעבודה, כדי לקבוע שאכן זה היה עתידו המובטח של התובע.

    סבירה גם הטענה שלאור הדינמיות בתחום המחשבים ספק רב מה משמעותו של קורס שעבר התובע בשנת 2011 כאשר הוא מתכנן לכאורה לשוב לתחום בשנת 2020. גם כאן לא שוכנעתי שדי בעדות תיאורטית מפי התובע וחברו כדי להוכיח סוגיה מקצועית זו.

     

34. בדצמבר 2019 עמד שכרו הממוצע של התובע על סך של כ- 11,350 ₪ (בשל נתוני התובע לא נוכה מס) – סכום הגבוה במעט מהשכר הממוצע במשק באותה עת.

    לאור האמור יש להעמיד גם היום את שכרו של התובע ביחס דומה לשיעור השכר הממוצע במשק כיום, ולפיכך יעמוד בסיס השכר על סך של 13,800 ₪.

35. כיום עובד התובע כ'אב בית' במתנ"ס. הוא אינו נדרש לעבודה פיזית אלא אחראי על פועלים הנדרשים לבצע עבודות שונות, ועל פי עדותו יתכן שאף ישתלב בתחום המיחשוב במקום.

     

    הנזק

    כאב וסבל

36. אני דוחה את טענת התובע שיש לפסוק לו 'פעמיים' כאב וסבל, בחישוב נפרד לכל אירוע – תאונת הדרכים והנפילה במדרגות. טענה זו שומטת את הבסיס לטענתו שהתקבלה, שיש לראות את הנכות המאוחרת ככזו הנובעת מהתאונה.

    מכל מקום, תקנה 2(א)(2) בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 קובעת שהחישוב יהיה "אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה". מאחר שטענת התובע היא שכתוצאה מהתאונה נגרמו לו 19% נכות לצמיתות – זהו בסיס החישוב.

37. בהתאם לנכות של 19% עומד הפיצוי בגין כאב וסבל על סך 37,552 ₪, ובניכוי 25,000 ₪ השתתפות עצמית על פי פוליסת הביטוח – נותר סך של 12,552 ש"ח.

     

    הפסדי שכר בעבר

38. עקב התאונה נעדר התובע מעבודתו למשך 3 חודשים ואז חזר, כאמור לעיל, לאותה חנות בה עבד. על פי עדות התובע עצמו הפסקות העבודה לאחר מכן עקב הקורונה, המלחמה והנפילה בענף התכשיטים אינן קשורות לתאונה ולפגיעתו בה ועל כן אין מקום לפיצוי נוסף בגין העבר.

39. שכרו החודשי הממוצע של התובע ערב התאונה עמד על סך 11,350 ₪.

40. הפיצוי בגין ההפסד בשלושת החודשים הראשונים, בניכוי 7 ימי עבודה (השתתפות עצמית בפוליסת האופנוע), בצירוף זכויות סוציאליות ובשערוך להיום עומד על סך מעוגל של 45 אש"ח.

     

    אובדן כושר השתכרות לעתיד

41. כמפורט לעיל, פגיעה בכושר השתכרות העומד על 13,8 אש"ח לחודש בשיעור של 60% מהנכות הרפואית, ובצירוף אובדן זכויות סוציאליות, עומד נכון להיום על סך מעוגל של 260 אש"ח.

     

    הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג'

42. התובע הפנה בסיכומיו לתחשיב הנזק מבלי לסכם את מלוא טענותיו ואין לקבל גישה זו.

43. מכל מקום, טענת התובע ביחס להוצאות בגין קנאביס נדחית כאשר גם לדידו קיבל בסופו של דבר מרשם לקנאביס בעקבות כאבים בעמוד שדרה צווארי, אך מומחה בית המשפט לא קבע נכות הקשורה לתאונה בגין עמוד השדרה הצווארי וממילא לא קבע שהתובע נדרש לקנאביס או לכל הוצאה רפואית אחרת.

44. ענייננו בתאונת עבודה ולפיכך על התובע לפעול לקבלת החזר הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי.

45. התובע ביקש פיצוי כללי גם בגין ניידות ועזרת צד ג' אך למעט תקופת אי כושר קצרה לא הוכח צורך בכך. בעת בדיקתו אצל הפסיכיאטר מטעם בית המשפט ציין התובע שהוא לוקח חלק בטיפול בבית ובילדים.

46. בהינתן מלוא האמור לעיל, הרי שביחס לכלל ראשי הנזק האמורים ייפסק פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך 10 אש"ח.

     

    ניכוי תקבולי מל"ל

47. התובע קיבל דמי פגיעה בסך נומינלי של 25,580 ₪.

    הסכום משוערך להיום עומד על סך של 33,854 ₪.

     

    סיכום

48. התובע נפגע בתאונת דרכים בעקבותיה סבל למשך תקופת מה מסחרחורות.

    במהלך תקופה זו נפל בעטיה של סחרחורת ונחבל. האירוע המאוחר הוכר כקשור סיבתית לתאונת הדרכים ונובע ממנה. נכותו המשוקללת עומדת בעקבות אירועים אלו על 19%.

49. בהתאם למפורט בפסק הדין תפצה הנתבעת את התובע כדלקמן:

    • כאב וסבל – 12,552 ש"ח

      • הפסד שכר לעבר – 45,000 ש"ח

      • אובדן כושר השתכרות לעתיד – 260,000 ש"ח

      • הוצאות, עזרה וניידות – 10,000 ש"ח

      • ניכוי מל"ל משוערך – 33,854 ש"ח

      • נטו לתשלום – 293,698 ₪.

50. על הסכום האמור תוסיף הנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כדין.

     

    ניתן היום, ג' שבט תשפ"ו, 21 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.