פלוני נ' אגודת הכדורגל הפועל שפרעם

התובע נפגע במהלך אימון כדורגל; בעוד התובע מחזיק בכדור ורץ לכיוון השער, שחקן אחר "גלש" לעברו בניסיון לחלץ ממנו את הכדור – ופגע ברגלו. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, מאגודת הכדורגל במסגרתה הוא שיחק, וכן מהרשות המקומית, שאחראית על תחזוקת המגרש.

רקע, ומהלך הדיון

1. התובע יליד 1999 ובמסגרת תביעתו עותר לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 16.9.2014 במהלך אימון כדורגל (להלן: התאונה). בעת התאונה, נמנה התובע על קבוצת נערים שמנוהלת על ידי נתבעת 1, אגודת כדורגל הפועל שפרעם (להלן: הקבוצה ו-האגודה, בהתאמה). הקבוצה ערכה את אימוניה ואת "משחקי הבית" במגרש הכדורגל העירוני בשפרעם שנמצא בתחומי נתבעת 2, בבעלותה ומוחזק ומנוהל על ידה (להלן: המגרש). נטען גם כי נתבעת 2 מתקצבת את פעילותה של האגודה. נתבעת 3 היא מבטחת העירייה-נתבעת 2 (הנתבעות 2 ו-3 יכונו ביחד: הנתבעות).

    

2. לטענת התובע, ביום התאונה ערכה הקבוצה אימון במגרש. החלק האחרון של האימון כלל "משחקון" שנערך בסביבת רחבת ה-16. במשחק השתתפו שחקני התקפה, שהיו אמורים להתקדם אל עבר השער ולהבקיע ושחקני הגנה, שתפקידם לבלום את ההתקפה. בכתב התביעה נטען, כי כאשר הכדור היה ברגליו של התובע, רגלו הימנית נתקעה בבור שנפער בכר הדשא עובר לתאונה. באותה עת, כך ממשיך כתב התביעה ומתאר, ""גלש" שחקן אחר בשם תאיר סואעד אל עבר הכדור, ורגלו פגעה ברגלו הימנית של התובע, והואיל ורגלו הייתה תקועה בתוך הבור, הרי שהיא נמחצה כנגד דפנות הבור והתובע נפגע בצורה קשה אשר התבטאה בשבר בקרסול ימין ופגיעה קשה ברקמות הקשות" (סעיף 3(ב) לכתב התביעה). לטענת התובע המפגע-הבור צולם והתמונות הוגשו במהלך שמיעת הראיות וסומנו – נ/1 ו- ת/5. בתמונות ניתן להבחין בשקע שמצוי בדשא של המגרש. בכתבי הטענות ובמהלך העדות כונה אותו מפגע "בור" ובפסק הדין נכנה אותו "הבור" או "המפגע".

    

3. בכתב ההגנה חלקו הנתבעות על כל הנטען בכתב התביעה. הנתבעות הכחישו את עצם אירוע התאונה, את נסיבות התרחשותה, ואת הקשר הסיבתי בין המפגע הנטען לבין הפגיעה שאונתה לתובע. הן הוסיפו וטענו שאין להטיל עליהן אחריות כלשהי לאירוע התאונה, ככל שתוכח התרחשותה. נוסף לכך, כלל כתב ההגנה טענות לעניין הנזקים שהתובע טען כי נגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

    

4. האגודה הגישה כתב הגנה ובתחילת ההליך נטלה חלק בו, ברם בהמשך לא קיימה החלטות בית המשפט בנוגע להפקדת חלקה בשכר המומחה הרפואי שמונה. לפיכך, ביום 5.12.2018 ניתנה החלטה (אמנם ההחלטה הוכתרה כפסק דין אך לאור תוכנה היא החלטה אחרת), בה הוריתי על מחיקת כתב ההגנה שהגישה האגודה והוספתי וקבעתי, כי "התובע יהיה זכאי לקבלת פסק דין נגד [האגודה], שיינתן בסוף ההליך בד בבד עם פסק הדין שיינתן ביחס ליתר הנתבעות".

    

5. לנוכח טיב המחלוקת בין הצדדים, שעיקרה מחלוקת עובדתית, לא הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית וביכרתי שמיעת העדויות בעל-פה. עובר לישיבה לשמיעת ראיות, הגיש התובע תיק מוצגים אליו צירף את המסמכים שביקש להסתמך עליהם, ובמהלך שמיעת הראיות הוסכם לראות במסמכים שצורפו חלק מראיות הצדדים, בכפוף לטענות בדבר משקל ומהימנות (עמ' 5 לפרוטוקול). במכלול הראיות הגישו הצדדים חוות דעת מטעמם: מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר שמואל מניב, מומחה לבטיחות (סומנה ת/2); ומטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של המהנדס סלים סעדי, גם היא בתחום הבטיחות (סומנה נ/2).