בפתח הכרעת הדין אני מודיע על החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק, מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום.
בהתאם לעובדות כתב האישום, נהג הנאשם ביום 28.1.15 ברכב הונדה שמספרו 55-308-57, מתחנת המשטרה ב** אל שכונה 10 ** בעיר **, זאת בהיותו פסול לנהיגה, כאשר רישיונו של הנאשם נפסל בפניו ביום 1.7.13 בבית משפט השלום בבאר שבע ע"י כב' השופטת רובין לביא בתיק ת"פ 27617-12-10, למשך 12 חודשים מיום שחרורו ממאסר בן 14 חודשים.
כמו כן, רישיון הנהיגה של המבקש נפסל בנוכחותו ביום 24.10.12 בהליך נוסף בתיק ת"פ 33848-01-12 בבית משפט המחוזי בבאר שבע ע"י כב' השופט אלון איינפלד, למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר בן 32 חודשים שהחל ביום 3.1.12.
כתב האישום מייחס לנאשם את העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 בפקודת התעבורה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 בפקודת ביטוח רכב מנועי ונהיגה בידי בלתי מורשה, עבירה לפי סעיף 10 (א) בפקודת התעבורה.
במענה לכתב האישום הודה הנאשם בעובדת היותו פסול לנהיגה, וכפר בעובדה כי הוא נהג ברכב.
ראיות התביעה
התביעה הגישה את המוצגים הבאים: ת/1, הודעתו של הנאשם במשטרה. ת/2 – דו"ח פעולה. ת/3 דוח פעולה משלים. ת/4 דוח פעולה. ת/5 – דוח עיכוב. ת/6 מפה ובה שירטוט מסלול נסיעת הנאשם מתחנת המשטרה. ת/7 – דו"ח פעולה. ת/8 זכרון דברים משלים לדוח פעולה. ת/9 – דו"ח מעצר. ת/10 ו – ת/11 – תמונות של רכב חונה ליד בית , ת/12 – זכ"ד. ת/13 – דוח פעולה.
בת/2 דוח הפעולה שנרשם בידי השוטר (בתפקיד בילוש) אריאל קארו, נרשמו הדברים הבאים:
"בתאריך ובשעה הנ"ל במהלך משמרת בילוש שגרתית כאשר אני בתחנת משטרה הגיע אסיר ברישיון העונה לשם ק.א. ***בכדי לחתום, איילת עובדת הערכה בתחנה אמרה לי כי הנ"ל פסול לנהיגה ושאני אראה שהוא לא עולה לרכב, יצאתי החוצה והמתנתי מחוץ לתחנה יחד עם השוטר רוני אבוהרון, ק.שהיה לבוש בחולצה לבנה ומכנס ג'ינס יצא מהתחנה והחל ללכת רגלי לכיוון הכביש הראשי לכיוון כללי קיבוץ שובל, כאשר הגיע למכולת על הכביש הראשי סמוך של שכונה 10 ניגש לרכב בצבע כהה ונכנס לכסא הנהג והחל בנסיעה נכנסתי בזריזות לניידת משטרתית כחולה של הסייר יחד עם השוטר עאקף וביקשתי ממנו שיצא במהירות אחר הרכב הנ"ל כאשר יצאתי מהתחנה לכביש הראשי, הבחנתי ברכב הנ"ל, רכב מסוג הונדה אקורד, כאשר נוהג בה ק.א. והוא לבדו ברכב, וכאשר הבחין בניידת פנה ימינה לתוך שכונה 10 והחל לנסוע במהירות ואנחנו אחריו....
"... הבחנתי ברכב הונדה אקורד אפור כהה ל.ז. 55-308-57 כאשר הוא חונה סמוך ל** שכונה 10 אחד הילדים שהיה במקום ילד קטן אמר שזה הרכב שברח לנו, כאשר ירדתי מהרכב המשטרתי לכיוון הרכב הונדה הבחנתי בתוך חדר ** בק.כאשר הוא הבחין בי החל בבריחה רגלית, רצתי אחריו לתוך החצר אך .. אבד קשר עין עם קאיד...
"אציין כי... קאיד עלה לכיסא הנהג לבדו והחל בנסיעה ולא עלה איתו שום אדם נוסף, כמו כן כאשר הגעתי סמוך ל**** הבחנתי בוודאות בקאיד כאשר הוא בחצר הבית וכאשר הבחין בי החל בבריחה רגלית עד שאיבדתי קשר עין איתו"...
בת/7 דוח פעולה שנכתב ע"י השוטר רוני אבוהרון נכתב:
"בתאריך ובשעה הנ"ל במהלך משמרת בילוש שגרתית קיבלתי מראש הצוות אריאל, כי יש בתחנה במשרד המודיעין אסיר ברישיון בשם קאיד א. שבא לחתום והוא פסול לנהיגה, ראש הצוות ביקש ממני לראות אם הנ"ל הגיע עם משהו לתחנה או שהוא נוהג ברכב עמדתי בחוץ ליד השער הכניסה לתחנה כאשר ראיתי את התמונה של האסיר ברישיון מהכרטיס שבא לחתום בתחנה לאחר שזיהיתי אותו אני רואה אותו יוצא מהתחנה הנ"ל לבש חולצה לבנה ומכנס ג'ינס לקחתי את הנ"ל קאיד א. בעיקוב בעין ואני רואה אותו הולך על המדרכה בצד ימין של הכביש לכיוון כללי קיבוץ שובל לאחר כמה מטרים אני מזהה אותו חוצה את הכביש לצד הנגדי שלך בצד שמאל ליד המכולת היה רכב בצבע אפור כהה חונה סמוך למכולת בגב השכונה 10 ראיתי את קאיד הלובש חולצה לבנה וגינס עולה לכיסא הנהג ולא אדם אחר הראות היתה טובה מאוד והיה קשר עין רציף עם קאיד מהיציאה מהתחנה ועד להגעתו לרכב ולכניסה לרכב בכיסא הנהג"...
בת/13 דוח פעולה שנרשם ע"י שוטרי הסיור נכתב:
"בהיותי ברכב משטרתי כחול לבן נכנס אלי שני בלשים לרכב, קארו ורוני, במהירות וביקשו לצאת מהר אחר רכב צבע כהה עצרתי בכביש כדי לעצור הרכב, מיד הרכב הבחין בי ומיד פנה ימינה לתוך שכונה 10 נסעתי במהירות אחריו כאשר הרכב הונדה הגביר מהירות השתולל ובפניה ראשונה פנה שמאלה ליד בית 72, המשכנו אחריו תוך כדי קשר עין ונוסע במהירות ומשתולל ושוב פנה ימינה המשכנו ישר כדי לחסום אותו ולהגיע מולו כאשר הגענו בסמוך ל**** הבחנו ברכב ההונדה אקורד מס 5530857 לציין אחד הילדים הצביע על הרכב והבית ואמר שזה הרכב שברח לנו הבלשים קארו ורוני פרקו מהרכב הבחנתי בשני אנשים שהיו בחצר הבית שבאו להסתכל על הרכב וכאשר הבלשים פרקו מהרכב התחיל אחד מהם לרוץ הבלשים רצו אחריו אך לאחר זמן מה חזרו, השוטר קארו אמר לי כי זיהה את הבחור קאיד א. בוודאות וזהו מי שברח לאחר מכן עזבנו את המקום ונסענו לתחנה. לציין כי זיהיתי הרכב הנל בוודאות וזה היה באור יום ראות טובה לא היה שימוש בכח ולא נגרם נזק לרכוש הרכב נשאר במקום לאחר שרשמנו מס הרכב..."
הנאשם שכפר באישומים נגדו בחר שלא להעיד במשפטו, וגרסתו היחידה הינה הגרסה שמסר בחקירתו במשטרה.
להלן חלקים ממנה:
"ש. השוטרים ראו אותך שיוצא מהתחנה והולך לכיוון של הרכב ההונדה הנ"ל ונוהג ברכב?
ת. אני יצאתי מהתחנה הלכתי לכיוון שובל ואני לא נהגתי.
ש. של מי הרכב ההונדה מספר 5530857?
ת. הרכב הזה רשום על שם אשתי שרה.
ש. אז איך אתה מסביר את זה שהשוטרים ראו שברכב הזה ראו אותך נוהג?
ת. אני לא נהגתי ברכב הזה.
ש. היכן היית היום מהבוקר?
ת. בסביבות השעה 10:00 נגשתי לתחנה ב** הגעתי לתחנה חבר שלי הקפיץ אותי כדי לחתום בתחנה השופט קבע לי שאני צריך לחתום פעמיים בחודש.
ש. השוטרים אומרים שברחת מהם כשסימנו לך לעצור?
ת. זה לא נכון.
ש. למה אתה נוהג שאתה פסול בכל התיקים הקראתי לך?
ת. אני לא נהגתי.
דיון והכרעה
השאלה המחייבת הכרעה בתיק זה היא: האם הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם היה מי שנהג ברכב אותו ראו עדי התביעה בתנועה?
מהראיות שהוגשו בתיק עולה כי לפחות אחד משוטרי הבילוש עקב אחר אדם בצאתו מתחנת המשטרה, תוך שהוא מסתייע לזיהוי בתמונת הנאשם שהופיעה על כרטיס אסיר אותו הציג בתחנת המשטרה (הנאשם חוייב להתייצב כאסיר ברישיון פעמיים החודש בתחנת משטרה).
מהתיאור של שוטרי הבילוש בכתב עולה כי הם זיהו את הנאשם יוצא מתחנת המשטרה וצועד רגלית מרחק לא מבוטל (כ- 200 מטר לפי עדות ע.ת 3) עד שהוא מגיע לרכב חונה, נכנס לכיסא הנהג ומתחיל בנהיגה.
עיון במזכרי השוטרים אל מול עדותם בפני מצביע על פער תיאורי בין העדות בפני ובין הכיתוב במזכרים.
בעוד מזכרי השוטרים (ע.ת 2 וע.ת 3) מדברים על עיכוב משותף של שניהם מפתח התחנה אחר החשוד היוצא לכאורה מן התחנה, עולה מעדותו של ע.ת 3 בפני כי לאחר שצפה קצרות בתמונת החשוד, עזב אותו ע.ת 2 והוא נותר למעשה למלאכת העיכוב לבדו.
ע.ת 2 חזר וחבר אליו רק לאחר שע.ת 3 קרא לו וטען כלפיו כי החשוד נכנס לרכב. או אז חברו להם שוב שני עדי התביעה למרדף רכוב אחר החשוד באמצעות נהג (ע.ת 4) זאת לאחר שעד זה אף אישר כי בשלב זה כבר אבד קשר העין עם החשוד.
רק לאחר ניסיון חסימה, אותר שוב רכב כהה בסמוך ל** ואז גם התברר כי המדובר ברכב השייך לכאורה לאשת החשוד.
אדגיש כי לא הבנתי כיצד לאחר אבדן קשר העין עם הרכב הנמלט ידעו הבלשים לאן לנסוע ואיך לאתר את הרכב החשוד ברחובות **.
ע.ת 2 וע.ת 3 אישרו בעדויותיהם כי ממקום התצפית בכניסה לתחנה וממרחק של כ-200 מטר לא יכלו לראות את מ.ר של הרכב החשוד.
אף שמעדותו של ע.ת 3 עולה כי היה הוא לבד עת זיהה את החשוד יוצא מן התחנה (זיהוי הנשען על תמונה שהוצגה לו זמן קצר לפני שיצא החשוד (אותו הוא אינו מכיר) משטח התחנה, אני מוכן לקבל את עדותו ביחס לזיהוי זה כעדות אמינה וטובה.
המדובר בחשוד המוכר לע.ת 2 (לפי עדותו בפני כתוצאה מביקורים שערך במסגרת מעצר בית של החשוד) וסמיכות הזמנים לפיה היה אמור החשוד לצאת מן התחנה, יחד עם יציאתו של אדם שרק דקות קודם לכן הוצגה תמונתו לע.ת 3 , מקימה נסיבות בהן ההסתברות לטעות מצד המזהה (ע.ת 3) נמוכה.
אני קובע כי הזיהוי של הנאשם ע"י שוטרי הבילוש עת יצא מתחנת המשטרה הינו זיהוי תקין הנשען על סמיכות האירוע לפיו אין מחלוקת כי הנאשם עזב את התחנה באותו הזמן ואין מחלוקת כי למזהה הוצגה תמונה של הנאשם זמן קצר מאד טרם חלף על פניו אותו האדם . כך שהתביעה הוכיחה בעיני בצורה מספקת כי הנאשם הוא זה שיצא מתחנת המשטרה אל כיוון הרכב שעמד במרחק של כ- 200 מטר מתחנת המשטרה. בקביעה זו אני מתבסס על ממצא נוסף אשר מחזק את זיהוי השוטר ע.ת 3 הוא דבריו של הנאשם בחקירתו במשטרה, שאישר כי כאשר הוא יצא מתחנת המשטרה באותו יום וכי הוא הלך רגלית לכיוון קיבוץ שובל (תיאור המתיישב עם עדות השוטר ע.ת 3 עת ביצע מעקב אחר החשוד).
יחד עם זאת וכפי שיוסבר להלן, אין ודאות כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב.
שוטרי הבילוש ראו את הנאשם ממרחק רב של לפחות 200 מטר אם לא למעלה מכך, כאשר ממרחק זה ניתן לראות באופן כללי בלבד, ולא ניתן לראות (לפי עדות עדי התביעה) ישיבה של אדם בתא הנהג ופעולת נהיגה ברכב תוך זיהוי הנוהג) .
שוטרי הבילוש לא זיהו או ראו את תכולת הרכב אליו פסע החשוד, כך גם לא ראו מה מספר לוחית הרישוי שלו, וכן לא רשמו מה סוג הרכב, חוץ מטענתם כי המדובר ברכב כהה. לאחר מכן, איבדו שוטרי הבילוש קשר עין עם הרכב ולמעשה נוצר מפגש עם רכב זה (או רכב דומה לו) רק כאשר נצפה הרכב שוב בשכונה 10 בעיר **.
גם לאחר מכן כאשר הגיעו שוטרי הבילוש אל הבית בו שהה הנאשם ומצאו את רכב ההונדה, הם לא ראו את הנאשם יוצא מהרכב, אלא ראו לכאורה את הנאשם בחצר הבית. בנוסף, הם לא וידאו כי מדובר ברכב שראו נוסע מקרבת תחנת המשטרה, כאשר אף לא ביצעו בדיקה פשוטה של חום מכסה המנוע של הרכב בכדי לוודא כי רכב זה היה בתנועה בדקות האחרונות עובר לזמן המפגש עימו.
בשום שלב לא ראו שוטרי הבילוש את הנאשם נוהג ברכב. ולמעשה, עדויותיהם של השוטרים מתבססת על הנחה כי אם הנאשם נכנס אל הרכב מצד הנהג אז הוא זה שנהג בהכרח ברכב.
המדובר אם כן בעדות סברה, שאין לקבלה, כאשר יתכן מאוד כי בתוך הרכב שהה יחד עם הנאשם אדם נוסף שנהג ברכב, ולא הנאשם עצמו.
אין כל אינדיקציה וודאית כי הרכב אליו נכנס הנאשם בסמןך לתחנת המשטרה הוא אותו הרכב אשר נמצא על ידי השוטרים בסמוך ל** בשכונה 10.
חיזוק לספק זה בשאלה מי נהג ברכב ניתן למצוא גם בדבריו של ע.ת/2 רס"ל אריאל קארו, בחקירתו הנגדית (עמ' 9 שורה 15 לפרוטוקול):
"ש. מהמקום שבו עמדת ראית את מספר הרכב?
ת. לא.
ש. גם לא יכולת לראות את המרחק הזה גם אם היה מישהו בתוך הרכב עם כיסא שכוב?
ת. אני משער שלא.
ובהמשך (עמ' 9 שורה 31):
"ש. אתה גם לא ראית מה יש בתוך הרכב?
ת. נכון.
דהיינו, גם לשיטת עדי התביעה, האפשרות כי יחד עם הנאשם שהה אדם נוסף בתוך הרכב, וכי אדם זה ייתכן שנהג ברכב, הינה אפשרות שיש לה התכנות. מצב זה אפשרי נוכח המרחק שבו עמדו שוטרי הבילוש מרכבו של הנאשם, מרחק שלא אפשר לראות את פנים הרכב, אלא את הרכב חיצונית באופן כללי בלבד.
גם מדברי ע.ת/3 רס"ר רוני אבוהרון בחקירתו הנגדית (עמ' 15 שורה 25) עולה תמונה דומה:
ש. אתה שמעת אותו מניע את הרכב מהתחנה?
ת. לא. אבל אני ראיתי אותו נכנס לכיסא הנהג ואז ראיתי את הרכב זז. מי יכול היה להזיז את הרכב?
כלומר מדובר בעדות סברה מצד עד זה, כי האפשרות היחידה מבחינתו היא כי הנאשם הוא שנהג ברכב, אך הוא לא ראה בעיניו את הנהג נוהג ברכב.
ודוק -
עדויותיהם של ע.ת/2 וע.ת/3 אינן עדויות חד משמעיות לפיהן הנאשם נהג ברכב, אלא יש בעדויותיהם הסקת מסקנות.
כתוצאה ממסקנות אלה גם אישרו העדים בתשובה לשאלת התובע בחקירה חוזרת כי מי שנהג ברכב היה הנאשם, שעה שכל מארג העדויות של אותם העדים מוכיח כי לא הייתה ראייה ישירה שלהם את הנאשם נוהג ברכב.
הואיל והנהג נכנס לכיסא הנהג אז הוא בהכרח (לשיטתם) זה שנהג ברכב. המדובר אם כן בעדות סברה (בהנחה מסתברת) ולא בעדות ישירה של עד אשר ראה באופן חד משמעי את הדברים בעיניו.
לכל זה מצטרפת העובדה כי באף שלב של המעקב והמרדף שניהלו שוטרי הבילוש הם לא עיכבו בשטח את הנאשם ולא זיהו אותו באמצעי זיהוי מקובלים. בשום שלב של המרדף לא תיארו העדים את הנאשם כמי שנראה על ידם נוהג ברכב הנמלט. לאחר שאיבדו קשר עין עם החשוד, נקרא הנאשם אל תחנת המשטרה באמצעות הטלפון, כאשר הנאשם הכחיש שוב ושוב כבר מרגע מעצרו את העובדה כי הוא נהג ברכב. גם בחקירתו במשטרה הכחיש הנאשם את העובדה כי הוא נהג ברכב.
אדגיש כי לו המדובר היה בסיטואציה בה לא ראה שוטר את הנאשם נוהג אלא נכנס לרכב דרך דלת הנהג, ולאחר מכן היה נראה הרכב נע, ובמעקב צמוד על הרכב היה נראה הרכב עוצר וממנו יוצא אדם אחד בלבד (כאשר הרכב נותר ריק) או אז לא הייתה נדרשת ראייה ברורה מעבר למצב זה לצורך הוכחת הנהיגה ע"י הנאשם.
אולם, כאשר נכנס הנאשם לרכב דרך כיסא נהג, ומרגע זה לא ידוע מי מצוי ברכב, מי מניע אותו ומי נוהג בו, וכאשר אובד קשר עין עם אותו הרכב כאשר במהלך המרדף לא ניתן היה לראות מי נהג ברכב, ולאחר שמגיעים השוטרים (אולי) לאותו הרכב, נמצא זה חונה נטוש ושוב לא נתפס הנאשם בוודאות בסמוך לרכב, נוצר בעיני ספק סביר באשר לזהות האדם אשר נהג ברכב זה.
אין וודאות כי הנאשם היה מי שנהג ברכב אשר חנה במרחק של 200 מטר לערך מתחנת המשטרה.
אין וודאות כי הרכב שנראה ליד ** בשכונה 10 ** הוא אותו הרכב שחנה ליד משטרת **.
ולכן, אף שיש סבירות כי הנאשם נהג ברכב במועד האירוע, אין המדובר במצב בו ניתן לקבוע זאת מעבר לכל ספק סביר.
לסיכום, אני קובע כי הראיות שהוצגו בפני אינן מוכיחות באופן ודאי, ומעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם נהג ברכב ולכן גם ביצע את עבירת הנהיגה בזמן פסילה.
אשר על כן, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק, מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
הנאשם משוחרר בזאת באופן מידי ממעצרו ללא כל תנאים.
ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ה , 11 יוני 2015, במעמד הצדדים
