פ. ואח' נ' עיריית קרית מוצקין ואח'

 המודיעות לצד השלישי: 1. עיריית קרית מוצקין 2. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ שאולה ברג

 צד שלישי: ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ ע"י ב"כ וליד עלי 

1.התובע טוען כי בשעה 23:30 לערך בלילה בסוף יוני 2012 (ועל ענין התאריך המדויק אעמוד בהמשך), טייל עם כלבו בשביל סביון בקרית מוצקין. תוך כדי הליכה סובב את כף רגלו. לטענתו, באותה תקופה בוצעו עבודות ריצוף באבנים משתלבות בשביל והיא סובב את רגלו על הקצה של האבנים המשתלבות בעבודה אשר טרם הושלמה. נטען כי הנתבעת 1, עיריית קרית מוצקין, וכן הנתבעת 3, אשר לטענתו ביצעה את העבודות בשביל, עוולו כלפיו, בין היתר כי לא גידרו או שילטו את מקום העבודות וכי לא היתה במקום תאורה מספקת.

2.התובע הוכיח את עצם פציעתו באמצעות מסמכים רפואיים, והמומחה מטעם בית המשפט פרופסור סודרי קבע לו 10% נכות צמיתה. בענין העובדה הנטענת לפיה התובע נפצע עת יצא מהבית בשעת לילה עם כלבו, הביא התובע, בנוסף לעדותו, את עדות חברתו דאז א. ס. (כיום אשתו) וכן אחותה א. , כאשר שלושתם התגוררו באותה עת אצל אמן של שתי האחיות. אלה העידו כי התובע חזר מהיציאה עם הכלב, כאשר התובע קופץ על רגל אחת (א. ) וצולע (א. ), עם רגל נפוחה. א. היא כאמור בת זוגו של התובע (לענין עדות בן זוג של בעל דין בזיקה לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, השוו יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1443 (2009), לפיו קרבת המשפחה נלקחת בחשבון במסגרת בחינת משקל העדות, ל-ע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48, 56 (1980) שם כונתה עדות של שני בני זוג ששניהם בעלי דין, "עדות אחת שיצאה משתי פיות"). א. היא אחותה של בת הזוג. אולם עדותן לא הופרכה והותירה רושם מהימן.

3.א. , בת זוגו של התובע, הצהירה כי התובע סיפר כאשר חזר הביתה פצוע, כי עיקם את הרגל בשביל סביון, וכי יומיים לאחר האירוע היא ניגשה למקום לצלם את השביל. התמונות שהוגשו בידי התובע מצביעות על שביל שחלקו מרוצף באבנים משתלבות וחלקו אינו מרוצף באופן זה, כאשר הקצה של האבנים המשתלבות אינו קו ישר, אלא: כל אבן משתלבת ואורך חריגתה מהקו הכללי של הקצה. בסמוך לקיר ליד השביל מונחות חבילות של אבנים משתלבות לשימוש בעבודת הריצוף. התמונות אכן מצביעות על עבודת ריצוף באבנים משתלבות אשר מצויה בעיצומה. התובע ניגש לטיפול רפואי ביום 28.6.2012, ומר בני ברמוס, אחראי על תשתיות בנתבעת 3, אישר בעדותו כי הנתבעת 3 ביצעה ריצוף באבנים משתלבות בשביל סביון ביוני 2012 (פרוטוקול 8.6.2017 ע' 33 ש' 28-31; 35 ש' 1-2).

4. באת כוח הנתבעות 1 ו-2 שאלה את התובע "בשנת 2005", שנים לפני האירוע מושא ענייננו, "הזמינו גם אמבולנס ואתה טוען שנפלת במקום ציבורי והייתה בעיטה בבטן", והוא השיב: "דקרו אותי". בדו"ח מד"א שהגישה ב"כ הנתבעות 1-2, אכן רשום "טוען כי נפל במקום ציבורי" ו"לחולה פציעה חודרת ומדממת מגב התחתון ימיני..." (נ/5). אמנם, כפי שלמעשה אישר התובע עצמו בעדותו, דיווחו באותו מקרה על נפילה לא היה אמת. ואולם, המניע בבסיס מסירת גרסה כוזבת בתביעה לפיצוי כספי בגין רשלנות בעבודות במדרכה עשויה להיות שונה מאד מהמניע לאי-דיווח של פצוע על כך שהפציעה מקורה בדקירה, ולא ראיתי, כאשר לא התרשמתי מסממנים להעדר מהימנות בעדות התובע בענין האירוע מושא ענייננו בפני, לגזור מאי-הדיווח על הדקירה בשנת 2005 מסקנה לפיה גרסת התובע בתביעה זו א. אמת.

5.הנתבעות טענו כי התובע לא הוכיח את גרסתו לאירוע מושא התביעה, עקב סוגיית מועד האירוע הנטען. נטען כי התובע טען בכתב התביעה כי האירוע אירע בשעת 23:30 ביום 27.6.2012 וכי הוא חתם על תצהיר תשובה לשאלון בו הצהיר כי מועד האירוע היה בהתאם לנטען בכתב התביעה; אולם בתיעוד הרפואי מיום 28.6.2012 רשום כי דיווח שהאירוע אירע "לפני יומיים". לטענת הנתבעות, לאחר מכן הסביר שהתאונה היתה בלילה שבין 26-27.6.2012 לאחר חצות ולכן היה ב-27 לחודש, בניסיון לסדר את הרישומים בענין מועדים; אולם בבית המשפט העיד כי האירוע אירע בשעה 22:30, עדות סותרת המכרסמת בנסיון זה.

6.גם בענין התאריך המדויק של האירוע, לא מצאתי לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו. אמנם כטענת הנתבעות, נטען בכתב התביעה שהאירוע אירע ביום 27.6.2012 בשעה 23:30 לערך, ובתיעוד הרפואי הראשוני מקופת החולים ביום 28.6.2012 בשעה 11:52 שצורף לתצהיר העדות הראשית של התובע, רשום שהאירוע אירע "לפני יומיים". התובע אמנם חתם על תצהיר תשובות לשאלון לפיו הצהיר על אותו המועד הנטען בכתב התביעה. אולם, מבלי לגרוע מהחובה להצהיר אמת, הצהרה זו מסתכמת בהפניה חזרה לכתב התביעה. כבר בתצהיר העדות הראשית שלו, לפני שעומת עם תאריכים בעדותו, טען התובע "ברצוני לציין כי נפלה טעות בכתב התביעה, שכן התאונה קרתה ביום 27/6/12 אחרי חצות, אולם יצאתי מהבית לפני חצות, ביום 26/6/12 בשעה 23:30 לערך" (פס' 4.1). בתחילת עדותו העיד התובע שהאירוע אירע בשעה 23:00 -24:00 (ע' 6 ש' 25-26); כאשר ב"כ הנתבעות 1 ו-2 עמתה את התובע עם מכתב בא כוחו ביום 5.9.2012 בו נטען כי האירוע אירע בשעה 22:30 ביום 27.6 (נ/2), הוא השיב שייתכן שחזר הביתה בשעה 23:00 או 23:30 (ע' 7 ש' 5-12). גרסת התובע בענין המועד המדויק של האירוע הנטען – ביום 26.6 או ביום 27.6 – נותרה בלתי אחידה. אולם בנסיבות הענין: הוכחת הפציעה, הוכחת ביצוע עבודות אבנים משתלבות אשר נותרו בעת הצילום בלתי מושלמות; אחידות הגרסאות לפיהן התובע חזר מיציאה עם הכלב פצוע; והעדר נפקות מיוחדת כלשהי בנסיבות ענייננו לשאלה באיזה מבין שני התאריכים אירע האירוע (אין למשל טענה שהעבודות הסתיימו בדיוק ביום 26.6), לא מצאתי כי אי-האחידות בגרסה בקשר למועד האירוע, בין ה-26.6 ל-27.6, מביאה לדחיית תביעתו של התובע.

7.כאן המקום לציין טענה נוספת של הנתבעות, בענין העדר אחידות הגרסה בענין הקינטיקה של האירוע. נטען כי פעם טען התובע כי נפל בחושך, פעם מסר שנתקל בבליטה בשביל וסובב את הקרסול, פעם מסר כי דרך על אבן, ובבית המשפט השתמש במונח "מדרגה". בטענה זו לא מצאתי כל ממש. אכן מדובר בכך שהתובע נתקל בחושך באבן, משתלבת, אשר יצרה מדרגה ביחס לסביבתה המיידית, סובב את הקרסול ונפל.

8.סיכום ביניים: התובע הטה את מאזן ההסתברויות בטענה לפיה נפצע כאשר מעד על אבן משתלבת בקצה של עבודות ריצוף בלתי גמורות בשביל סביון.