עת"מ 41445-04-15 מאיר פרידמן ואח' נ' עיריית רמת השרון ואח'

העתירה שלפני עוסקת בהחלטת המשיבים להפעיל את פארק "הנצח" (להלן: "הפארק") בעיר רמת השרון, על כל מתקניו, בעודו גורם מטרדים לתושבי העיר המתגוררים בסמוך לו.

רקע עובדתי עובר להגשת העתירה

1. הפארק הוקם על קרקע חקלאית במתחם אשר היה בעבר מתחם של התעשייה הצבאית (גוש 6418, 6552, 6554 חלקות 141/1, 8, 10/9, 6). ביום 10.3.11 החליטה הוועדה המקומית המשותפת תע"ש השרון, שהוקמה אד הוק, לאשר שימוש חורג זמני במתחם לשצ"פ לצורך הקמת פארק בשטח כולל של כ - 41 דונמים, כפוף למספר תנאים. ביום 19.2.12 ניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון היתר לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים, עם אפשרות להארכה, להקמת פארק פתוח ובו, כפי שנרשם: "נטיעות של עצים, רחובות, שבילי אופניים והולכי רגל, שטחי מדשאות בשיפועים משתנים, מבני שירותים יבילים, מתקני ספורט שונים לרבות משטח החלקה בשטח של כ 1000 מ"ר, קורות טיפוס, מגרשי כדורסל וקטרגל, מתקני משחק, בריכה אקולוגית וגינת כלבים, במה, מגרש חניה". בספטמבר 2013 נפתח הפארק לציבור. בפארק הוצבו, בין היתר, מספר מתקני משחק בצדו המערבי, צמוד לרחוב הנצח, סמוך לבתי העותרים. בין מתקני המשחק ובמתחם מיוחד הוצבו גם מתקני מים, הכוללים מזרקות וזרנוקי מים, המיועדים למשחק ושעשוע (להלן: "מתקני המים"). הכניסה לפארק אינה כרוכה בתשלום, כך גם השימוש במתקנים המצויים בו.

    

2. מיד לאחר פתיחת הפארק התברר כי הוא יוצר מטרדי רעש ומטרדים אחרים לתושבי האזור. בנוסף, לאחר פתיחת הפארק התברר לראשונה לתושבים כי הוצבו בו גם מתקני המים. במסגרת העתירה מצוין, והדברים לא נסתרו, כי "בשל המתקנים יוצאי הדופן שהותקנו בפארק, ובשל העובדה שהכניסה לפארק אינה מוגבלת, הפארק הפך לאטרקציה לא רק עבור תושבי רמת השרון והיישובים הסמוכים, אלא מושך אליו מבקרים רבים מכל קצוות הארץ. אוטובוסים מלאים בילדי בתי ספר, בין היתר מיישובים מרוחקים ביותר, פוקדים תדירות את הפארק". עוד מצוין, כי כיון שמבנה הפארק צר וארוך, לאורך הכביש, הרי שהמרחק בין הצלע המערבית של הפארק ובין הבתים הסמוכים ביותר אליו אינו עולה על 15 מטרים. נטען כי מפגעי הרעש אינם מפריעים רק לשורת הבתים אשר מעבר לכביש אלא גם לתושבים המתגוררים בבניינים רחוקים יותר. בשעות פעילות הפארק, ובמיוחד במהלך סוף השבוע, על פי המתואר בעתירה, ושוב, הדברים לא נסתרו, "בוקעים מן הפארק קולות חזקים מאד של ילדים והורים צורחים ושל מתקני המים הפועלים בשאון רב. רעשים אלה מגיעים עד עשרות מטרים מעבר לשורה הראשונה של הבתים הסמוכים לפארק. קולות אלה נשמעים היטב לא רק ברחוב, אלא גם בתוך הבתים, גם כאשר החלונות סגורים והתריסים מוגפים".

    

3. בנוסף לרעש הבוקע מהפארק עצמו, כמתואר בעתירה, עקב הפעלת הפארק והציבור המגיע להשתמש במתקניו, התנועה ברחוב הנצח, הגובל בפארק, הפכה אף היא אינטנסיבית. שאון המכוניות, האוטובוסים והצפירות מצטרפים, כמתואר בעתירה, לרעש העולה מהפארק. נוכח מאות הילדים המשתמשים במתקני הפארק החלו גם רוכלים שונים להגיע לאזור ולהציע מרכולתם לציבור הפוקד את הפארק.

    

4. להשלמת התמונה יצוין כי בצד הדרומי של הפארק הוקם על ידי המשיבה קיר אקוסטי למיגון מפני רעש, נוכח תלונות התושבים המתגוררים בסמוך לאזור זה.

    

5. באוקטובר 2013, במקביל לפניות למשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), פנו העותרים למהנדס אקוסטיקה, מר שמעון גרינבאום, לצורך בדיקת ומדידת מטרדי הרעש הבוקעים מהפארק. המהנדס ערך מדידות רעש ביום שבת 26.10.13 בין השעות 13:00 – 14:00 בשני בתי מגורים ברחובות הסמוכים לפארק. מפלסי הרעש שנמדדו היו מ- DB(A) 57.9 ועדׁ(A) DBׁ 75.5 (להלן: "דציבל"). בדירה אחת, במשך 90% מהזמן הרעש היה מעל 65.7 דציבל ובדירה האחרת מעל 57.9 דציבל. המהנדס גרינבאום הפנה לתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן – 1990 (להלן: "תקנות הרעש"), על פיהן, רמת הרעש המרבית אשר מותרת בתוך דירת מגורים, במשך יותר מתשע שעות, עומדת על 50 דציבל. בדירה אחת נמדדה חריגה של 14 דציבל ובדירה השניה חריגה של 10 דציבל. המהנדס גרינבאום ציין כי ׁסקלת הדציבלים היא סקלה לוגריתמית, אשר בה כל תוספת של 3 דציבל מהווה הכפלת העצמה. לפיכך, ציין, מדובר בחריגות של מאות אחוזים מעל הרמה המרבית המותרת בתקנות הרעש. מר גרינבאום המליץ להקים קיר מיגון אקוסטי לכל אורכו של הפארק בגבולו המערבי, מחומר מונוליטי (זכוכית, בטון, לוחות עץ וכד'), בעל משקל מרחבי שלא יפחת מ – 18 ק"ג, בגובה של 5 מ' לפחות. עוד המליץ לאסור כל פעילות בשטח הפארק בין השעות 14:00 – 16:00 ולמצוא דרכים להבטיח מניעת צפירה של כלי רכב ברחוב הנצח.