סולימנובה נ' משרד הפנים

עתירה כנגד החלטת המשיבה, מיום 16.1.2025, לדחות את בקשת העותרת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י - 1950 (להלן - "חוק השבות") (להלן - "ההחלטה"). ביסוד החלטת המשיבה מצויה הקביעה, לפיה המשיבה לא שוכנעה מכנות גיורה של העותרת.

ביסוד העתירה העובדות הבאות. העותרת אזרחית אוזבקיסטאן, ילידת שנת 1961, נכנסה לישראל בשנת 2008 באמצעות רישיון לעבודה בתחום הסיעוד, אשר הוארך מעת לעת. בשנת 2009 הגישה העותרת בקשה למעמד עולה מכח חוק השבות, בהיותה נכדה ליהודייה ובת לאב יהודי, אך בקשתה נדחתה משלא הוכחה כדבעי (אף עתירתה אל בית המשפט הגבוה לצדק בעניין זה נדחתה, עת נמצא שהעותרת לא הרימה את הנטל להוכחת טענותיה העובדתית - בג"ץ 9652/11). בשנת 2017 פנתה העותרת בבקשה להסדרת מעמדה בישראל נוכח זוגיותה וחייה המשותפים עם אזרח ישראלי (להלן - "פלוני"). בקשתה זו של העותרת נבחנה בידי המשיבה משך תקופה ממושכת, אשר במהלכה הוארך רישיון הישיבה של העותרת בישראל, מכח חייה המשותפים עם פלוני. בראשית שנת 2019 החלה העותרת בהליך גיור, אשר הושלם - בפני בית הדין של הרב קרליץ - בשלהי שנת 2021.

לאחר השלמת הליך הגיור, במחצית שנת 2022, פנתה העותרת אל המשיבה וביקשה לקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות נוכח גיורה כאמור. מטעמים אלו ואחרים התעכב הטיפול בבקשת העותרת. עיכוב, אשר אף הוביל את העותרת לפנות לערכאות לשם החשת הטיפול בעניינה (עת"מ (מרכז) 62562-08-23), עד שלבסוף ניתנה החלטת המשיבה, לגביה ארחיב להלן. עוד יוער, כי זמן מה לאחר הגשת בקשתה למתן מעמד עולה מכח חוק השבות עדכנה העותרת את המשיבה, כי נפרדה מפלוני ועברה להתגורר במדור אחר עם חברתה.

בקשתה זו של העותרת - למתן מעמד עולה מכח חוק השבות – נדחתה בהחלטת המשיבה מיום 18.2.2024. מנימוקי החלטתה זו של המשיבה עולה, כי טעם מרכזי לדחיית בקשת העותרת היה, כי "לאורך הליך הגיור בבי"ד קרליץ כפי המובא בפרוטוקול הגיור (העותרת - נ.פ.) לא הצהירה על דבר הזוגיות והמגורים המשותפים עם (פלוני - נ.פ.), זאת על אף, שמידע זה קריטי להליך הגיור. יודגש שבעת הליך הגיור החזיקה העותרת במעמד מכוח טענתה לזוגיות כנה ומרכז חיים משותף עם (פלוני – נ.פ.)".

בתגובה להחלטתה זו של המשיבה התקבל מכתב הבהרה מאת בית הדין של הרב קרליץ בו נכתב כהאי לישנא: "... אדגיש כי במהלך החודשים שקדמו להחלטה זו התנהל שיח ביני לבין נציגי משרד הפנים בערוצים שונים, בו הבהרתי (בעיקר בשיחות בע"פ), כי ביה"ד ידע גם ידע בעת פתיחת התיק על הקשר הזוגי שבין המבקשת לבן הזוג, ביה"ד החליט בשל הנסיבות שלא לצרף את בן הזוג להליך ולהתקדם בהליך באופן זה. לא אוכל מטעמים של צנעת הפרט להרחיב ולפרט מעבר לאמור - המציאות הוכיחה שביה"ד צדק בהחלטתו זו ואכמ"ל. אציין כי בשיח שהתקיים מול נציגי משרד הפנים, שהיה שיח מכבד ורציני, היה ברור שהנושא היחידי שיש לבדוק הוא כנות הגיור, סוכם כי לצורך כך אקיים ביקרו בביתה של (העותרת - נ.פ.) לבדוק האם אכן מקיימת הגב' אורח חיים יהודי, הייתה הבנה שלא יהיה מודד אמין יותר לבירור כנות גיור, מאשר קיום אורח חיים יהודי מלא, וזאת כשמטרתה לקבל תעודת גיור כבר הושגה. התרשמותי החיובית מהביקור בביתה של המבקשת הועברה לנציגי משרד הפנים. צר לי מאד על החלטתם זו".

לאחר הדברים הללו הגישה העותרת ערר פנימי, אשר נדחה בהחלטה (מושא עתירה זו). במסגרת נימוקי ההחלטה עמדה המשיבה על השתלשלות האירועים, אשר עיקרה פורטה לעיל. עוד עמדה המשיבה על הראיות שהובאו בפניה, מהן התרשמה על היעדר כנות הקשר הזוגי שהתקיים בין העותרת לבין פלוני (סעיף 5 להחלטה) - קשר זוגי, אשר בגינו זכתה העותרת לרישיון ישיבה זמני בישראל משך זמן מה. עוד עמדה המשיבה על כך שהעותרת ופלוני התייצבו יחדיו בלשכת המשיבה בשנת 2022 והצהירו על דבר זוגיותם - מכוחה זכתה כאמור העותרת לרישיון ישיבה זמני בישראל. זאת עת במועד אותה הצהרה (2022) לא קיימה זוגיות עם פלוני, אף שהתגוררה עמו באותה הדירה - בחדרים נפרדים - עוד משנת 2019. המשיבה אף הפנתה לבירור שנערך עם הרבנית המכינה לגיור, אשר ציינה כי בעת התייצבות העותרת בפני בית הדין המגייר (בשלהי שנת 2021), עדכנה העותרת את בית הדין המגייר בדבר זוגיותה בעבר עם פלוני ופרידתם. מנימוקי המשיבה עולה, כי שלושת הטעמים שעמדו ביסוד התרשמותה השלילית בדבר כנות גיורה של העותרת הם: ההצהרה הכוזבת בדבר המשך הזוגיות עם פלוני; ניסיון העותרת, שלא צלח, לזכות במעמד עולה מכח חוק השבות, נוכח טענתה בדבר היותה צאצאית של יהודי; שהיית העותרת שלא כדין בישראל משך מספר שנים (סעיף 19 להחלטה).

העותרת אינה משלימה עם ההחלטה ומכאן עתירתה. לוז טענת העותרת הוא, כי התגיירה באופן כן, עת שהתה כדין בישראל, והיא ממשיכה ומקיימת אורח חיים יהודי. בנסיבות אלה אין יסוד לקביעת המשיבה באשר להיעדר כנות גיורה, ולפיכך יש ליתן לה מעמד עולה מכח חוק השבות.

המשיבה עומדת על עמדתה בדבר היעדר כנות גיורה של העותרת. כן עומדת המשיבה על סמכותה בדין לפקח על כך שמעמד עולה מכח חוק השבות יוענק אך מקום בו מדובר בגיור כן, מהימן ורציני. במסגרת טיעוניה אף הסבירה המשיבה את האופן בו היא נוהגת ככלל ליישם את סמכותה האמורה. אופן פעולת המשיבה - כך על פי טיעוניה - עוגן במסמך "הנחיות לבחינת בקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל" (להלן - "מסמך ההנחיות"), על פיו פעלה המשיבה אף במקרה דנן.

כפי שיובהר להלן דין העתירה להתקבל. זאת עת נמצא, כי המשיבה לא יישמה כדבעי את הוראות מסמך ההנחיות, ובפרט את הוראות סעיף 6 סיפא לאותו מסמך. ההחלטה נסמכת אפוא על תשתית עובדתית חסרה, ולמצער המשיבה ממאנת לבחון את התשתית העובדתית המלאה, ובכך ההחלטה אינה סבירה.

על פי סעיף 1 בחוק השבות, כל יהודי זכאי לעלות לישראל והעלייה תהיה על פי אשרת עולה (סעיפים 2(א) ו - 3 בחוק השבות). על פי סעיף 4ב בחוק השבות "יהודי" לעניין חוק השבות הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". זה מכבר נקבע כי חוק השבות חל הן על מי שהתגייר לאחר כניסתו לישראל, והן על מי שהתגייר קודם כניסתו לישראל (בג"ץ 2597/99 רודריגז-טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412 (2004)). ודוק, לעניין חוק השבות יוכר גיור של מי שהתגייר לאחר כניסתו לישראל, בלבד שהגיור נעשה במהלך שהייתו בישראל כדין מכח אשרה (בג"ץ 7625/06 רגצו'בה נ' משרד הפנים (31.3.2016); בג"ץ 805/19 רמוס נ' רשות האוכלוסין (18.4.2019)‏‏).

עוד נקבע - וזה העיקר בענייננו - כי על המשיבה לבחון את כנות הגיור, ומקום בו נמצא שהליך הגיור לא היה כן, רשאית המשיבה שלא להכיר בגיור זה לצרכי חוק השבות (בג"ץ 3994/12 אספחו נ' משרד הפנים (15.6.2015); בג"ץ 2154/12 ברוקס נ' שר הפנים (4.2.2015)). כך תכלית בחינת המשיבה לוודא, כי אף אם קיימת הכרעה של סמכות הלכתית מוכרת - היא בית הדין לגיור - בדבר גיורו של מבקש מעמד עולה מכח חוק השבות, עדיין על המשיבה לבחון את כנות הגיור על רקע מכלול הנסיבות האופפות אותו.

לשם מימוש תפקידה וסמכותה התקינה המשיבה את אותו מסמך הנחיות, המתווה את אופן פעולת עובדי המשיבה בבוחנם בקשות לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, נוכח גיור פרטי שנערך בישראל. בסעיף 1 למסמך ההנחיות נקבע, כי יש לבחון שהגיור בוצע "בקהילה יהודית מוכרת", עת פורט במפורש, כי גיורים שנערכו בבתי הדין של הרב קרליץ (כמו גם בבתי הדין של רשת "גיור כהלכה" ושל התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית) הוכרו ככאלה העונים על התנאי האמור. בסעיף 2 למסמך הנחיות נקבע, כי יש לבחון האם המתגייר עבר הליך הכנה וקשר עם קהילה יהודית לפני הגיור, והוא מוסיף להשתייך לקהילה יהודית לאחר הגיור. העותרת הציגה שלל ראיות המלמדות על התקיימותו של תנאי זה - ראיות שלא זכו להתייחסות ממשית בהחלטת המשיבה (אף שנכתב כי ניתנה הדעת למסמכים אלה). בסעיף 3 למסמך ההנחיות פורטו אי אלו מסמכים אותם על מבקש המעמד מכח חוק השבות להציג. לא נטען כי העותרת החסירה מסמך זה או אחר.

סעיף 4 למסמך ההנחיות מפרט מספר נסיבות בהן יש לסרב את הבקשה לקבלת מעמד עולה על הסף. נסיבות אלה עניינן אופן שהות המבקש בישראל, תוך הבהרה, כי מבקש אשר שהה בישראל שלא כדין, בעת ההכנה לגיור או בעת הגיור עצמו, לא יזכה למעמד עולה (סעיף 4(א) למסמך ההנחיות).

למען הסר ספק אבהיר, כי בקשת העותרת לא סורבה על הסף מחמת שהותה בישראל שלא מכח אשרה - בעת ההכנה לגיור או בעת הגיור עצמו. אכן, המשיבה פירטה בהחלטה, כי העותרת לא דיווחה למשיבה את דבר פרידתה מבן זוגה - פלוני, אשר מחמת זוגיותו עמה זכתה לאשרת ישיבה בישראל. ברם, לא נטען, שבמועד ההכנה לגיור או הגיור עצמו שהתה העותרת בישראל שלא מכח אשרה. כעולה מנימוקי ההחלטה, המשיבה ראתה בנסיבות בהן קיבלה, או המשיכה העותרת להחזיק, באשרת הישיבה, ככאלו המעוררות חשד באשר לכנות גיורה (ולכך אתייחס בהמשך הדברים). ודוק, המשיבה לא טענה כאמור, כי העותרת לא החזיקה אשרה, או שיש לראותה כמי שלא החזיקה אשרה.

בסעיף 5 למסמך ההנחיות נקבע, כי מי שעמד בתנאים המפורטים בסעיפים 1 - 3 למסמך ההנחיות - ואין חולק שהעותרת אכן עמדה בתנאים אלה - יראו אותו כיהודי לפי סעיף 4ב בחוק השבות. דברים אלו סויגו בכך שאין מקום לסרב את הבקשה על הסף מהטעמים המפורטים בסעיף 4 למסמך ההנחיות. סוגיה אליה נדרשתי לעיל. כן סויגה הוראת סעיף 5 הנ"ל בכך שלא מתקיימות "נסיבות המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור למטרת קבלת מעמד בישראל", שאזי יש לפנות אל הוראת סעיף 6 במסמך ההנחיות לשם המשך בחינת הבקשה לקבלת מעמד עולה.

סעיף 6 למסמך ההנחיות, אשר כותרתו "נסיבות המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור", מונה רשימה, לא ממצה, של שבע נסיבות, אשר "בהתקיים אחת הנסיבות שלעיל, או נסיבות אחרות המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור" יש לקיים בירור פרטני של נסיבות המקרה, "במסגרתו תינתן למבקש הזדמנות לטעון טענותיו, להתייחס לנסיבות המעלות את החשש לניצול לרעה ולהוכיח כי על אף שככלל לא יוכר גיור כאשר מתקיימות נסיבות כמפורט לעיל, יש להכיר בגיורו לצורך חוק השבות" (סעיף 6.1. במסמך ההנחיות). עוד נקבע במסמך ההנחיות, כי לאחר קיום אותו בירור פרטני תתקבל החלטה, במסגרתה "ניתן יהיה לאשר את הבקשה ולהעניק מעמד עולה, או ליתן מעמד זמני לצורך בחינה נוספת של הבקשה לאחר פרק זמן נוסף שיקבע בהחלטה, או לסרב לבקשה".

בסעיף 6 במסמך ההנחיות פורטו כאמור שבע נסיבות המעלות על פניהן חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור למטרת קבלת מעמד בישראל. הנסיבות שפורטו, בין היתר, הן: כי המבקש שהה בעבר בישראל באופן בלתי חוקי תקופה ממושכת (סעיף 6.א. במסמך ההנחיות), הגיש בעבר בקשה למעמד בישראל מטעם אחר אשר נדחתה (סעיף 6.ב. במסמך ההנחיות), החזיק ברישיונות שהיה בישראל מכוח הליכים שונים, ובמהלך שהותו בישראל כדין פנה בביצוע הליך גיור פרטי (סעיף 6.ג. במסמך ההנחיות), למבקש - אשר אינו זכאי לקבל מעמד בישראל מטעם אחר, בני משפחה קרובים בעלי מעמד בישראל שהם עצמם אינם מתגיירים (סעיף 6.ד. במסמך ההנחיות), המבקש החזיק ברישיון שהיה בישראל במהלך הליך הכנה לגיור או במועד הגיור עצמו, אולם במועד זה או בסמוך לו, לא המשיכו להתקיים בעניינו הנסיבות המצדיקות לכאורה הארכה של הרישיון (סעיף 6.ז. במסמך ההנחיות).

אין חולק, כי בעותרת התקיימו חלק מהנסיבות המפורטות לעיל, ולפיכך - כעולה ממסמך ההנחיות - מתעורר חשש לניצול לרעה. חשש זה טעון בדיקה - כפי שאף הובהר כאמור מפורשות במסמך ההנחיות. דא עקא, שהמשיבה לא ביצעה בדיקה, ואף הבהירה כי אין בדעתה לעשות כן. התנהלות זו אינה סבירה, ואף עומדת כאמור בניגוד לנוהל אותו התוותה המשיבה עצמה.

אכן יש טעם באותם "תבחינים" שקבעה המשיבה בסעיף 6 בהוראות הנוהל. "תבחינים" הנסמכים על ניסיון החיים ובהחלט יש בהם כדי לעורר חשד באשר לכנות מבקש מעמד עולה מכח גיור. קביעת "תבחינים" הנסמכים על ניסיון החיים, אינה מיוחדת אך לבחינת בקשות למתן מעמד עולה מכח חוק השבות. בדומה אף פסיקת בתי המשפט נוהגת לקבוע אי אלו "תבחינים", או אותות, מהם ניתן ללמוד על מרמה או התנהלות שאינה תקינה בעניינים אחרים (ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 841, 947 (2004)). הימצאות אותם אותות או "תבחינים" מעוררת סימן שאלה, המעביר, או המגביר, את הנטל בו על מבקש מעמד העולה להרים בכדי להוכיח את כנות גיורו. ודוק, כאמור, עסקינן בסימני שאלה, להבדיל מסימני קריאה, קרי - התקיימות אותם "תבחינים" או אותות מצדיקה המשך בדיקה - כפי שאף הובהר כאמור במסמך ההוראות עצמו. מקום בו אין בפי מבקש מעמד העולה תשובות מניחות את הדעת לשאלת כנות גיורו, הרי שדין בקשתו לקבלת מעמד עולה להידחות. ברם, ככל שבידי מבקש מעמד העולה להציג ראיות מספקות, המלמדות על כך שחרף קיומם של אותם "תבחינים" או אותות, המסקנה המתבקשת היא שאכן גיורו כן ורציני, יש להיעתר לבקשתו למתן מעמד עולה, על אף אותן נסיבות, אותות או "תבחינים" מחשידים (סעיף 6.2. במסמך ההנחיות).

העותרת הציגה כאמור בפני המשיבה שלל ראיות המלמדות על כנות גיורה. ראיות, אשר יש בהן כדי להניח את הדעת בדבר כנות הגיור, חרף החשדות שהתעוררו. כך, הוצג כאמור אישור מאת בית דין הרב קרליץ, אשר בחן את אורח חיי העותרת אף לאחר השלמת הליך הגיור. הוצגו שלל אישורים מאת בתי הכנסת, הקהילות אליהם שייכת העותרת, הרבנית שליוותה את הליך הגיור ומכרי העותרת (ובכלל זה תצהיר אחותו של פלוני, ממנו עולה, כי תמריץ לפרידת בני הזוג היה הקפדת העותרת על אורח חיים יהודי דתי. הקפדה אשר לא הייתה לשביעות רצונו של פלוני). אישורים המלמדים על אורח החיים היהודי אותו מקיימת העותרת, ומכאן על כנות גיורה.

המשיבה לא נתנה משקל ראוי, אם בכלל, לראיות אלה. המשיבה אף הבהירה, כי אין בדעתה לבדוק כלל את אורח חייה של העותרת ומנקודת מבטה, די בכך שנמצא שמתקיימים אי אלו מה"תבחינים" המפורטים בסעיף 6 למסמך ההנחיות, לשם דחיית בקשת העותרת ללא בדיקה נוספת (תמליל הדיון מיום 29.5.2025).

מכל המקובץ עולה, כי העותרת הניחה תשתית מספקת למסקנה, לפיה על אף אי אלו נסיבות המעוררות חשד, גיורה כן ורציני. המשיבה לא בדקה למעשה ראיותיה אלה של העותרת ואף הביעה דעתה, כי אינה מעוניינת לעשות כן. נוכח דברים אלה סירוב המשיבה להעניק לעותרת מעמד עולה מכח חוק השבות נוכח גיורה - מנוגד לנהלי המשיבה עצמה, ואף אינו סביר, עת נסמך על תשתית עובדתית חסרה (דנ"פ 5387/20 רותם נ' מדינת ישראל, פסקה 8 לפס"ד השופט אלרון; ע"א 5042/96 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נג(1) 743, 756 (1999); בג"ץ 8434/00 דלק נ' גזית, פ"ד נו(3) 693, 704 (2002)).

אשר על כן העתירה מתקבלת בזה, באופן בו הנני מורה למשיבה אשרת עולה.

המשיבה תישא בהוצאות העותרת בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"ה, 24 יוני 2025, בהעדר הצדדים.