סולימנובה נ' משרד הפנים

עתירה כנגד החלטת המשיבה, מיום 16.1.2025, לדחות את בקשת העותרת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י - 1950 (להלן - "חוק השבות") (להלן - "ההחלטה"). ביסוד החלטת המשיבה מצויה הקביעה, לפיה המשיבה לא שוכנעה מכנות גיורה של העותרת.

ביסוד העתירה העובדות הבאות. העותרת אזרחית אוזבקיסטאן, ילידת שנת 1961, נכנסה לישראל בשנת 2008 באמצעות רישיון לעבודה בתחום הסיעוד, אשר הוארך מעת לעת. בשנת 2009 הגישה העותרת בקשה למעמד עולה מכח חוק השבות, בהיותה נכדה ליהודייה ובת לאב יהודי, אך בקשתה נדחתה משלא הוכחה כדבעי (אף עתירתה אל בית המשפט הגבוה לצדק בעניין זה נדחתה, עת נמצא שהעותרת לא הרימה את הנטל להוכחת טענותיה העובדתית - בג"ץ 9652/11). בשנת 2017 פנתה העותרת בבקשה להסדרת מעמדה בישראל נוכח זוגיותה וחייה המשותפים עם אזרח ישראלי (להלן - "פלוני"). בקשתה זו של העותרת נבחנה בידי המשיבה משך תקופה ממושכת, אשר במהלכה הוארך רישיון הישיבה של העותרת בישראל, מכח חייה המשותפים עם פלוני. בראשית שנת 2019 החלה העותרת בהליך גיור, אשר הושלם - בפני בית הדין של הרב קרליץ - בשלהי שנת 2021.

לאחר השלמת הליך הגיור, במחצית שנת 2022, פנתה העותרת אל המשיבה וביקשה לקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות נוכח גיורה כאמור. מטעמים אלו ואחרים התעכב הטיפול בבקשת העותרת. עיכוב, אשר אף הוביל את העותרת לפנות לערכאות לשם החשת הטיפול בעניינה (עת"מ (מרכז) 62562-08-23), עד שלבסוף ניתנה החלטת המשיבה, לגביה ארחיב להלן. עוד יוער, כי זמן מה לאחר הגשת בקשתה למתן מעמד עולה מכח חוק השבות עדכנה העותרת את המשיבה, כי נפרדה מפלוני ועברה להתגורר במדור אחר עם חברתה.

בקשתה זו של העותרת - למתן מעמד עולה מכח חוק השבות – נדחתה בהחלטת המשיבה מיום 18.2.2024. מנימוקי החלטתה זו של המשיבה עולה, כי טעם מרכזי לדחיית בקשת העותרת היה, כי "לאורך הליך הגיור בבי"ד קרליץ כפי המובא בפרוטוקול הגיור (העותרת - נ.פ.) לא הצהירה על דבר הזוגיות והמגורים המשותפים עם (פלוני - נ.פ.), זאת על אף, שמידע זה קריטי להליך הגיור. יודגש שבעת הליך הגיור החזיקה העותרת במעמד מכוח טענתה לזוגיות כנה ומרכז חיים משותף עם (פלוני – נ.פ.)".

בתגובה להחלטתה זו של המשיבה התקבל מכתב הבהרה מאת בית הדין של הרב קרליץ בו נכתב כהאי לישנא: "... אדגיש כי במהלך החודשים שקדמו להחלטה זו התנהל שיח ביני לבין נציגי משרד הפנים בערוצים שונים, בו הבהרתי (בעיקר בשיחות בע"פ), כי ביה"ד ידע גם ידע בעת פתיחת התיק על הקשר הזוגי שבין המבקשת לבן הזוג, ביה"ד החליט בשל הנסיבות שלא לצרף את בן הזוג להליך ולהתקדם בהליך באופן זה. לא אוכל מטעמים של צנעת הפרט להרחיב ולפרט מעבר לאמור - המציאות הוכיחה שביה"ד צדק בהחלטתו זו ואכמ"ל. אציין כי בשיח שהתקיים מול נציגי משרד הפנים, שהיה שיח מכבד ורציני, היה ברור שהנושא היחידי שיש לבדוק הוא כנות הגיור, סוכם כי לצורך כך אקיים ביקרו בביתה של (העותרת - נ.פ.) לבדוק האם אכן מקיימת הגב' אורח חיים יהודי, הייתה הבנה שלא יהיה מודד אמין יותר לבירור כנות גיור, מאשר קיום אורח חיים יהודי מלא, וזאת כשמטרתה לקבל תעודת גיור כבר הושגה. התרשמותי החיובית מהביקור בביתה של המבקשת הועברה לנציגי משרד הפנים. צר לי מאד על החלטתם זו".

לאחר הדברים הללו הגישה העותרת ערר פנימי, אשר נדחה בהחלטה (מושא עתירה זו). במסגרת נימוקי ההחלטה עמדה המשיבה על השתלשלות האירועים, אשר עיקרה פורטה לעיל. עוד עמדה המשיבה על הראיות שהובאו בפניה, מהן התרשמה על היעדר כנות הקשר הזוגי שהתקיים בין העותרת לבין פלוני (סעיף 5 להחלטה) - קשר זוגי, אשר בגינו זכתה העותרת לרישיון ישיבה זמני בישראל משך זמן מה. עוד עמדה המשיבה על כך שהעותרת ופלוני התייצבו יחדיו בלשכת המשיבה בשנת 2022 והצהירו על דבר זוגיותם - מכוחה זכתה כאמור העותרת לרישיון ישיבה זמני בישראל. זאת עת במועד אותה הצהרה (2022) לא קיימה זוגיות עם פלוני, אף שהתגוררה עמו באותה הדירה - בחדרים נפרדים - עוד משנת 2019. המשיבה אף הפנתה לבירור שנערך עם הרבנית המכינה לגיור, אשר ציינה כי בעת התייצבות העותרת בפני בית הדין המגייר (בשלהי שנת 2021), עדכנה העותרת את בית הדין המגייר בדבר זוגיותה בעבר עם פלוני ופרידתם. מנימוקי המשיבה עולה, כי שלושת הטעמים שעמדו ביסוד התרשמותה השלילית בדבר כנות גיורה של העותרת הם: ההצהרה הכוזבת בדבר המשך הזוגיות עם פלוני; ניסיון העותרת, שלא צלח, לזכות במעמד עולה מכח חוק השבות, נוכח טענתה בדבר היותה צאצאית של יהודי; שהיית העותרת שלא כדין בישראל משך מספר שנים (סעיף 19 להחלטה).